מוזיקה שקטה בשלושת השבועות

ראיה לכך שהיו מקוננות ומחללות בחליל בזמן קבורת המת, ומה שאסרו הוא רק שירים המביאים לידי ריקודים ומחולות.

וראה להגאון הרב אליהו שלזינגר, רבה של גילה ששימש עד לאחרונה הרב הפוסק בענייני כשרות ועירובין בהמלצת הגרי"ש אלישיב, בספרו "אלה הם מועדי" (ספירת העומר עמ' תד) שכל החומרא של השו"ע לא לשמוע כלי זמר הוא בתזמורת ממש, ולא מה ששומעים מתוך קלטות. והוסיף לחלק שם בין שירים שקטים לבין שירים רועשים שמביאים לידי מחולות וריקודים, שזהו עיקר המנהג לאסור. וכך כתב בספרו שו"ת שואלין ודורשין (חלק ד' סימן ל"ז):

"וכל אדם יש לו בביתו מכשירי הקלטה וקלטות לרוב, ואין הדברים משמחים כל כך כמו בשנים שעברו, שלא היו רגילים בכל אלו. וגם לרבים זה נחשב להם כרפואת הנפש לשמוע זמירות ופסוקים עם כלי זמר, והדבר מציל אותם מדיכאון מחשבות רעות וזרות. ומקיימים מאמר קדושים "מצוה גדולה להיות בשמחה" גם בימי הספירה, שעכ"פ איננו מראים את השמחה בחוץ, אבל בפנימיות יש להיות שמח כי העצבות מביאה את האדם לידי חטאים ומרעין בישין". ומתוך כך קבע: "על כן הדבר פשוט דיש להתיר לשמוע נגינה שקטה גם עם ליווי של כלי זמר בימי הספירה. וכן שמעתי בשם רבנים גדולים וחשובים שליט"א".

וכתב שם שכן דעת הגאון רבי ישראל פסח פיינהנדלר (הביא שם מכתב ממנו), וכן דעת הגרח"פ שיינברג והגר"א נבצאל.

וכן דעת הגרש"ז אויערבאך בספר "הליכות שלמה" (ספירת העומר עמ' שס"ה), לחלק בין שירים רועשים שמביאים לידי ריקודים שזה המנהג לאסור, לבין שירים שקטים שזה מותר.

לגבי שירה בפה, הרב יצחק יוסף כתב שלדעת אביו (הגר"ע) אין איסור כלל במוזיקה ווקאלית ואין שום מקום לחלק בין סוגי מוזיקה ווקאלית, גם אלה שנשמעים כמו מוזיקה אמיתית, שהרי עצם האיסור של מוזיקה בעומר הוא חידוש, ואין לו בו אלא חידושו, ומניין להוסיף גזירות חדשות. וכן כתב בשו"ת אגרות משה או"ח א' קס"ו: "וע"י הרדיא אם נשמע זמרא דפומא מותר ואם בכלי זמר אסור". וכתב בשו"ת שבט הלוי: "ולדעתי אפילו אם הטייפ נעשה משירה בפה נהפך לכלי שיר, אלא שכהיום מקילים אפילו מדקדקים בזה, ויש ללמד עליהם זכות".

ובנוגע להבדל בין ימי הספירה לבין המיצרים, אדרבה מצינו איסור תספורת בימי הספירה שלא החמירו בו בבין המיצרים (לספרדים), ועוד הבדלים.