שלום כבוד הרבנים הגר״ע יוסף זצוק״ל פוסק ״מי שאיבד עצמו לדעת מצווה על בניו שיאמרו עליו קדיש ולעשות הלימודים בליל השלושים והשבעה…ואדרבה יש תועלת מרובה באמירת הקדיש והצדקות שעושים לעילוי נשמת המאבד עצמו לדעת שטרף נפשו בכפו שיוכל להינות ביתר שאת מאוצרות הצדקה הגנוזים לאותן שלא זכו״ השאלות הן 1.מה יעשו עם מתאבד רווק ללא ילדים 2.האם הרב פסק מה שפסק רק לנחם את משפחת המתאבד שיחשבו שיש לו נחת רוח למעלה אבל בעצם הקדיש לא מועיל לכלום והמתאבד אבוד ולא יעזור שום דבר שעושים לעילוי נשמתו(כך הסביר לי רב בית הכנסת)או שבאמת הקדיש והצדקות מועילים לעילוי נשמתו כמו שפסק הרב?
תשובה:
דין זה שהמאבד עצמו לדעת אומרים אחריו קדיש וכו', נזכר כבר בשו"ת חתם סופר (אה"ע סימן סט), וכן פסקו פוסקים אחרים (מהר"י אסד, יו"ד שנ; שדי חמד, אבלות קכ). ב'פתח הדביר' (ח"ג, סימן רפד, אות י) מוסיף שיש לנהוג אף במנהגים של עלייה למפטיר וכדומה. כשאין לו בנים ניתן לשכור אדם אחר שיאמר עליו קדיש כמו בכל נפטר שלא הניח אחריו בנים.
כמו כן חשוב לדעת שלעיתים רבות גם המאבד עצמו לדעת אינו נידון בכל חומרת העונש, וכגון שעשה זאת מתוך מחלת נפש דכאונית או יאוש לא יכול היה להכילו, מקרים אלו אינם מתירים חלילה את המעשה, אןלא שבאופנים אלו לא נעשה הדבר בדעה צלולה ושי בכך כדי להקל על עונשו.
מקורות:
ראה כאן מאמר מקיף וממצה בענין.
