בס"ד

האם מותר לקרב את הגאולה בכח? מה נקרא לקרב את הגאולה בכח? מה תכלית הגלות? האם אפשר לעקוף עליה? האם יש איסור לעלות לארץ ישראל? האם יש איסור למרוד באומות העולם? מה כלול בכך? מה הם ג' שבועות? האם זה איסור? אם אינו איסור מהו? האם הם נוהגים בימינו? במידה ואומות העולם עוברים על השבועה שלהם שלא יקשו עלינו את הגלות יותר מדי, האם מותר לנו למרוד בהם? האם מותר להרבות בתפילה שהגלות תסתיים? איזה תפילה אסורה? האם מותר להתעסק בשמות הקדושים לקרב את הגאולה? האם מותר להקים מדינה יהודית בארץ ישראל? מה נקרא לצאת מהגלות בכח? האם אנחנו חוזרים על הטעות של בני אפרים? האם זמנם של השבועות מוגבל? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

האם מותר לקרב את הגאולה?

פרשת השבוע עוסקת בפעולותיו של משה רבינו להוציא את עם ישראל ממצרים, בפרט בשבע המכות הראשונות, ועקשנותו של פרעה שלא להוציא את עם ישראל לחירות. במאמר של שבוע הקודם למדנו על בני אפרים שיצאו ממצרים לפני הזמן ונהרגו, ונשאלת השאלה אלו פעולות מותרות לעשות בימינו? האם קיימות הגבלות שונות? לצורך כך נעסוק השבוע בסוגיה של שלשת השבועות, ונעסוק בשיטות השונות לפרש את הדברים וכיצד נפסק למעשה. נדגיש כי במאמר זה השתדלנו להציג את כלל הדעות, ולא לנקוט עמדה בסוגיות שנחלקו בהם גדולי הפסוקים.

מה הם ג' השבועות?

בפסוק בשיר השירים (ב ז) נאמר: 'הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ'. פסוק זה מהוה את מקור האיסור לעסוק בפעולות שונות הקשורות לגאולה, נלמד יחד קודם מה כולל השבועה המוזכרת בפסוק, ונפרש כל שבועה בפני עצמה, ואח"כ נעסוק במכלול הדברים. בגמרא (כתובות קיא.) נדרשו מפסוק זה 6 שבועות: א. שלא יעלו ישראל בחומה. [ראה להלן פירוש הדבר]. ב. שלא ימרדו באומות העולם. ג. שלא ישעבדו אומות העולם את עם ישראל יותר מדי. ד. שלא יגלו את הקץ. ה. שלא ירחקו את הקץ – ולפי גירסה אחרת שלא ידחקו את הקץ. ו. שלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים.

יש מחלוקת בגמרא האם יש רק את השלשה הראשונים או את כל השש. ונוסיף כי בקבלה השבועות בפרט ופסוק זה בכלל מהווה את אחד היסודות של הלימוד על גלות וגאולה, ובעיקר על תכלית הגלות ותכלית הגאולה.

פירוש שלא יעלו בחומה

רש"י (כתובות קיא. ד"ה שלא) מפרש שלא יעלו בחומה פירושו שלא יעלו כל ישראל יחד בחזקה לארץ ישראל. המהרש"א (ח"א כתובות קיא. ד"ה שלא) פירש את כוונת רש"י שהכוונה דווקא לעלות יחד ביד חזקה כדי לבנות חומה. אולם הרש"ש (כתובות קיא. ד"ה ההוא) והויואל משה (מאמר ג' שבועות) פירושו שהכוונה לשון מושאלת ומליצה כשעם ישראל עולה לארץ בצורה חזקה ומאורגנת כפי שנאמר בגמרא (יומא ט.) אם הייתם עולים כולכם כחומה בימי עזרא [שבה רק מיעוט קטן מהעם שב מבבל לציון]. וכתב הויואל משה שניתן לפרש בחומה בשלש צורות: א. שלא יעלו קבוצה מאורגנת גדולה יחד. ב. שלא יעלו רוב ישראל. ג. שלא יכבשו אותה מהאומה השולטת על הארץ.

הרשב"ש (סי' ב) כתב שמצות ישוב ארץ ישראל אינה חלה על עם ישראל ככלל מחמת השבועה שלא יעלו בחומה, ולכן המצוה הוא רק על כל יחיד. והכפתור ופרח (פ"י ד"ה מיהו לא) לאחר שמנה את המעלות לעלות לארץ ישראל, כתב אך שלא יעלו על מנת לכבוש, כיון שישנו שבועה שלא יעלו בחומה.

להקים מדינה ברשות האומות

ברש"י פירש שהשבועה הוא רק אם יעלו בחזקה כלומר שלא ברשות. והקשה היפה קול (שיר השירים רבה פ"ב א ז) שהרי זה השבועה שלא למרוד, ולכן פירש ששבועה זו אוסרת על כל עם ישראל לעלות אף ברשות של אומות העולם אסור. וכן כתב רבי יהונתן אייבשיץ (אהבת יהונתן הפטרת ואתחנן ד"ה על הר) שאף כשאומות העולם יאמרו לעם ישראל להתקבץ לארץ ישראל לפני הזמן, יסרבו משום שהוא עת רצון רק לשעה ואם יחטאו יגלו שוב והגלות האחרון קשה מהראשון, ורק בעת הגאולה האמיתית יעלו כולם.

אולם האבני נזר (יו"ד סי' תנד ס"ק נו; יו"ד סי' תנו סק"ב) כתב שאם הדבר הוא בלי רשות המלכות השולטת על ארץ ישראל, מותר לעלות רק יחידים מעט מעט בנחת. אולם אם הדבר הוא ברשות המלכות השלטת, אינו נחשב בחזקה, ומותר לעלות, אולם התועלת מהעליה היא רק כשהיא בקיבוץ אנשים כשרים, שאם לא כן הדבר לא יוביל לקיום המצות ובפרט מצות הלויות בארץ, ועל כך נאמר מי ביקש ממכם רמוס חצרי. והוסיף שאף מה שכתב רבי יהונתן אייבשיץ נכתב כדרש לפסוק, אך בוודאי לא התכוון לפסוק כך להלכה, לפי שלא היה נחלק על רש"י הלכה למעשה, ואין למדין הלכה מדרשות.

מהות האיסור למרוד באומות העולם

המהרש"א (ח"א כתובות קיא. ד"ה שלא) פירש שהכוונה מלבד האיסור לעלות לארץ ישראל לבנות חומה, יש איסור נוסף כללי שלא למרוד בכל מקום שהם באומות העולם.

הרמב"ם לא מנה את מצות כיבוש ארץ ישראל או ישובה במנין המצוות. אולם הרמב"ן (השגות לסה"מ עשה ד) השיג עליו שכיבוש ארץ ישראל היא מצות עשה, ויחיד הדר בה גם בזמן הגלות מקיים מצוה זו. וכתבו המגילת אסתר (שם) והבית הלוי (ח"ב סי' נ ד"ה אה"ע) שהרמב"ם סובר שמצוה זו אינה נוהגת בכל הדורות, ורק בימי משה ויהושע וימי דוד וכן בימי מלך המשיח נוהג מצוה זו, אולם עד ימות המשיח מחויבים אנו לשבועה שלא למרוד באומות העולם, ולכן מצוה זו אינה נוהגת, ומשום כך לא מנאה הרמב"ם.

היפה תלמוד (כתובות קיא.) כתב שהיה מקום להבין שאם אומות העולם עברו על השבועה שלהם מותר גם לנו לעבור על השבועה שלנו. אולם הוא דוחה זאת משום שהשבועה אינה בינינו לאומות העולם, אלא בין עם ישראל לבורא יתברך. ובין אומות העולם לבורא יתברך, ואלו שבועות נפרדות ואינם תלויות זו בזו.

האיסור לגלות את הקץ

רש"י (כתובות קיא. ד"ה שלא) מפרש ששבועה זו נאמרה לנביאים שיודעים את הקץ שלא יגלוהו.

האיסור לרחק את הקץ

רש"י (כתובות קיא. ד"ה שלא) מפרש את הגירסא שישנו שבועה שלא ירחקו את הקץ כלומר שלא יחטאו ישראל ובכך מרחקים את הקץ בעונותיהם. המהרש"א (ח"א כתובות קיא. ד"ה שלא ירחקו) פירש שהכוונה שלא ירגישו שהגאולה רחוקה מהם ויתייאשו ממנה, אלא שהחיים יהיו כל הזמן בתחושה של (ישעיהו פרק נו א): 'שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת'.

האיסור לדחוק את הקץ

רש"י (כתובות קיא. ד"ה שלא) מפרש את הגירסא שישנו שבועה שלא ידחקו את הקץ כלומר שיש איסור להרבות בתחנונים יותר מדי, בצורה שיגרום להבאת הקץ לפני זמנו. וביאר היפה קול (שה"ש פ"ב א ז) שהגאולה השלמה יכולה להיות רק בזמנה, ואם ידחקו את הקץ הגאולה לא תהיה מושלמת.

החתם סופר (ח"ו סי' פו ד"ה עמ' כד) כתב שהנביאים ישעיהו ודניאל מלאים בחיוב להתפלל על הגאולה, וכן תיקנו אנשי כנסת הגדולה 3 פעמים ביום להתפלל על כך, והאיסור הוא לעשות כמעשה יוסף דיליריינא. [מקובל קדום שניסה להביא את הגאולה ע"י קבלה מעשית ונאבד מהעולם (שערי קדושה ח"ג שער ו)]. וכן כתב התולדות יעקב יוסף (שלח ד"ה ויש עוד) שהשבועה היא שאסור להתפלל או לעשות תיקון בצורה שמכריח את הבורא לעשות, אלא רק לפעול ולבקש, והוסיף שמעשה של יוסף דיליריינא רחמנא ליצלן יוכיח על כך.

הישמח משה (ישיר משה שה"ש ב ז) ביאר שהכוונה שאסור להשביע את הבורא שיגאל אותנו מהגלות, כדרך שאליהו הנביא (מלכים א' יז א) נשבע שלא ירד גשם. או כדרך שחוני המעגל עשה מעגל ונשבע שלא יצא ממנו עד שירד גשם (תענית כג.). אולם ריבוי התפילות מותר.

האיסור לגלות את הסוד לאומות העולם

רש"י (כתובות קיא. ד"ה ושלא) מפרש שהוא איסור לגלות לאומות העולם את סוד העיבור [חשבון עיבור השנים ומסלול השנה והירח], או את סודות טעמי התורה. הפני יהושע (כתובות קיא. ד"ה שם מיבעי) כותב שאינו יודע מדוע האיסור לגלות את סוד העיבור קשור לשבועות אלו, אולם האיסור לגלות טעמי תורה הוא משום שאם אומות העולם יכירו סוד טעמי תורה, לא ישעבדו יותר את עם ישראל, והגלות תסתיים לפני שהגיע הזמן הראוי לכך.

השבועה שהשביעו את אומות העולם

במדרש (שיר השירים רבה פ"ב א ז) ביארו שהקב"ה השביע את האומות שלא יעשו לעם ישראל צרות גדולות מדי, משום שאז השם לא יוכל לראות בצרתם של ישראל ויביא את הגאולה לפני הזמן הראוי. וכן כתבו תלמידי הרשב"א (הובאו בשיטה מקובצת כתובות קיא ד"ה וז"ל תלמידי) והוסיפו שרק באחרית הימים אם עם ישראל לא ישובו בתשובה עד אז מעצמם, ולא יתקנו את מה שנצרך, יהיה חס ושלום מלך אכזר וגזירות קשות, ואז עם ישראל יעשה תשובה ויתקן את הנצרך.

בזוהר (תיקוני זוהר תיקון ז' כד.) נאמר, שהקב"ה השביע את אומות העולם שבזמן שעם ישראל יהיו משועבדים תחת ידם ינהגו כבוד בעם ישראל.

מהותם של השבועות

המהר"ל מפראג (חידושי אגדות כתובות קיא.) כתב שהגלות במהותה הוא שינוי מהסדר שהעולם צריך להיות בצורתו הטבעית, אולם כיון שהיא נצרכת לעולם יצר הקב"ה שבועה לקיימה בצורתה המדוקדקת שלא כטבע העולם. ולכן אם עם ישראל יעלו או ימרדו יש ביטול של מציאות הגלות, או לחילופין אם אומות העולם ישתעבדו בשיעבוד יתר יש כאן ביטול של מציאות הגלות.

האבני נזר (יו"ד סי' תנד ס"ק מ) ביאר שסוגיה זו נאמרו בה הרבה מסודות התורה, כפי שביאר האר"י בהרחבה, ולכן העלימו את הדברים, והדברים נאמרו רק ברמזים.

דעת האבני נזר (שם ס"ק מד-מה; ס"ק נ) שהשבועה אינה איסור שהשביעו בפועל את עם ישראל, אלא שהשביעו את נשמות עם ישראל, כדרך שנאמר שהשביעו את הנשמות לפני לידתם שיהיו צדיקים. פירוש הדבר, שאדם שמקבל עצמו לנהוג כדרך התורה והמצוות הנשמה מדריכה אותו כיצד לפעול, והוא פועל כפי שנשמתו מדריכה אותו. אך אין איסור על האדם לעבור על שבועות אלו. אולם נשמה יהודית מטבעה אינה שואפת לעבור על השבועות הללו. [וכשיש שאיפה לעבור על השבועות הוא אינו מגיע מהנשמה היהודית הטהורה, והאדם צריך לברר מה המניע לשאיפה זו]. וכיון שאינו איסור על האדם הפוסקים השמיטו את השבועות הללו.

בדומה כתב הגרי"ש נתנזון (דברי שאול שמות מהדו"ק ד"ה הבה) שהשבועות פירושם שהקב"ה יצר את טבעם של עם ישראל שיהיו נכנעים ולא ימרדו באומות העולם.

וכתב האבני נזר שמה שהשביע את אומות העולם הכוונה שהשר שהוא מסית את אומות העולם להתנהג ע"פ יצרם, השביע שלא יסיתו את האומות להשתעבד בעם ישראל יותר מדאי. ולכן כשאומה משתעבדת בעם ישראל יותר מדאי, דבר ראשון הבורא יתברך מעניש את השר שלו.

אמנם ביואל משה (מאמר ג' שבועות) כתב שהדבר הוא איסור גמור, ומה שלא הוזכר בפוסקים הוא משום שלא היה מציאות כזו נפוצה, ואכן כאשר היה משיח שקר בתימן שעורר אותם לעבור על השבועות, הרמב"ם (אגרת תימן) הוכיחם שאסור לעבור על השבועות, ובהכרח שהוא איסור גמור שנפסק להלכה. ואף הרשב"ש (סי' ב) כתב שמכח השבועה אין חיוב על הכלל לקיים מצות ישוב ארץ ישראל.

העונש על אי קיום השבועות

האבני נזר (יו"ד סי' תנד ס"ק מו) כתב שאין עונש על אי קיום השבועות, אלא שכאשר אנחנו לא מקיימים את השבועות, אנחנו מפסידים את הדיבוק בבורא עולם, וכאשר אין לנו חס ושלום אין לנו את השמירה של בורא עולם מתקיים בנו הפסוק (תהלים קכז א): 'אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר'. משום שאם שורש הנשמה אינה ממלא את תפקידה שהבורא השביע אותה, ניתק הקשר בינה לבין הבורא ולכן מוסרת ההגנה הנצרכת.

זמנם של השבועות

רבי חיים ויטל (הקדמת מהרח"ו שער ההקדמות ד"ה אמר עוד; עץ הדעת טוב ויצא ד"ה ויאמר להם יעקב) כותב שג' השבועות היו רק למשך אלף שנים. ומדבריו נראה שהשבועה היתה על האלף החמישי שיהיו בגלות, אולם האלף השישי עם ישראל יכולים לשוב בתשובה ולצאת מהגלות. אמנם בויואל משה (מאמר ג' שבועות) הטיל בכך ספק אם זה אינו מזויף.

הבאנו דעה זו כיון שיש עליו נידון נרחב, אולם חובה להדגיש כי גם לדעה זו צריך להבין את עומק דבריו, ולדעת בסודות הקבלה כדי להבין את ההבדלים בג' השבועות בין אלף השנה לאחר החורבן, לתקופות מאוחרות יותר, ומספר ספרים הבקיאים בקבלה דנו על כך, ויש צורך להבין בסודות אלו כדי להבין את ההבדלים. כאמור אנחנו לא מתיימרים להבין בענינים אלו, ולכן לא נכנסו לנושא זה, והסתפקנו בהערה כללית בהזכרת הדיון.

האם בימינו אנחנו עוברים על השבועות

נאמרו מספר דעות של גדולי ישראל במשך הדורות האם המציאות של השלטון הישראלי בארץ ישראל מהווה איסור ועבירה על ג' השבועות, לא נוכל לסקור את כל הדעות, אולם הבאנו מספר דעות מרכזיות:

מצד אחד שיטתו של האדמו"ר מסטמאר (ויואל משה קו' ג' שבועות) שאכן יש איסור חמור בעצם שלטון יהודי השואפת להקים מדינה יהודית בארץ ישראל.

ואילו הראי"ה קוק (טוב ראי כתובות קיא.) סבר שכיון שהשלטון הבריטי היה שלטון מנדטורי כלומר שלטון שקיבל מראש את הארץ לזמן קצוב, אין מרידה לקחת ממנו את השלטון. [למעשה לאחר פטירתו בפועל השלטון הועבר, ולא בהכרח כתוצאה ממאבק ארגוני האצ"ל והלח"י].

בעל הקהילות יעקב (קריינא דאגרתא מהדו"ח ח"ג אגרת תשמט) נוקט שאמנם יש לדון אם עברו על איסור ג' שבועות, אולם מה שהיה היה, ויתכן שאולי לכן עם ישראל נענש שהופקר בשרו כצבאות וכאילות השדה רח"ל. אולם במציאות שנוצרה בדיעבד – דה פקטו כרגע שיש שלטון יהודי לא עוברים על ג' השבועות.