שלום רב לרבנים הגאונים שליט"א
אבא ששלח את בנו עם סכום כסף למוכר על מנת שיחזיר לו צי'ק שהפקיד אצל המוכר + עודף של 15 ש"ח על מנת שהילד יחזור עם תחבורה ציבורית. הילד יצא מהחנות עם הצי'ק ואחר 10 מטר שם לב שאין לו 15 ש"ח לחזור איתם הביתה, הילד חזר למוכר ואמר לו שלא החזיר לו 15 ש"ח והמוכר טען שהוא נתן לו, אז הילד יצא מהחנות וטלפן לאביו שיבוא לקחת אותו. האבא שואל האם המוכר צריך לתת לו 15 ש"ח.
ומה הדין אם המוכר נתן את הכסף לאבא בתנאי שיבדוק אצל רב מה הדין וכך יעשה? האם אומרים כיוון שהכסף אצל האבא אמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה? והאם בכלל משנה מה גילו של הילד אולי אם הילד פחות מגיל 13 אז לא נחשב שהמוכר החזיר הציק כסף לאביו כי ילד קטן לא יכול לקנות?
לסיכום אם הכסף אצל האבא האם חייב להחזיר למוכר או לא? והאם יש הבדל בגילו של הילד?
בברכה,
תשובה:
שלום רב,
אני מתנצל על האיחור במתן התשובה,
לפני שהמוכר נתן את הכסף לאבא ודאי שהוא לא היה חייב לשלם, לפי דבריו שכבר שילם. ואפילו עכשיו שנתן את הכסף לאבא ואמר לו שישאל רב, האבא חייב להחזיר לו, משום שאין לו שום ידיעה אישית שבנו לא קיבל את הכסף.
אם האבא מסכים שאמר למוכר בעצמו או באמצעות בנו שייתן את הכסף לבן, המוכר נפטר בכך שנתן את הכסף לבן, גם אם הוא קטן.
מקורות:
לפני ששילם המוכר היה מקום לחייב אותו שבועת היסת בלבד, עיין שו"ע חו"מ סי' קכא סעיף ח, ובמקרה זה אם המכחיש את המוכר הוא קטן שלא הגיע לעונת פעוטות, אף שבועת היסת אינו חייב, כיון שאין נשבעים על טענת קטן. עיין רמ"א חו"מ סי' צו סעיף ב.
גם אם המוכר לא קיבל את הכסף מראש והיה בא לתבוע את האבא, היה נשבע ונוטל. עיין שו"ע חו"מ סי' צא. במקרה זה שנתן לו על דעת שכך ההלכה, האבא חייב להחזיר ואינו יכול לדרוש יותר משבועת היסת.
אם אמר לשלוח על ידי קטן, המוכר נפטר. עיין שו"ע חו"מ סי' קפח סעיף ב.
