"ופינו את היכלך"
בגמ' שבת כא: – מאי חנוכה? דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון …שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל – וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום – בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול – ולא היה בו להדליק אלא יום אחד – נעשה בו נס…
וידועה היא השאלה – שסוגית הגמ' המבארת את ענין החנוכה מזכירה את נס פך השמן – בעוד שהנצחון על היונים מוזכר כבדרך אגב …וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום…
לעומת זאת ב"על הניסים" שאומרים בימי חנוכה – מדובר על נס הנצחון של רבים ביד מעטים וגיבורים ביד חלשים – ואילו נס פך השמן לא מוזכר כלל ורק נאמר שם – "והדליקו נרות בחצרות קדשך"
המהר"ל [נר מצוה עמוד כ"ב] שואל – כיון שמצוות לאו ליהנות נתנו – מה מקום יש לקביעת מועד החנוכה להודות ולהלל על האפשרות לקיים מצות הדלקת הנרות?
והא עונה על כך שתי תשובות א] כיון שכונת היונים היתה לבטל את כל התורה – הרי ביטול התורה היה גורם לביטול העולם – על כן ודאי יש מקום להודות ולהלל על קיום העולם.
ב] עיקר קביעת החנוכה הוא באמת על הנצחון על היונים – אלא שנס פך השמן בא לגלות שהנצחון אכן היה נס – שכן אפשר היה לטעות בו ולייחס אותו לכוחם וגבורתם של החשמונאים.
על פי תירוצו השני של המהר"ל יש לומר – שאכן עיקר ההודאה הוא על נס הנצחון – ולכן ב"על הניסים" ששם עוסקים בהודאה מזכירים את נס הנצחון – אבל הגילוי שאכן היה זה נס – היה על ידי פך השמן ועל כך מדברת הגמ' במסכת שבת.
ועל פי זה יבואר שאע"פ שבנוסח על הניסים לא מוזכר הנס של הנרות אבל מוזכר חידוש מצות ההדלקה "והדליקו נרות בחצרות קדשך" שהואיל ויון נלחמה באופן מיוחד במצות הדלקת המנורה כמו שהתבאר במאמר "גילוי האור הגנוז" על כן הזכרת חידוש ההדלקה הוא בכלל ההודאה על הנצחון
ואולי יש לבאר כך גם את דברי הרמב"ם שכתב בפ"ד מהלכות חנוכה הי"ב – מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד – וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס – ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו.
וצריך להבין – שתחילה הרמב"ם מדבר על להודיע הנס – ואח"כ על הודיה על הניסים.
על פי דברי המהר"ל יתכן לומר – שכונת הרמב"ם היא – שתכלית המצוה של הדלקת נר חנוכה היא להודיע את נס פך השמן – ומתוך כך להכיר בניסים של הנצחון – ולהודות עליהן לאל.
ואולם יש לכאורא לשאול – לפי דברי המהר"ל, שהנס במנורה בא כדי לגלות את ההשגחה הניסית ששרתה על החשמונאים בנצחונותיהם – מדוע נעשה הנס הזה דוקא במנורה – הרי באותה מידה היה הנס יכול להתרחש בכל ענין אחר במקדש או אפילו במקום אחר באופן שיהיה הנס מגולה ובהיר – ובלבד שתתגלה על ידו ההנהגה הניסית?
ויתכן לבאר על פי דברי המלבי"ם בתחילת פרשת בהעלותך – המבאר על פי המדרש – שבהדלקת נרות המנורה האיר האור הגנוז.
ובספר "שערי לשם שבו ואחלמה" – ליקוטים מדברי בעל הלש"ם, מובא – שכל הניסים שהיו ויהיו – הם כולם מהארת האור הגנוז – שהוא האור של ההנהגה הניסית שמעל הטבע.
ומעתה יש לומר – שהואיל ולפי דברי המהר"ל – נס המנורה בא לגלות שנצחון המלחמה בא מההנהגה הניסית – על כן הוא נעשה דוקא במנורה אשר בה מאיר האור הגנוז שורש ההנהגה הניסית.
ויש להוסיף ולבאר – כיון שעיקר המלחמה עם יון הוא כנגד השקפתם החשוכה הרואה בכל פרטי הבריאה טבע – נמצא שיון מכחישה את ההנהגה הניסית – על כן נעשה הנס במנורה דיקא ששם מאיר האור הגנוז שהוא מקור כל ההנהגה הניסית.
ונראה שזה עומק ענין הפרסומי ניסא שבהדלקת נר חנוכה.
הדלקת נר חנוכה איננה רק פרסום הנס הפרטי של פח השמן – אלא פרסום ההנהגה הניסית – על ידי פרסום הנס שנעשה במנורה אשר בה מאיר אור ההנהגה הניסית – שזה מה שהתברר לעת הנצחון על יון על ידי נס פך השמן – שאין טבע ויש נס.
עוד כתב המהר"ל שם.
…כי היונים היו מטמאים ההיכל – שכך כח יון מיוחד להתגבר על ההיכל, יותר מכל האומות וסימן לדבר, היכל עולה למספרו 65 ויון מספרו 66, להורות כי יש למלכות יון כח גובר על ההיכל…ולכך כשגברו על ההיכל, טמאו את כל השמנים שבהיכל…
ולא נשאר רק פך אחד קטון, שהיה מונח בחותם של כהן גדול,…כהן גדול נכנס לפני ולפנים הקדשים, וזה קדושה על קדושה – ומצד זה אין ליונים כח על ההיכל – ובשביל מעלה זאת שהיא קודש הקדשים, לא היו יכולים לשלוט יון באותו פך קטון, שהיה בחותמו ובהסתר של כהן גדול.
…ולא היה בו להדליק אלא יום אחד – ונעשה נס להדליק בו ח' ימים, כי אלו ח' ימים שנעשה נס באור – דבר זה בא ממעלת קדש הקדשים, ששם לא שלטו היונים במעלתו שיש לו – והוא הצנע של כהן גדול. ולכך הדליקו בו ח' ימים,
כי קדש קדשים הוא אחר שבעה וזהו השמיני…ולפיכך מה שאחר הטבע הוא תחת מספר שמונה. עכ"ל.
תמצית דברי המהר"ל היא – שליון יש כח מיוחד להתגבר על קדושת ההיכל – אבל לא על קדושת קודש הקדשים – ולכן לא היתה להם שליטה באותו הפך שהיה חתום בחותמו של הכהן הגדול הנכנס לקודש הקדשים – ומכח אותה מעלה של קודש הקדשים – נעשה הנס בפך שדלק שמונה ימים.
ויתכן להרחיב בביאור דברי המהר"ל.
הנהגת הטבע היא הלבוש להנהגת השי"ת המסתתרת מבעד למערכת של סיבה ומסובב – מצב זה נותן אפשרות לחשך של יון – להכחיש את סיבת הסיבות.
המספר של המילה "היכל" 65 – הוא גם המספר של שם אדנ"י שהוא השם של הנהגת הטבע, כמו שכתב המהר"ל ב"אור חדש". [עמוד קפ"ד] …ושם "אדני" – בו מנהיג עולם הטבע – כמו האדון שהוא מושל ומנהג כסדר שלו…שאף הוא בגי' 65
לעומת זאת "קודש הקדשים" – שייך למדרגת מעל הטבע, מדרגת השמיני – ששם במקום שבו מתגלה האור של ההנהגה העל טבעית – אין אחיזה לחשך של יון,
ומהגרמ"ש שליט"א שמעתי לבאר על פי זה – את האמור בעל הניסים "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך – ופינו את היכלך".
הדביר הוא המקום שבין קודש הקדשים להיכל – והכונה היא שמכח קדושת קודש הקדשים ששם אין שליטה ואחיזה לטומאת יון – קבלו כח לפנות את ההיכל שעל קדושתו יש כח ליון להתגבר – כמו שביאר המהר"ל.
[ועוד הוסיף ש"בינה" שהיא המידה השייכת להנהגה שמעל הטבע – סוד השמונה – "בני בינה – ימי שמונה" היא בגי' 67 – רמז לכך שממנה ההתגברות על יון שהיא בגי' 66].
ומוסיף המהר"ל – שזוהי הסיבה שלא טמאו את אותו פך שהיה בחותמו של כהן גדול.
חותמו של הכהן גדול לא היה רק סימן שהפך לא נטמא, בזה שהיה שלם – אלא, החותם היה הסיבה שלא טמאו אותו היונים – שמפני שהשמן היה בחותמו של הכהן הגדול – שהוא במדרגת מעל הטבע, על כן לא היתה ליון השייכת להסתר של הטבע – שליטה עליו.
בזה יש אולי לתת טעם במה שהעיר רעק"א בגליון הש"ס על דברי הגמרא בסוגית חנוכה [שבת כא:] שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל – שציין שם לדברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"ה ה"ח שם כתב – שבלשכה המערבית דרומית שבעזרה היו נותנין יין ושמן – והיא היתה נקראת לשכת בית שמניא.
– והוקשה לרעק"א מאי משמע "השמנים שבהיכל" והרי היו בלשכת בית השמנים?
ויתכן שנרמז בזה שלא היה ביכולם לטמא אלא את השמנים שהיו במדרגת "היכל"- אבל לא את השמן שהיה בחותמו של כהן גדול – והיה במדרגת קודש הקדשים.
ויש להוסיף דברים בזה.
ידועה היא קושיתו המפורסמת של ה"בית יוסף" – מדוע מדליקים שמונה ימים את נרות החנוכה הרי היה בפך שמן כדי להדליק בו יום אחד?
אחד התירוצים הוא – על פי המובא ב"שאילתות דרב אחאי גאון" שכתב בענין פך השמן, שלא היה בו להדליק אפילו יום אחד – ואם כן היה נס כבר ביום הראשון.
ויש שביארו דבריו – שהפך שנמצא, היה פך שמן שהכין הכהן הגדול, לצורך "מנחת חביתין", שהביא כל יום.
ב"מנחת חביתין" היו ג' לוגין שמן, מאידך במנורה שמו בכל יום חצי לוג בכל נר, נמצא שהיה צורך להדלקת המנורה בשלש וחצי לוג ליום, על כן כתב השאילתות – שהשמן לא הספיק אפילו ליום אחד.
והנה "מנחת חביתין" היא אותה מנחת חינוך שמביא כהן הדיוט – כאשר הוא מתחיל לעבוד בפעם הראשונה. אלא שהכהן הגדול שהוא לבוש שמונה בגדים והוא במדרגת מעל הטבע, נמצא במצב של התחדשות בכל יום יום – ועל כן הוא מביא מנחה זו בכל יום.
[וכן מוצאים יסוד זה שהכהן הגדול נמצא תמיד הוא תדיר במצב של התחדשות פעם נוספת.
הדין הוא שכל מי שנכנס לבית המקדש בשער אחד, צריך לצאת משער שני. פרט לכהן הגדול שיכול לצאת באותו שער שנכנס בו. ושמעתי ביאור בזה – שכל אדם צריך לצאת משער אחר כדי לשמור על הרגשת ההתחדשות, אבל הכהן הגדול שמביא כל יום מנחת חביתין, נמצא תמיד במדרגה של התחדשות – לכן הוא יכול לצאת מאותו שער שנכנס בו.]
ולפי זה נפלא הוא הדבר, שהשמן שעל ידו נעשה הנס של חנוכה אשר בא לגלות את מדרגת העל טבע – הגיע מ"מנחת חביתין" שיסוד הבאתה בכל יום – נובע ממדרגת העל טבע של הכהן הגדול.
ולפי דברי המהר"ל – הדברים הם כמין חומר.
הואיל וכל כולו של השמן הזה שייך ל"מנחת חביתין", אשר שורש הבאתה הוא בגלל המדרגה המיוחדת של מעל הטבע, שבה נמצא הכהן גדול – על כן לא היו יכולים היונים לטמא אותה – כיון שאין להם אפשרות להחשיך רק בתוך הנהגת הטבע – אבל לא במקום שיש הארה של ההנהגה העל טבעית.
[מובא בחז"ל – שכאשר נפגש אלכסנדר מוקדון עם שמעון הצדיק – השתחוה לפניו, באמרו – שהוא רואה את דמות דיוקנו של שמעון הצדיק, מנצחת לפניו במלחמותיו.
והדבר צריך ביאור – מהי השייכות בין שמעון הצדיק שעליו אמרו בגמ' מגילה – "ולא געלתים" – בימי יונים – שהעמדתי להם שמעון הצדיק, חשמונאי ובניו – לבין הנצחון של אלכסנדר מוקדון שהוא ראש מלכות יון?
ויש לבאר הדבר – שתכלית היותו של אלכסנדר מוקדון שהוא הראשון למלכי יון, היא כדי שעל ידי מלחמת החשמונאים בעמו – יאיר הגילוי של מדרגת הכהן הגדול – מדרגת מעל הטבע, לכן ראה מול עיניו במלחמותיו את שמעון הצדיק ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה.]
והנה לכאורא יש לשאול – מה התחדש בנס החנוכה – הרי הנס הזה היה כל יום במנורה בנר המערבי שהיה נותן בה שמן כמידת חברותיה – ואע"פ כן היתה דולקת אחרי כולם וממנה היה מדליק.
ועוד קשה – הרי בכל יום היו עשרה ניסים במקדש כמבואר במשנה במסכת אבות – ומדוע נקבע מועד דוקא על הנס של חנוכה.
על פי מה שהתבאר בתחילת המאמר יש לומר – שמצות פרסום הנס של חנוכה, איננה מתיחסת רק לנס הפרטי של חנוכה – מהות החנוכה היא לפרסם את מציאות ההנהגה הניסית אותה מכחישה יון.
יון מכחישה את המציאות הפנימית של הבריאה ואינה רואה את הבורא ית' אשר הוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים – הנס והטבע כאחד.
הנצחון במלחמה ופך השמן מסירים את ההסתר של הנהגת הטבע – נס החנוכה בא לגלות את מציאותו של האור הגנוז המאיר במנורה שהוא האור של ההנהגה העל הטבעית המסלק וגובר על "וחושך" – זו יון – הרואה רק טבע.
ועל פי זה יש להוסיף ולומר שעצם היציאה למלחמה על ידי החשמונאים – היה בה כבר משום נצחון על השקפתה החשוכה של יון – היציאה של מעטים וחלשים למלחמה ברבים וגיבורים היא במהותה הכרזה שאין טבע ומנהגו של עולם – ואולי הדבר כלול בהודאת על הניסים שם נאמר לחלק מהנוסחאות "ועל המלחמות" – הנצחון בפועל היה ההשלמה של ההכרזה הזו.
