עדות אישה על עצמה כמותרת לכהן

בס"ד

אני עומד להתחתן עם בת זוגי מזה ארבע שנים (שלב האירוסין). אני חוזר בתשובה והיא הולכת אחריי. העניין הוא שאני כהן (אני לא חושב שיש אפשרות להטיל ספק – אולי כן. אביו של סבי היה רב שנמנה על הציבור הליטאי. סבי יצא בשאלה אך שמר מסורת. אמנם התחתן עם בת מתבוללים מגרמניה אך קשה להאמין שלא היו מוקיעים אותו מהמשפחה אילו הייתה הורסת את ייחוס הכוהנות או שלכל הפחות היה הדבר הופך לסיפור משפחתי. אמי הייתה בתולה כשהתחתנו ככל הידוע לי ואביה ישראל – גם כן ממשפחה שומרת מצוות). כשגיליתי על דין 'זונה וכהן' מיהרתי לברר עם בת זוגי איפה אנו עומדים. היא טענה שמעולם לא הייתה עם גוי. לפני שהסברתי לה את משמעות העניין ולכן האמנתי שאין לה סיבה לשקר. אך בכל זאת ניסיתי להקשות עליה לאחר הסבר – אמנם ידוע לי בוודאות שמעולם לא הייתה עם מוסלמי בישראל או נוצרי בחו"ל (מעולם לא טיילה בחו"ל לבדה), לכן השאלה רק נוגעת לחצי יהודים מברית המועצות לשעבר. הכרחתי אותה להיזכר בכל אחד ואחד, והיא טוענת שהיו הם בני עדות המזרח או אשכנזים ממוצא פולני, רומני וכו'. ועוד לפני כן כשדחקתי אותה לפינה אמרה שלא זוכרת שמעולם הייתה עם מישהו בעל שם רוסי או שלא נימול ואמרה שמוכנה להישבע על כך. גם מעולם לא דיברה על מישהו לא יהודי כאופציה או הביעה משיכה למישהו גוי המרמזת שהייתה עם אחד. יחד עם זאת אמרה שיכול להיות שתמיד ייתכן ששמטה מישהו אך גם אז אין לה ספק שאותו אחד היה יהודי משום שכל מי שנבעלה לו היו חברים של חברים מאוכלוסייה מאוד יהודית הומוגנית (מדובר על לפני עשור). כאמור, מוכנה להישבע. השאלה האם יכולה להעיד על עצמה או שעליי לחקור במשך חודשים ארוכים כל אחד ולבדוק שלא היה ממזר למשל או גוי? בנוסף עשיתי טעות חמורה, ומתוך לחץ אמרתי לה בחצי צחוק לאחר שהאמנתי לה שאם ח"ו תגלה בעתיד הרחוק שמי מאלו ששכחה היה גוי, שעדיף לקחת את זה לקבר ושלא אגלה לעולם. ברצוני לדעת בבקשה כיצד עליי להמשיך לפעול, ואיזה סיכון אני לוקח שח"ו ילדינו יהיו חללים. והאם יש מקום או צורך להקל.

תודה רבה.

תשובה:

שלום רב,

אתה יכול להיות רגוע, הנערה הזו כשרה לכהונה. החקירות הצולבות הללו אינם מכבדות לא אותה ולא אותך… האישה אומרת, היא נאמנת וצריך להאמין לה. יחד עם זה לא הייתי קובע בודאות שהינך כהן כשר. וראה במקורות.

מקורות:

גם אישה שודאי נבעלה, במקרה שהיא נבעלה במקום שיש רוב כשרים (כאן בארץ), וגם טוענת שלא נבעלה מעולם לגוי, היא כשרה לכהונה לחלוטין. כך מבואר בסוגיה בכתובות יד,א שבמקום לכתחילה צריכים גם תרי רובי (ויש כאן בארץ בכל מקום תרי רובי) וגם ברי שהיא אומרת "לכשר נבעלתי". וכך נספק בשו"ע אבה"ע סוף סי' ו'. אמנם לדעת הרמב"ם תרי רובי שייך רק בנבעלה בקרונות (מחוץ לעיר). אולם להלכה מקילים שלא כדעת הרמב"ם שהרי כל זה הוא רק חומרא של "מעלת יוחסין" ולא מעיקר הדין. ובפרט שגם הרמב"ם מדבר באופן שראינו שנבעלה (התייחדה לשם זנות) או שראוה מעוברת. במקרה שלא ראינו שנבעלה יתכן שאין מעלת יוחסין. עכ"פ כאמור, הנערה הזו מותרת לכהונה לכתחילה.

יחד עם זה, לעניות דעתי, יש מקום לפקפק בכהונתך ללא כל קשר לארוסתך.

א. לגבי ייחוס הכהונה, איני מטיל ספק משום שאני מבין מדבריך שאבי סבך היה רב בליטא, ומן הסתם הוא מוכר ככהן, כלומר, אינך צריך לנאמנותו של סבא שלך כדי להעיד על כהונתך.

ב. אמא שלך אומרת שהיתה בתולה כשפגשה את אביך, והיא נאמנת, א"כ גם שם אין כל פסול בכהונתך.

ג. לגבי סבתך, שהיא הגיע ממשפחת מתבוללים בגרמניה. אני לא יודע מתי היא עלתה לארץ אבל אם היא התגוררה בחו"ל בשנות הבגרות, ואף יותר מזה. ספק גדול אם היא כשרה לכהונה – מעיקר הדין! אם היא לא אמרה בפירוש "לכשר נבעלתי" כלומר, אם היום היא אינה בין החיים, ואינך יכול לשאול אותה, ספק גדול אם אתה יכול לעלות לדוכן!

מבואר באבה"ע סי' ז' סעי' יא אישה שהמירה לבדה אסורה לבעלה ולכהן, משום שאנו תולים שהיא זינתה עם גוי. ואפילו אם נשואה: תצא. ובקושי יש שהתירו באופן שהמירה עם בעלה משום שאז אנו אומרים שבעלה משמרה. ומקורו הוא מדברי המהרי"ק שורש קס. והסברא היא משום שאנו מניחים שהיא זינתה, שהרי היא חשודה לכל התורה כולה. ואם היא זינתה ודאי זינתה עם גוי, משום שהיתה בין הגויים.

והנה, בזמנינו, אנשים חילונים לחלוטין בחו"ל, או מתבוללים שחיים ולומדים וגדלים עם הגויים. כולם יודעים שודאי זינתה (עם יהודים או גם עם גויים). כמעט ואין בנמצא נערה למעלה מגיל עשרים שעדיין בתולה. כלומר, לרוב המקרים בחברה כזו, נערה בגיל עשרים ויותר, כבר נחשבת על פי הלכה שהוחזקה שהיא נבעלה. אמנם, אין כמובן הוחזקה שנבעלה לגוי. אבל ודאי נחשבת להוחזקה שנבעלה.

וא"כ באופן שהיא אומרת שנבעלה רק ליהודי, עדיין לפחות בדיעבד היא מותרת לכהן משום שאישה נאמנת לומר לכשר נבעלתי גם במקום שיש רוב פסולים. כלומר, גם באופן שראינו שנבעלה או שראינו אותה מעוברת, שודאי זינתה, היא מותרת לכהן כשאומרת לכשר נבעלתי. ונאמנותה היא גם במקום רוב כמבואר בסוגיה בכתובות יג. (אלא שלכתחילה אסורה לכהן עד שיש גם רוב כשרים כפי שהבאנו כאן).

אמנם, כל זה לא יועיל, להתיר את המומרת שחזרה ליהדותה אף כשאומרת שלא נבעלה. משום ששם הנושא הוא לא עם מי היא נבעלה (משום שהיא היתה רק בין הגויים), אלא הנושא הוא האם נבעלה או לא. א"כ האמירה שלה הוא נגד חזקה שאנו מניחים שהיא ודאי נבעלה, ולכן אינה נאמנת.

אמנם, במהרי"ק שם קצת משמע שהיא אסורה לכהן או לבעלה רק מדרבנן. ואפשר שהטעם הוא משום שנגד החזקה שנבעלה יש ברי שלה עם חזקה קמייתא שהיא מותרת לבעלה. אולם מאחר שההנחה היא נבעלה הוא חזקה אלימתא, לכן אמרו חז"ל שאף תצא מבעלה.

אבל באופן שטענת ה"ברי" אינו מתנגש כלל עם ההוחזק, שהוחזקה שודאי נבעלה. כגון שהיא אומרת לכשר נבעלתי, היא מותרת לכהן לפחות בדיעבד, משום שהברי אינו נגד ההוחזק, אלא רק נגד רובא דאיתא קמן, שזה רוב פסולים. וברי מועיל נגד רוב כזה כמבואר בסוגיה בקידושין עד,א.

וזה ההיתר של נשים שאינן דתיות או שחזרו בתשובה שנישאות לכהנים.

אולם במקרה שלא אמרה דבר, ודאי שאפילו מדאורייתא הם פסולות לכהונה. ואם נשאו לכהנים, הילדים חללים, ומותרים בגרושות וכד'. משום שכאמור, דינה כמומרת. בפרט בזמנינו שבגיל מסויים, אנו כבר יכולים להניח ברמה של "הוחזק" שודאי נבעלה. ומאחר שהיא נבעלה במקום שיש רוב פסולים ולא אמרה לכשר נבעלתי מה"ת היא פסולה לכהונה.

כל זה כאמור, באופן כללי. באופן ספציפי לגביך כדאי להתקשר ולברר את הנושא. אתה יכול ליצור איתי קשר 0504163175