שלום! יש לי כמה שאלות לגבי מצוות פדיון הבן, ואשמח לקבל תשובות מפורטות כולל מקורות.
1. האם אישה שנקלטה להריון שנפל טבעי לא בגרידה בשלב התחלתי (בסביבות שבוע 5) ולאחר מכן נקלטה שוב – האם הנולד יהיה חייב בפדיון הבן? אשמח למקורות ולהסבר מפורט מתי הפלה גורמת לפיספוס המצווה.
2. האם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים בעניין זה?
3. בטקס עצמו, כשהכהן שואל את האישה את השאלות הידועות וביניהן את השאלה: האם זהו בנך בכורך, שמא ילדת אחד אחר לפניו או הפלת? מה היא אמורה לענות? הרי האמת היא שהיה הריון לפני… ובפרט כשהטקס נערך מול אנשים שחלקם יודעים על איבוד ההריון הראשון. (שלא יהיה מצב של חילול ה׳ או שיחשבו שיש פה ברכה לבטלה וכו׳)
בקיצור, אני מאוד מבולבלת ואשמח לקבל תשובות ברורות ומפורטות בעניין. תודה!
תשובה:
שלום רב
הואיל וההפלה היתה לפני שחלפו ארבעים יום מקליטת הזרע [החישוב של שבוע חמישי או שישי הוא מתאריך וסת אחרון בדרך כלל, שהוא כשבועיים לפני ההריון בפועל] הבן הבא אחריו נחשב בכור לכל דבר וחייב בפדיון הבן בברכה על כל מה שכרוך בזה.
המנהג שהכהן שואל כך בפני הציבור מקובל בקהילות בני ספרד, אצל בני אשכנז לא עושים כך, אבל בכל מקרה ניתן ליידע את הכהן בכל זה קודם לכן ולסכם איתו שהתשובה על שאלתו אינה כוללת את אותה הפלה שאינה רלוונטית לענין [ולמעשה כלל לא צריך לספר לו על כך וזה בסדר גמור]. אין לחשוש לחילול ה' כיון שמי שישאל אפשר לענות לו כנ"ל.
העיקר שיהיה בהצלחה רבה ורוב נחת ושמחה!
מקורות:
ראה בכורות מז ע"א. על כך שהחישוב הוא מזמן הקליטה, ראה רש"י בנדה דף ל' שכתב שיש לחשב מיום הטבילה במקוה שהוא בדרך כלל סביב הביוץ. והנה, אף שהפלתי החוות דעת והסדרי טהרה בסי קצד נקטו שאין לעשות פדיון זה בברכה, וזאת מחשש שמא התעברה קודם לכן, אלא אם כן לא קיימו יחסים שלושה חודשים קודם, להלכה לא נפסק כך, וכפי שכתב בשיעורי שבט הלוי שם, וכן היא ההוראה למעשה לערוך פדיון בברכה, כמובא בס' אוצר פדיון הבן פרק א בשם הגרש"ז אויערבך.
