שלום וברכה כבוד הרב
אם בן אדם אכל לאפה ולקח גם פרוסת לחם שיפון איתו, אך לא כיוון במיוחד שיוכל לאכול עוד לחם. ואחר כך שינה מקומו ולקח עוד פרוסת לחם.
1. האם הוא היה ראשי לקחת עוד פרוסת לחם למרות שלא כייון לאכול עוד?
2. והאם היה ראשי לעבור מקום בבית אחד?
אם לא רשאי – האם בדיעבד צריך לחזור למקום הראשון שאכל בו?
3. ואם רשאי בדיעבד להישאר ולסיים שם סעודתו, האם הוא צריך לאכול שיעור נוסף כזית?
4. אם הוא לא רשאי לקחת עוד פרוסה של לחם, אז מה יעשה בנידון שיעור נוסף שצריך לאכול שם בשביל לברך?
תודה רבה כבוד הרב
תשובה:
שלום רב
- ראשית, שינוי מקום הכוונה יציאה מהבית החוצה. מעבר מחדר לחדר אינו נחשב שינוי מקום. באופן עקרוני כפי שהשבתי לך אתמול אדם רגיל להמשך מאכילה לאכילה ואין כאן הסח הדעת, אבל כאן שהסיח דעתו מלאכול עוד ויצא החוצה, מסתבר שזה נחשב הסח הדעת לכל הדעות [על עצם היציאה לחוץ נחלקו הדעות כמובא בהרחבה בשו"ע סי' קעט, והלכה כדברי הרמ"א שאין שינוי מקום בפת כיון שהיא מהדברים הטעונים ברכה במקומם, אבל כאן שהסיח דעתו מהאכילה נראה שזה הפסק גמור].
- באותו בית מחדר לחדר, למרות שנחלקו בזה הפוסקים כמובא בביאור הלכה שם, כבר כתבו פוסקי זמנינו שהיות והיום תמיד עוברים מחדר לחדר באמצע האוכל, להביא משהו מהמטבח או עיתון מהחדר וכו', נחשב הדבר כתנאי מתחילה ואין בעיה.
- יש לברך בחדר בה אכלו או לאכול שם כזית.
- לא הבנתי את השאלה, או שיברך שנית ברכה ראשונה ויאכל ויברך שם ברכת המזון על הכל, או יחזור למקומו הראשון ויברך שם.
