שאלה:
לשיטת הרמב"ם (אינני יודע אם יש על כך חולקים ואשמח לדעת אם זה מוסכם על כולם) אדם שמוסר נפש על שאר מצוות כשהתנאים לכך לא מחייבים אותו (לא שעת שמד/הנוכרי מתכוון להנאת עצמו ולא לעבור על דת) הרי הוא מתחייב בנפשו (אשמח לדעת גם האם מקורו הוא מהלשון החריפה של "כדאי היית להתחייב בנפשך שעברת על דברי חכמים" ומה יענו החולקים על כך – אם ישנם כאלה) השאלה הנשאלת – לאורך ההיסטוריה היו רבנים שמסרו נפשם על שאר מצוות! (דוגמא קלאסית ידועה ומפורסמת כך הינה המעשה של "הרב אריאל") מה היה ההתיר שלהם לכך
תשובה:
אין ספק שכאשר התנאים אינם מחייבים זאת סבר הרמב"ם שאסור למסור נפש, אינני בקי בפרטי המעשה שהזכרת מעבר למה שנהוג לספר לילדים, אבל ודאי כך הוא הדין לדברי הרמב"ם בהל' יסודי התורה פרק ה. בכל מקרה יש לזכור תמיד את חידושו הנודע של הנימוקי יוסף סנהדרין עד ב בדעת הרמב"ם, שאדם גדול המופלג בחסידות שרואה שהדור פרוץ בדבר מה רשאי לקדש את ה' ולמסור נפש אפילו על מצוה קלה משום קידוש ה'! זה יסביר הרבה מעשים כגון אלו שהזכרת.
יום נעים.
