שלום לרבנים
רציתי לשאול כמה שאלות בנוגע לתענית או סעודה בליל היארצייט בסיום י"ב חודש. ניסיתי להבין קצת את הדברים אך לא הצלחתי להגיע למשהו מסודר.
בספר "פני ברוך" כתוב בפשטות שלפי דברי הרמ"א אסור לעשות סעודה ביארצייט, ויש שכתבו שם שאולי יש הבדל בין שנה ראשונה לשאר שנים, וכן שיש הבדל האם מדובר בסעודת מצווה וכו'.
בספר דברי סופרים לא מצאתי התייחסות לנושא של סעודה ביארצייט אלא רק על עניין התענית.
א. האם חובה להתענות? האם יש הבדל בין חסידים לליטאים? כי משום מה נראה שהחסידים לא נהגו להתענות, והאם לשיטת החסידים יש מעלה להתענות אלא רק שלא חייבים?
ב. לעניין הסעודה, האם גם בזה יש הבדל בין חסידים לליטאים? מה המקור ללעשות סעודה? מה העניין בזה? האם יש להחמיר לעשות או שלא לעשות סעודה?
ג. בעניין הסעודה עצמה, האם יש חובה או עניין לעשות סיום מסכת בכדי שזו תהיה סעודת מצווה או שמספיק שההתאספות היתה ללימוד משניות ולאחר מכן עושים סעודה?
ד. האם אפשר בסעודה זו לאכול בשרי או יש להימנע מכך?
יישר כוח
תשובה:
שלום רב
ננסה לעשות סדר בדברים: מעיקר הדין ודאי יש להתענות, והלכה זו אינה נתונה במחלוקת, כך מובא בשו"ע או"ח סי' תקסח וברמ"א יו"ד סי' שעו. אלא שכבר נהגו מחמת חולשת הדורות להקל שלא להתענות ביום זה, וראה פני ברוך עמ' תלה תלו שהביא מדברי רבים מהפוסקים בענין זה, ובראשם משפחת רעק"א והחתם סופר וכן המנהג בכל קהילות החסידים. ומה שכתב שאסור לאכול הוא לפני שהביא את מנהג הדורות האחרונים..
יש שנהגו לעשות סיום מסכת, שאז היא סעודת מצוה ועל ידי כך יש טעם נוסף שלא להתענות.
המקור לעשות סעודה ביום זה כאשר אין סיום מסכת הוא בעיקר חסידי, ומשום שביום הפטירה יש עילוי נשמה לנפטר והוא יום הילולא שלו. בקהילות הליטאים לא נהגו בזה.
אפשר לאכול בשר אפילו בשבעה וכל שכן ביום השנה לפטירה, לאלו שאינם מתענים.
