שאלה:
אחר דרישת שלומו.
ביקשו ממני לשאול, האם שעווה, דונג, ומזון מלכות טמא או טהור ומותר כי זה הרי בא משרץ. (דבורה)?
ומה הדין אם זה לא בשביל אכילה?
תודה רבה.
תשובה:
הדבש עצמו אינו צריך הכשר, חלת דבש בכלל דונג מזון מלכות וכל הענין זה, יש שחששו בו משום כל היוצא מן הטמא טמא, ראה מאמר נרחב בס' אוצרות ירושלים חלק כב סי' שפ. לא בשביל אכילה אין כל בעיה, זה לא איסור הנאה אלא איסור אכילה.
שאלה זו באה לידי ביטוי מעשי בתפוחי עץ מסויימים בעיקר מחו"ל הנמרחים בדרך כלל בדונג "שאלק" המתמצה מן הדבורים, ולגביו נחלקו הדעות אם דינו כשרץ או שהוא בעצם בא מהפרחים אותם מוצצות הדבורים בדומה לדבש, ראה מאמר מקיף בענין זה מהרב יהודה שרשבסקי בקובץ בית הלל חלק ו’, שם הוא מציין שהגר”מ פיינשטין צידד להקל בזה, ואחת מסיבותיו, שהדונג הזה כלל אינו מתעכל בגוף האדם ואינו נחשב כאוכל, ההתייחסות אליו הוא כאל ציפוי לאוכל ולא כדבר מאכל בפני עצמו, וכן צידד שם שדינו כדבש, וכן נטה להתיר הגרש”ז אויערבך, אולם הגרי”ש אלישיב נטה לאסור, והביא שכמה ממערכות הכשרות אסרו זאת בשימוש, ביניהם רבנות ירושלים. אני מניח שעיקר החשש הוא מהדונג הזה שהוראת הפוסקים לקולפו מחמת הספקות שבדינו.
ברכה והצלחה
