חלק ג: אם המשביח רוצה לסלק את השבח

הרב יוסף פליישמן
י' אדר ה'תש"ע

א. משביח שאינו מרוצה מסך הכסף שמגיע לו על פי הדין, ורוצה להוציא את השבח שעשה, אינו רשאי לעשות כן, אם במהלך ההשבחה גרם נזק מסוים לנכס ((רמב”ם (גנבה ואבדה פ”י ה”ה וה”ח), טור ושו”ע (סי’ שעה ס”ב וס”ו) ועי’ סמ”ע שם.)). כגון, שוכר ששיפץ את הדירה, ולצורך כך שבר קירות ((אף שבמקור הדין מדובר על שדה, מבואר בשו”ת מהר”ח אור זרוע (סי’ רכא) שהוא הדין בבית, כשגרם לו נזק כשהשביחו.)) או החליף חלונות ((שו”ת אמרי יושר (ח”ב סי’ ר).)), או שוכר שהתקין מזגן ((יש להעיר שדעת הגר”נ נוסבוים (קובץ הישר והטוב ח”ד עמוד ל) שדירה העומדת להשכרה ואפשר להשכירה גם בלי מיזוג, נחשב השוכר שהתקין מיזוג ליורד בשדה שאינה עשויה ליטע.)) ולצורך כך עשה חור בקיר או חתך חלון וכדומה, אינו רשאי להוציא את החלונות או את המזגן כשעוזב את הדירה ((אם בעל הדירה מסרב לשלם ליורד, כתב בפתחי חושן (ח”ד פ”ח הערה מט) שהמשביח רשאי להוציא את השבח.)). ויש אומרים שהמשביח רשאי לסלק את השבח אם ישלם את הנזק שעשה ((כן נראה בפירוש הר”י מלוניל (ב”מ קא). אמנם בספר ברכת שמואל (ב”ב סי’ ג סק”ג) נקט בפשיטות שאין תועלת במה שמשלם את הנזק, ובספר פתחי חושן (ח”ד פ”ח הערה ז) הסתפק בזה.)), אם אינו גורם נזק נוסף בשעת סילוק השבח, כמו שיבואר להלן.

ב. אין המשביח רשאי לסלק את השבח אם על ידי פעולת סילוק השבח יוזק הנכס ((לבוש עיר שושן (סי’ שעה), שו”ת רדב”ז (סי’ ב”א רנו) ושו”ת מהרשד”ם (יו”ד ס”ס קפב).)), אפילו אם המשביח מוכן לשלם את הנזק ((כן כתבו פתחי שערים, אמרי מהרש”ח ונפש חיה בפירושם לב”מ שם, שאינו רשאי להזיק ולשלם.)).

ג. אם הנכס לא הוזק בשעת ההשבחה ולא יוזק עתה בשעת הסרת השבח, רשאי המשביח לסלק את השבח. ולכן, שוכר דירה שהתקין קו טלפון ((אף שהוסיף שקע טלפון אין זה נחשב ‘נזק’, כיון שערך הדירה אינו יורד מחמת שקע שאינו בשימוש.)), והמשכיר אינו רוצה לשלם לו על כך, רשאי השוכר לבטל או להעביר את הקו ((אמנם יתכן שאסור לשוכר לבטל את הקו אם אין לו שום ריוח מזה, כיון שזו מידת סדום, אם בכל מקרה לא ישלם לו המשכיר על השארת הקו.)).

ד. אם לפני שהשביח התרה בו בעל הנכס שלא ישביח, יתכן שאסור למשביח לסלק את השבח, אפילו אם לא הזיק ולא יזיק לנכס, כיון שידע שבעל הנכס לא ישלם לו, ועל דעת כן השביח ((שו”ת הרשב”א (ח”ו ס”ס קיא) ושו”ת הרדב”ז (סי’ ב”א רנו). אמנם מבואר ברשב”א שזהו רק אם המשביח משלם לו מה שהוא חייב לו מצד הדין, אך אם אינו משלם לו רשאי המשביח לסלק את השבח.)).

ה. אם המשביח רוצה להוציא את השבח, ואילו בעל הנכס מוכן לתת למשביח חומרי גלם הדומים לאלו שהמשביח רוצה ליטול, יש אומרים שאסור למשביח להוציא את השבח שעשה בכל ענין ((פירוש הרי”ד (ב”ב נג: ד”ה אמר ר”נ) ושו”ת הרדב”ז (סי’ ב”א רנו).)), והוא הדין אם בעל הנכס נותן לו כסף כשווי החומרים, אם ניתן להשיגם באמצעות כסף ללא שום קושי, אין המשביח רשאי לסלק את השבח. אבל אם קשה להשיג חומרים אלו אף תמורת כסף, ובעל הנכס נותן לו כסף בלבד, רשאי המשביח לסרב ולסלק את השבח ((עפ”י ספר המקח לרב האי גאון (שער ז דין יח) ופירוש הרי”ד (שם), וכן פסק בערוך השלחן (סי’ שעה ס”ג).)). ולכן, שוכר שהתקין קו טלפון נוסף, והמשכיר מוכן לשלם את עלות התקנת הקו, אין השוכר רשאי לבטל את הקו.

ו. אמר בעל הנכס למשביח בפני בית דין שהוא רוצה שהמשביח יטול את השבח, ואחר כך חזר בו ואינו רוצה שיטול את השבח, רשאי המשביח ליטול את השבח, אפילו אם הזיק בשעה שהשביח או שיזיק כשיטול את השבח ((רמ”א (סי’ שעה ס”ג), עפ”י הסמ”ע (סק”י) והש”ך (סק”ד).)). ויש מי שסובר שקודם שיצא בעל הנכס מבית הדין יכול לחזור בו ((עפ”י ביאור הגר”א (שם סק”ו).)). ויש מי שסובר שאפילו אמר כן שלא בפני בית דין הרי זו מחילה, ואינו יכול לחזור בו ((ערוך השלחן (ס”ד), כיון שזו מחילה, שאינה צריכה קנין או בי”ד.)).

ז. אם קודם שאמר המשביח שהוא רוצה לסלק את השבח גילה בעל הנכס את דעתו שהוא מעוניין בהשבחה זו ומוכן לשלם עבורו כשיעור שמשלמים בשדה העשויה ליטע ((כלומר, כדרך שמשלמים לפועל שנשכר למלאכה זו, ולא רק את דמי ה’הוצאה’ או ה’שבח’, כפי שמקבל יורד לשדה שאינה עשויה ליטע.)), אין המשביח רשאי לסלק את השבח, אפילו אם לא היה דרוש לנכס השבחה זו ((כך משמע מסתימת דברי הרשב”א [ראה הערה להלן], שאין חילוק בין שדה עשויה ליטע לשאינה עשויה ליטע, וכ”כ בספר פתחי חושן (ח”ד פ”ח הערה כג).)), ואפילו אם לא הזיק בשעה שהשביח ולא יזיק על ידי סילוק השבח, כיון שהמשביח התכוין להקנות את השבח לבעל הנכס אם הלה אכן ישלם לו את התמורה ((חידושי הרשב”א (ב”מ דף קא. ד”ה עצי ואבניי), ועיין קצות החושן סימן קנז סק”ה שמבאר איך נקנה השבח לבעל השדה.)). אמנם זהו בתנאי שהשביח רק לצורך בעל הנכס, אך אם השביח לצורך עצמו, לא התכוין להקנות את השבח לבעל הנכס, ורשאי לסלק את השבח ((שו”ת אבני נזר (חו”מ סי’ ח).)).

ח. ב’שדה העשויה ליטע’, והיינו כשעשה המשביח תיקון שהיה נדרש לעשות, והתכוון בעשייתו לצורך בעל הנכס, ועדיין לא גילה בעל הנכס את דעתו שהוא מעונין בשבח זה, נחלקו הראשונים ((בחידושי הר”ן (ב”מ קא.) מביא מחלוקת הרא”ה והרשב”א בזה, ובדרכי משה (אות ד) כתב שהמרדכי (סי’ שפא) סובר שאינו רשאי ליטול אף קודם שהלה גילה דעתו שהוא חפץ בשבח.)) אם המשביח יכול לסלק את השבח. יש סוברים בדעת הרמ”א שאינו רשאי לסלק את השבח ((ביאור הגר”א (ס”ק יז) בדעת הרמ”א בסעיף ו, ודלא כהסמ”ע שם (ס”ק יד).)).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *