שלום כבוד הרב
א. האם יש מקור לכך שאחרי חצות הלילה אין מברכים ברכת המפיל?
ב. כיצד יש לנהוג בענין ברכת 'המפיל' בזמן שיש ילדים ומצוי שהם קמים וצריך לטפל בהם לפני שנרדמנו לאחר קר"ש , וא"א שלא לדבר כלל, האם עדיף בכה"ג שלא לברך כלל?
תשובה:
שלום רב
יש שנהגו [וכן המנהג הרווח בין הספרדים] שאין אומרים ברכת המפיל לאחר חצות הלילה, אולם שאר הפסוקים של קריאת שמע אומרים מתחילה ועד סוף.
ויש שנהגו [וכן מנהג רוב האשכנזים] שאומרים ברכת המפיל אף לאחר חצות הלילה.
לגבי מנהג הספרדים ראה ילקוט יוסף (או”ח ח”ג סי’ רלט ס”א).
לגבי מנהג האשכנזים, ראה א”א (בוטשאטש, סי’ רלט) ושם בביאור הלכה (ד”ה סמוך).
לכתחילה אין לדבר כלל אחרי אמירת ברכה זו, אבל גם אדם שיודע שיאלץ לדבר אחר כך מסיבה מסוימת חייב לברך וכפי שיבואר במקורות.
מקורות:
הביאור הלכה בסי’ רלט כתב, שאין לאדם לברך ברכת המפיל עד שהוא בטוח שבכוונתו לישון מיד, ולדעתו, אם מברך ולאחר מכן מפסיק בענינים אחרים – ברכתו נחשבת ברכה לבטלה. אולם, רוב הפוסקים הכריעו בזה שלא כדבריו [ראה א”ר שם ס”ק ג, יעב”ץ סדר קר”ש שעל המיטה, אשל אברהם מהדו”ת שם, מהרי”ץ חיות ברכות יא ע”ב, כף החיים שם ס”ק ז בשם הגר”ח פלאג’י] וסמכו על דברי החיי אדם שנקט שברכה זו אינה נאמרת על השינה הפרטית של האדם אלא על מנהגו של עולם, וממילא, אף אם נמצא שלא ישן כלל אין זו ברכה לבטלה. אלא שלכתחילה תיקנוה לאדם ההולך לישון. וכן הובא בס’ הליכות שלמה בשם הגרש”ז אויערבך.
