שלום
בבית הכנסת שלנו אין רב. יש רב לישוב והוא מדי פעם נותן דבר תורה ושיעורים גם בבית כנסת שלנו. בכל אופן בית הכנסת שהוא מתפלל ודורש הוא הראשון שהיה קיים בישוב.
לכן, כל שבת אחד המתפללים אומר דבר תורה בתפילה, ומתפלל נוסף נותן שיעור לאחר התפילה.
מדי פעם גם אני נותן ד"ת או שיעור.
אני אוהב לדבר ולתת שיעור לאנשים. זה גורם לי להנאה והתרגשות. אני מקווה שאנשים יקשיבו לדבר תורה, וגם שיבואו הרבה אנשים לשיעור שאחרי התפילה.
מצד שני כשאני צריך להעביר שיעור, אני לומד את הענין הרבה יותר ממה שקשור לשיעור עצמו, כדי להבין, כי זה מענין אותי, כי אני מתגלגל עם ההכנה וכו'. ואני נהנה להכין את השיעור וללמוד דברים גם שלא קשורים ישירות לשיעור.
האם ההנאה שלי והרצון לדבר לפני קהל (ואולי גם לקבל תגובות חיוביות..) הוא שלילי ? זה שאני שם גם את עצמי במרכז ולא רק את דברי התורה הוא יוהרה?
תשובה:
שלום רב,
זה מצוין. הייתי אומר שעל כך נאמר "מתוך שלא לשמה בא לשמה" אבל זה ישמע כאילו אנו כבר שם… אז תבין, כולנו פלוס מינוס מתהלכים עם הרגשה כשלך, כולם אוהבים קומפלימנטים ותגובות חיוביות. אדרבה, על ידי תגובות אלו, תגיע ליותר בהירות, יותר יסודיות, ותזכה הלאה להגדיל תורה ולהאדירה.
אגב, רק שכחת לציין היכן מתקיים השיעור, אולי יהיו עוד אנשים שישמחו לשמוע…
בהצלחה
