שאלה:
שלום הרב אני בחור צעיר בן כמעט 16 ונרשמתי לישיבה חדשה בבני ברק הרב אני מרגיש יום יום בישיבה שאני מתגעגע מאוד לבית ולשכונה(לא הכוונה החבר'ה שבשכונה אלא לשכונה עצמה. וחושב על כך המון במהלך היום זה כבר הגיע למצב שאני ברגע שאני יוצא מהישיבה לכמה דקות התשוקה לחזור הביתה יותר מתחזקת. אני מרגיש כאילו נפשי מחפשת חופשיות (לא הכוונה מתורה ומצוות ח"ו) אלא מחופשיות ממסגרת ולימוד תורה עם חברותא בעצמאיות אני בקושי מצליח להתחבר לבחורים אלא בקושי מילה פה מילה שם לא יודע. מאין כל זה מגיע? אשמח לעצות טובות בעניין .2) רציתי לדעת מה אדם יכול לעשות כשמרגיש שהוא מבולבל בענייניו ואינו יודע לקראת מה הוא הולך. אשמח לתשובות תודה רבה.
תשובה:
שלום וברכה
קראתי על קשייך וליבי איתך, רק חשוב שתדע, קשיי קליטה זה הדבר הכי טבעי בעולם! ואם אתה מתגעגע הביתה זה הסימן הכי טוב בעולם, יש לך כנראה למה להתגעגע וזה נהדר! יש אנשים שהקליטה שלהם מהירה יותר ויש פחות, אינני יכול לייעץ לך באופן פרטני כיון שאינני מכיר אותך, הכי טוב שתיצור קשר עם אחד מאנשי הצוות שאתה מרגיש שיש לך חיבור אליו, או שיש לו חיוך כזה שאתה יכול לבטוח בו… תספר לו על הקשיים תתייעץ איתו כיצד לחדור פנימה ולהתאקלם טוב יותר, ובעזרת ה', אני בטוח שתצליח! מי שיש לו נפש רגישה בהכרח יש לו נפש עשירה! ואדם בעל נפש עשירה רכה וגדולה, יגיע רחוק בעזרת ה'.
הכי חשוב, שתרגיש חופשי להתגעגע וגם לבכות זה בסדר, הלחץ להפסיק להתגעגע רק גורם לתחושת מחנק. הכל טוב ובעזרת ה' תרגיש לאט לאט בנוח יותר.
בהצלחה רבה.
