שלום, אני משתדל ברוך ה׳ לקיים סעודה רביעית בפת כל מוצ״ש, ואני משתדל בדווקא לקימא על השאריות לחם (הטובות) שנשארו משבת, הסיבה שאני נוהג כך היא משום שכידוע זה בד״כ לחם שניזרק, ואחרי מוצ״ש הוא כבר קצת לא טוב..(אפילו במוצש הוא כבר בינוי).. העירו לי הערה מעניינת שעדיף לי לקיים את המצווה על לחם שלם אע״פ שהלחם שנשאר כנראה יזרק משום שיש בזה הידור מצווה . (כי מצד הדין אני יודע שבסימן ריא דווקא שאני רוצה לאכול גם שלם וגם חצוי, אז מדינא אני חיב לבצוע על השלם, אבל מראש לכאורה אני יכול לבחור לאכול רק מהחצוי ולבצוע עליו). ורציתי לשאול האם באמת בשביל ההדיור של לחם שלם מותר לגרום לבעל תשחית?(כי השאריות קרוב לוודאי יזרקו) וכן האם טעות להגיד שגם הצלת הלחם הנותר מזריקה זה גופא הידור מצווה? והאם יש חילוק בין סעודה זו לשאר סעודות חול (כי המעיר הציעה שאפילו סתם, כל פעם שיש לי בבית לחם שלם עדיף לי לאכול אוצו אע״פ שכל הזמן ישאר לי ״חציי לחמים״ שלבסוף יזרקו).. תודה מראש
תשובה:
שלום רב
לגבי יום חול ודאי הצדק איתך כפי שציינת מדברי הפוסקים בסי' ריא, לגבי סעודת מלוה מלכה שי שהקפידו במיוחד בפת שלימה, ראה ארחות רבינו ח"א עמ' קלג. קצת משמע כך גם בביאור הלכה סי' רצא סעי' ד ד"ה לפחות. וכ"כ בליקוטי מהרי"ח סדר חודש אב בשם הישמח משה. אמנם בס' נשמת שבת ח"א סי' תרמא כתב שמנהג העולם לקחת את השיירים ואת השלימה שנותרה להניח במקפיא לשבת הבאה. אגב בס' הברית מאמר יא כתב שיש להניח שתי ככרות במלוה מלכה ולבצוע על אחת מהן, וכך ידוע על פי סוד, לדבריו ודאי לא די בשיירים לבד לכתחילה. כך שיש בענין דעות שונות והבוחר יבחר ובלבד שיכוין ליבו לשמים.
חנוכה שמח.
