האם ניתן לצרף ללחם משנה "פיתה פלאפל", והסברה לומר שפלאפל אינו מצטרף ללחם משנה היא כיון שהוא אינו שלם, כיון שחותכים מעט מן הפת על מנת להכניס לתוכה סלטים, כדורי פלאפל, ציפס, וחומוס, ולחם משנה הרי צריך להיות שלם.
תשובה:
לכתחילה אין לקחת ללחם משנה מלחם שאינו שלם, [ורק באופן שאין לו לחם אחר יבצע גם על לחם חתוך], ולכן אם חותכים את "ראש" הפיתה לגמרי, הרי שאין הפיתה שלימה, ואם כן אי אפשר להשתמש בזה ללחם משנה.
אף אם חלק מהראש של הפיתה מחובר באופן שכאשר אוחזים בו הפיתה לא נקרעת ממנו, מן הראוי שלא לקחתו ללחם משנה, אך עדיף לקחתו כאשר אין לו לחם משנה אחר, מאשר לקחת לחם שנחתכה ממנו חתיכה לגמרי.
מקורות:
ללחם משנה צריך שיהיו הלחמים "שלמים", וכמו שפסק השו"ע (או"ח סי' רעד ס"א), אמנם בשו"ת מנחת סולת (לבעל השבות יעקב, סי' יב, שנדפס בסוף ספרו מנחת יעקב דפוס פראג שנת תמט ונשמט בדפוסים החדשים) כתב שאם חסר מהלחם רק כ-2% ומטה שזה שיעור חלה של נחתום המפריש מעיסתו, עדיין נחשב לחם משנה, כיון שלא נחשב לחסרון, והוסיף שאין בזה חסרון מחמת שכתוב בתורה לחם משנה גם משום שאין זה לימוד גמור אלא רק אסמכתא בעלמא, ועוד שגם לחם וחצי נחשב לשניים כעין שאמרו לגבי אשמורות (ברכות ג:) ש"אשמורה ופלגא אשמורות קרי לה", אכן בשו"ת הר הכרמל (סי' ב) שנשאל שאלה זו כעין שאלת המנחת יעקב חלק עליו וכתב שאין יוצאים ידי חובה בלחם שנחתך ממנו מעט, ודעה שלישית בזה מצינו בשו"ת חכם צבי (סי' סב) שלדעתו הדבר תלוי במחלוקת הראשונים ולדעת הרא"ש כאשר החסרון הוא כשיעור הפרשת חלה מעיקר הדין שהוא א' ממ"ח [דהיינו כ-2%], אינו נחשב חסרון ולדעת ר"י אף בפחות מכך נחשב לחסרון, ובנידון דידן בוודאי חסר בו יותר מ-2%, ויתירה מכך נחלקו הפוסקים באופן שהלחם שלם אלא שחלק ממנו נשרף שדרך בני אדם שלא לאוכלו, ורוצים לאחר הבציעה לחתוך את החתיכה השרופה, אם גם באופן שכעת החלק השרוף מחובר ללחם אם כשר ללחם משנה, ראה בשערי תשובה (סק"א) שהביא שדעת החכם צבי (שם ובסי' סג) שנחשב ללחם משנה ושדעת המקום שמואל (סי' מה) שאם אין דרך בני אדם לאוכלו מחמת שנשרף אינו נחשב כחלק מהלחם ואינו ראוי ללחם משנה, אולם דעת הקרבן נתנאל (עירובין פ"ז על הראש סי' יב בקר"נ אות ג) שאף לדעת הרא"ש הנ"ל שהביא החכ"צ שמיקל באופן שנחסר מהלחם הוא רק משום שנטלה לשם חלה לא נחשב לחסרון אלא לתיקון, אבל אם נחסר אפילו דבר מועט [ששיעורו א' חלקי 48 משיעור חלה, שזה שיעור של כ-2% מהעיסה, והיינו כאשר העיסה היא 1660 גרם שבאופן זה חייבת בחלה לפי שיעור הרח"נ, הרי ששיעור נטילת החלה שצריך ליטול מעיקר הדין בזמן שהיה נוהג טומאה וטהרה, הוא 34 גרם], שלא לצורך תיקון העיסה שיוכלו לאוכלה, אינה כשרה ללחם משנה, אולם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (שמירת שבת כהלכתה ח"ב פרק נה הערה כד*) סבור שיסוד דברי הרא"ש הוא משום שזה מיעוט שאינו ניכר חסרונו לבני אדם, ונראה שזו דעת השבו"י והחכ"צ שלמד משם לכל לחם שיש בו חסרון.
ואמנם בעיקר דינו של המנחת יעקב שאף לחם ומחצה נחשב ללחם משנה כמו שמצינו לגבי אשמורות, בשו"ת חת"ס (או"ח סי' מו) הביאו וחלק עליו וסבור שדין לחם משנה האמור בתורה הוא שניים בדווקא ולא אחד ומחצה, וע"ש במה שדחה ראיית השבו"י ממה שאמרו שאשמורה ופלגא אשמורות קרי לה, ונשאר שם בצ"ע למעשה, ובשו"ת עמודי אש (סי' ה אות יב) הביא שהגאונים כתבו כדעת המנח"י ע"ש שהביא כן משו"ת הגאונים (שערי תשובה סי' רפז, ומה שכתב שם בעמודי אש שנקרא שערי תורה הוא ט"ס) וז"ל שם "ואוחזי' מצה שלימה וחצי שהיא הפרוסה ומניח פרוסה בתוך שלימה ומברך המוציא עליהן ואחר לוקח אחת מהן שירצה ומברך על אכילת מצה דהא אנו חייבי' לבצוע על שתי ככרות בי"ט וכיון די"ט איהו בוצע על שתיהן ואף על פי שפרוסה אחת מהן היינו משום לחם עני ושתי ככרות קרו להו וכן אנן תנן משמרה ופלגא תרתי משמרות הויין אוף הכא נמי שלימה ופרוסה שתי ככרות הויין ובוצע עליהן המוציא שהרי אמרו חכמים לא היה יורד מן להם לישראל בי"ט וכיון שלא היה יורד נעשה י"ט כשב' וחייב לבצוע על שתי ככרות" הרי במפורש כדעת המנחת יעקב, ועל פי זה רצה בשו"ת משיב הלכה (לרח"פ לוריא, סי' קנ) שאפשר לצאת ידי חובה בלחם ומחצה, ודבריו אינם להלכה שהרי מפורש כתוב בשו"ע שצריך דווקא שיהיו שלמים, ואף המנח"י לא כתב כן אלא באופן שנחסר רק מעט ולא חצי, ומה שכתבו הגאונים לא נעלם מעיני הרמ"א בשו"ע והיינו שהרי באמת שיטה זו של הגאונים מדובר על ליל הסדר, וכבר הביא הטור (סי' תעה) שיטת גאונים זו, והביא שכן דעת הרי"ף וציין שם שהמנהג שלא כדעת הגאונים אלא מצריכים דווקא שלש מצות כדי שיהיה לחם משנה כיון שחוצים את המצה האמצעית, הרי שלהלכה שצריך דווקא שנים שלמים לגמרי ולא רק אחד ומחצה [ומה שהקילו בזה הרי"ף ושא"ר שסברו כמותו שדי בשנים היינו דווקא בליל הסדר משום שצריך שיהיה "לחם עוני" ודין לחם עוני גובר על דין שלם בלחם משנה, וכן מפורש בדברי הגר"א (על השו"ע סי' עדר ס"א) שכתב להוכיח שצריך ב' לחמים שלמים בשבת ורק בפסח די בלחם ופרוסה, והדברים פשוטים.
ומה שנתבאר בחילוק בין אם עדיין הפרוסה היא חלק מהככר, והככר עולה עמו, ושאין זה רק בדיעבד, כן מתבאר מדברי השו"ע (או"ח סי' קסז) ולהמבואר בתוס' (ברכות לט:) שהביא הבי יוסף שם, שהטעם שאין בוצעים כך בשבת הוא שמא תיפול הפרוסה מידו וישאר ללא לחם משנה קודם הברכה, ומשום כך כבר כתבו הפוסקים שכאשר בוצעים על לחם משנה צריך רק "לסמן" את מקום הבציעה, ולא לחתוך בלחם משום דין של לחם משנה, (ב"ח סי' קסז ס"ב, מג"א סי' עדר סק"ב, משנ"ב סי' עדר סק"ה), והרי לן כמה החמירו הפוסקים שהלחמים יהיו שלמים לגמרי.
