אמונת חיים – קונטרס מאמרים על חנוכה

מלכות יון כנגד הדלקת המנורה

הב"ח בתחילת הלכות חנוכה, הביא את דברי הברייתא שיון גזרה על קרבן התמיד….ועוד א"ל מצוה אחת יש בידן אם אתם מבטלים אותה מידם, מיד הם אבודים – ואיזה – זה הדלקת המנורה שכתוב בה להעלות נר תמיד – כל זמן שמדליקין אותה תמיד הם עומדים וכו' עמדו וטמאו כל השמנים. עכ"ל.

בדברי הברייתא שהביא הב"ח מבואר – שיון נלחמה במכוון כנגד מצות הדלקת המנורה.

בטעם הדבר שיון לחמה באופן מיוחד במצות מנורה יש לבאר על פי דברי המלבי"ם בריש בהעלותך.

המלבי"ם מביא שם את דברי המדרש – שלכך לא נאמר "ויהי כן" בבריאת האור מפני שנגנז – על פי זה הוא מבאר שעל כן נאמר בהדלקת המנורה "ויעש אהרון כן" מפני שבהדלקת נרות המנורה היה מאיר האור הגנוז.

ובזה יובן – מדוע – "וחשך" – זו יון, הרוצה להחשיך את האור הגנוז – נלחמה במיוחד במנורה מפני שעל ידי המנורה מאיר האור הגנוז. [וראה עוד בענין מלחמת יון במנורה במאמר "תורה שבעל פה – כנגד חכמת יון"]

מלכות יון וחטא העגל

בתחילת המאמר הובאו דברי המדרש רבה – בראשית – "וחשך" זו יון – שהחשיכה עיניהם של ישראל, שהיתה אומרת להם – כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל.

רש"י על המדרש מפרש ש"קרן השור" הכונה היא לחטא העגל, דהיינו, יון טוענת שבחטא העגל הוכח שאין לכם חלק באלקי ישראל – וכן כתב המהר"ל.

בדברי הלש"ם בכמה מקומות [הדע"ה עמוד צד, הקדו"ש עמוד לב] מבואר, שאילו היו זוכים כלל ישראל ללוחות ראשונות – היה חוזר להם האור הגנוז של ששת ימי בראשית – והיה מתוקן מאז כל העולם כולו כמו קודם החטא. ועל ידי חטא העגל נסתלקה ונפגמה מדרגה זו.

ומעתה אין לימוד התורה מתקן רק את הלומדים ודבקים בה, שיוכלו להתאחד עם האור של לוחות ראשונות – אבל העולם בכללותו אבד מדרגה זו של גילוי האור הגנוז – על ידי חטא העגל.

ויש לדבריו מקור בדברי הגמ' שבת פח. שכאשר אמרו ישראל "נעשה ונשמע" זכו כל אחד לשני כתרים, וכאשר חטאו בעגל ניטלו מהם.

רש"י שם מפרש שני כתרים – מזיו השכינה. ובדברי הגר"א בכמה מקומות מבואר, [בליקוטים ועוד] שזיו השכינה פירושו האור הגנוז.

וכן יש להוכיח מהמשך הגמ' שם נאמר – "וכולן זכה משה ונטלן" – דהיינו שאחר שנטלו הכתרים מכלל ישראל נטלן משה רבינו – וכתבו רש"י ותוס' שם – שמהכתרים שנטל משה רבינו קרן עור פניו.

ומאחר ובזוה"ק בראשית מבואר שמה שקרן עור פני משה היה מאור הגנוז שזכה לו, מוכח שהכתרים שזכו להן ישראל כשאמרו "נעשה ונשמע" אשר מהם קרן עור פני משה כמו שכתבו רש"י ותו"ס היו הארה מהאור הגנוז.

ואם כן מבואר שבחטא העגל ניטלו מהן הכתרים – עולה שבחטא העגל אבדו כלל ישראל את הגילוי של האור הגנוז.

ועל כן יון שמטרתה להחשיך את האור הגנוז – מזכירה לכלל ישראל את קרן השור שזה חטא העגל.

ועל כן בעת הנצחון על יון המחשיכה את האור הגנוז – נעשה הנס במנורה בדוקא – כי שם הוא מקום גילוי האור הגנוז, אותו אור שבקשה יון להחשיך – ועל כן באור נרות החנוכה שהם מעין נרות המנורה – ישנה הארה מהאור הגנוז כמו שכתבו הספה"ק.

האור הגנוז בנרות החנוכה

בזה יובן מה ששלשה גדולי עולם אשר סדרו תפילות לפני הדלקת נר חנוכה – מזכירים בתוך לשון התפילה את המילים "אור החיים".

בספר "לשון חכמים" מבעל ה"בן איש חי" – ביהי רצון שקודם הדלקת נרות חנוכה נאמר.

…אל ה' ויאר לנו באור פני מלך חיים – לאור באור החיים.

ביהי רצון שלפני הדלקת נרות חנוכה מבעל ה"בני יששכר"

…והנני עושה על דעתם וכונתם ועל דעת כל הצדיקים והחסדים שהיו באותו הדור שהשפעת להם נסיך – וזכו לאור באור החיים

ובתפילה מהיעב"ץ – קודם הדלקת הנרות: ומשם יושפע לי אני עבדך פב"פ לאור באור החיים.

מהו "אור החיים"?

בדבריהם של שלשה גדולי עולם מוצאים שאור החיים – הכונה היא ל"אור הגנוז".

הרמב"ן בשער הגמול [סוף אות י"ט] כתב …וכן אמרו בב"ר שאור הזה שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו – והוא ענין צפית המרכבה ובו משיגים אמתת הנבראים בכלל – וזהו מסוף העולם ועד סופו – וזהו אור החיים כדכתיב "לאור באור החיים".

בספר "דעת תבונות" [סי' מ'] כותב הרמח"ל.

…ומעשי המצוות מאירים עליו האור הגנוז עד שבהשלימו חוק מצוותיו נשלם עצמו לאור באור החיים האלה.

ה"אור החיים" הקדוש בפרשת פנחס עה"פ וראיתה אותה

…שהראהו ה' ראיה ניסית – מה שאין כח בשיעור עין טבעית לראות באור השמש – זולת באור הגנוז כידוע ולזה הבטיחו ואמר לו וראיתה אתה כי יאיר לו "אור החיים" פניו.

ואם כן הגדולים אשר הזכירו בתפילה לפני הדלקת נרות חנוכה את ענין "אור החיים" – רמזו בכך על הארת האור הגנוז בנרות החנוכה.

וכבר מצאו דורשי רשומות רמזים לכך – בפרשת בריאת האור הגנוז.

א] יהי בגי' כה – רמז לכ"ה כסלו – בו מאיר האור הזה בנרות החנו – כה

ב] המילה אור – היא המילה הכ"ה מהמילה בראשית.

ויובן בזה המובא בספר הרוקח של"ו הנרות שמדליקים בחנוכה – רומזים לל"ו שעות שבהם האיר האור הראשון שנגנז – לאדם הראשון כמבואר במדרש רבה ובירושלמי – וכמו כן רומזים לל"ו מסכתות של תורה שבעל פה אשר שם נגנז האור כמו שיובא לקמן.

לפי זה יובן מדוע התגלגל הזמן של חידוש העבודה בבית המקדש ותחילת נס פך השמן – לתאריך של כ"ה בכסלו.

כ"ה בכסלו הוא היום של גמר מלאכת המשכן – אלא שחנוכתו נדחתה לניסן – שאז נולד יצחק כמבואר בפסיקתא.

המהר"ל ב"נר מצוה" [עמוד כ"ד] מבאר – שהטעם שמלאכת המשכן נגמרה בכ"ה בכסלו הוא – מפני שיום כ"ה הוא יום מיוחד להתגברות האור – שהרי האור הראשון נברא בכ"ה באלול.

ובפירוש "מתוק מדבש" בתחילת פרשת פקודי מבאר בדברי הזוה"ק – שהמשכן נבנה בכוחו של האור הגנוז – ונרמז הדבר בשמו של בצלאל אשר בנה את המשכן במילים "בן אורי" – הרומזות לאור הראשון הגנוז שבו בנה בצלאל את המשכן.

והמהר"ל שם – מביא את דברי המדרש [ב"ר ג' ד'] ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראה האורה.

נמצא שהנצחון על החשך של יון שבאה להחשיך את האור הגנוז – וחנוכת בית המקדש מקור האור – נקבעה ליום כ"ה בחודש שהוא היום המיוחד לגילוי האור – ובו נעשה הנס במנורה מקום גילוי האור הזה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *