לתרומות לחץ כאן

שותפים שהזקינו ואינם יכולים לנקות את הבניין

 

שאלה

בנין שנהוג לנקות את חדר המדרגות בעצמם, בחלוקת הקומות, דהיינו שכל דירה מנקה בקומתה. ועתה שהזקינו חלק מדיירי הבית הם מבקשים לשכור מנקה בתשלום קבוע. ואילו הזוגות הצעירים טוענים שמה שהיה הוא שיהיה, ואין הם  מוכנים לשלם למנקה.

תשובה

בכל כעין זה יש לעשות על פי דעת רוב הדיירים. ואחר החלטת הרוב הדין כדלקמן.

באם יחליטו הרוב לנקות בעצמם יצטרכו הזקנים לשכור מנקה לקומתם. ובאם יחליטו הרוב לנקות ע"י מנקה לא יוכלו הצעירים לנקות בעצמם בקומתם כדי לחסוך בעלות התשלום, וזאת מטעם שבזה נמצא שעלות המנקה שבא לנקות רק קומת הזקנים עולה ביחס יותר מאשר כשמנקה את כל הבניין כולל קומת הצעירים. וכיון שהחלטת הרוב לנקות באמצעות מנקה של כל הבניין עלותו זולה יותר, אם ירצו הצעירים לנקות בעצמם בקומתם עליהם להשלים את פער היחס שבעלות זו לזקנים.

מקורות:  

איתא במרדכי והובא ברמ"א סימן קסג סעיף ג' "שומרי העיר ששומרין בעצמן בלילות, ונתפשרו עם המושל לתת קצבה לשנה, גובין לפי ממון, אף על פי שמתחלה הוצרכו לשמור בשוה (מרדכי פ"ק דב"ב). ודוקא בכה"ג, אבל אם העובדי כוכבים עדיין שומרים, והיהודים שוכרים שנים או שלשה לשמור במקומן, עדיין אקרקפתא דגברא מונח, וגובין בשוה הן דל הן עשיר".

וחזינן דאם חיוב  השמירה נהפך לחיוב ממון משלמין לפי ממון, אע"פ דכששמרו בעצמן החיוב היה בשוה. ואם עדיין חלקם שומרים בעצמם, נשאר החיוב לפי נפשות כמו שהיה. ובדידן הרוב  קובע אם החיוב ימשיך להיות חיוב ממון של השכנים, או שיעשו בעצמם כפי שהיה.

ועוד איתא בשו"ע או"ח סימן נ"ה סעיף כ"א "עיר שאין בה אלא עשרה, ואחד מהם רוצה לצאת בימים הנוראים, מחייבין אותו לישאר או להשכיר אחר במקומו. ואם הם י"א ורוצים לצאת שנים, ישכירו שניהם אחד בשותפות במקומם, ושניהם יפרעו בשוה. ואם אחד עני ואחד עשיר, פורעין חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות". וכתב במ"ב ס"ק ס"ח "האחרונים כתבו דט"ס הוא, דבזה פורעין שניהם בשוה שכל אחד מחוייב להעמיד איש במקומו שמתחלה היה מנין שלם ואין רשאי לבטל המנין. והא דנותנין חציו לפי ממון היינו כשאין דרים בישוב אלא שמונה דצריכין לשכור שנים דאז תליא גם לפי ממון כי העניים יכולים ללכת לעיר הסמוכה והעשירים אין יכולים להניח ביתם ורכושם".

נלמד מזה דכשהתשלום בא להשלים במקומו משלם כמה שעולה החוב בהשלמה, אבל אם מוטל על הציבור משלמים כפי חובת הציבור חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות.

וה"ה בדידן כאשר המשלם הוא בא להשלים חיוב נקיון כשחייב לעשות בעצמו הרי כל השכירות של המנקה על חשבונו בלבד. אבל כאשר החיוב על כולם לשכור שכן היתה החלטת הרוב, ועתה בא אחד לעשות בעצמו עדיין נשאר חיובו בהפרש המחיר, כפי החיוב הכללי.

 

הרבנים המשיבים הג"ר אברהם דרברמדיקר שליט"א, הג"ר גבריאל לוברבום שליט"א, הג"ר שלמה פרץ שליט"א

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל