חזן המוכר עליות לתורה ונאמר הסכום ע"י שניים אחד שמע החזן והשני לא שמע מאחר ואמר בקול שקט שנשמע ליושב בקירבתו. החזן אמר "זכה" לאותו אחד שאמר בקול. אמר השני כי גם הוא אמר, מה הדין ? האם צריך להמשיך את המכירה או לא ? האם זה כדין נדר ? משום שלום בית מה נכון לעשות ?
תשובה:
מכירת המצוות בדרך של "מכירה פומבית" היא א. על דעת זה שהחזן אמור לשמוע את הקונה כדי שיוכל להודיע לאחרים, ב. שלאחר שמכריז על זכיית הזוכה הרי המצוה שייכת לו אם כבר התחילו במכירה של מצוה נוספת או שהתחילו בפתיחת ההיכל וכד', ומשום כך כאשר החזן באמת לא שמע כיון שהקונה אמר זאת בשקט, הרי שלאחר שהכריז על זכייתו של הקונה שאמר בקול אי אפשר לחזור בו ממכירתו.
מקורות:
עי' מג"א (סו"ס קנד) שהביא בשם תשובת צמח צדק (הקדמון) שמי שקנה עליה באחד שאמר לחזן שרוצה בי' וחברו אמר טו ושוב חזר בו השני, שעל הראשון לשלם י', וכתב ע"ז המג"א שאין נוהגין כן, וראה בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' כה שהאריך לבאר טעם הסיבה שלא נהגו כן וסיים שם "מיהו נראה כל היכי שהוא פסקו בעשרה ולא הוסיף עליו אחר אינו יוכל לחזור ובזה נוהגין לגבות ממנו ודברים כאלו הולכין אחר המנהג" ובאמת שכן כתב הצמח צדק (סוף סי' עב) שכאשר האחרון זכה כופים אותו על כך שיקח את המצוה וישלם ולא יכול לחזור בו [והסיבה שהיה אפשר לחזור בו במעשה שם בצמח צדק משום שהיה שם המעשה שראובן רצה לקנות במאה פרוטות, ושמעון העלה לק"נ, וחששו הגבאים ששמעון לא ישלם את העליה ולכן אמרו לשמש שיעלה את המחיר למאתיים ומחשבתם היתה לתת את העליה לראובן שאמר מאה שהיה עדיף להם מאה בטוחים ממאה חמישים בספק, וראובן טען אחר כך שמאחר ושמעון העלה את המחיר שוב לא רצה להשתתף במכירה ועל כן אינו רוצה את העליה ולא לשלם את המעות], דבר נוסף למדנו מדברי הפנים מאירות שבכל נוהג של מכירת המצוות הולכים אחר המנהג, ומאחר וכן בנידון דידן שהמנהג הוא שהשמש לאחר שמכריז זכה שוב אין אחר יכול לעלות את המחיר ולקנות ממילא זכה בזה, אמנם לפעמים קורה שאחד צועק בקול את מחירו שרוצה לשלם, והשמש אצה לו דרכו ומכריז עוד לפני שמישהו שם לב, שבמקרה כזה המנהג הוא שממשיכים במכירה, אולם לאחר שהמשיכו כבר במכירת מצוה אחרת כגון שמכרו עלית שלישי, ואמר זכה, והתחיל במכירת רביעי המנהג הוא ששוב אין אפשרות לאף אדם לחזור בו מקנייתו או להתחיל שוב במכירה, והכל נעשה על דעת המנהג.
