שאלה:
רציתי לשאול
כידוע בתי דינים דנים היום קרוב לפשרה, וכך כתוב בהסכמי הבוררות.
איך ניתן לכוף אדם לדון קרוב לפשרה.
ומה הדין באומר להדיא דרוצה שידונו אותו כפי דין תורה.
או שהתובע תבע לב"ד שמסכים לדון לפי דין תורה [לא יודע אם יש כאלה היום], והנתבע רוצה ללכת לב"ד שידון לפי פשרה, האם בכה"ג יהיה דין הלך אחר הנתבע?
תשובה:
שלום וברכה,
בית דין לא יכול לכפות על פשרה, אלא ברצון הצדדים. וכתב בשו"ע סימן יב סעיף ה שבמקום שאין הדין יכול להתברר רשאי בי"ד לעשות פשרה ללא הסכמת הצדדים. בית הדין נוהגים להחתים בשטר בוררות שיוכלו לפשר, ואין בכוונתם לפשר בין צדדים, אלא שאם יהיה סיבה לפשר יוכלו לעשות זאת. למשל אם יש חיוב שבועה, וב"ד לא מעוניין להשביע, בית הדין שומר לו את הזכות שיפשר כתחליף לשבועה. או במקום שיש מנהגים חלוקים או מחלוקת, או אי הכרעה ודאית. אבל פשרה ללא סיבה לא מקובל לעשות בבית דין.
תובע שמסרב להתדיין בבית דין מסוים מאחר ומחתימים על פשרה, לכאורה אין בזה טענה אמתית, ויש לראות את הדברים בניסיון בריחה מהב"ד.
בהצלחה.
