בס"ד

כיצד יש לנהוג כשיורד גשם בסוכות? מה הדין בטפטוף קל? מה הדין בלילה הראשון של החג? ומה הדין בליל יום טוב שני? מה הדין בקור חזק או שרב? מה הדין כשיש מעופפים? כיצד יש לנהוג כשיש לאדם ספק אם זה נחשב צער המתיר לשוב הביתה? באיזה תנאים יש פטור של 'מצטער' שאז אין חיוב לשבת בסוכה? מה הדין בסוכה שתמיד יש צער לשבת בה? האם צפיפות נחשבת מצטער? במדינה צפונית כדוגמת אלסקה שהמאכל קופא בסוכה, כיצד נקיים את המצוה? האם צריך לדאוג לחימום של הסוכה? וממה צריך להזהר? האם צריך לשוב לסוכה כשנגמר הגשם? כמה חייבם לאכול בלילה הראשון והשני של החג? בקהילה שיש רק סוכה בבית הכנסת האם ניתן להגיש עוגות בלילה הראשון של החג? האם צריך להמתין שיפסק הגשם בלילה הראשון של החג? מדוע לעיתים חייבים מיד לאכול ולא להמתין שיפסק הגשם? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

איזה תנאים מתירים לעבור מהסוכה לבית?

בשבוע שעבר למדנו מה החיוב של סוכה מחייב אותנו, השבוע נעסוק באיזה מקרים ניתן לאכול ולישון או לשהות מחוץ לסוכה. כשנתמקד בהיתר של אדם שמצטער בסוכה לשוב לביתו הקבוע.

כדי להבין מהו פטור של מצטער, ומתי ניתן להשתמש בו, ומדוע אין להחמיר בכך, חשוב להסביר מהו ההיתר של מצטער שאינו חייב להיות בסוכה.

מדוע מי שמצטער בסוכה אינו חייב בסוכה?

במאמר של שבוע שעבר למדנו שהחיוב בסוכות הוא לקבוע שהבית שלנו הוא בסוכה. ולכן צריך להעביר את כל הפעולות שאנחנו עושים בבית לסוכה, ואף להעביר את הכלים הנאים של הבית מפות ומצעים נאים לסוכה, להראות ולקבוע שעברנו דירה לסוכה. אולם הסוכה לא אמורה להיות דירת קבע, אלא דירת עראי לשבעה ימים.

מכח הלכה זו נלמד כי אכילת קבע ושינה אפילו עראית אסורה מחוץ לסוכה, משום שכך הוא קובע את מקום ביתו מחוץ לסוכה. אולם ישנם מקרים יוצאים מהכלל שבהם מותר לאכול ולישון מחוץ לסוכה, משום שבמקרים אלו אדם גם יוצא מביתו כדי לאכול ולישון. חשוב להדגיש כי הלכתית ביתו של אדם אינו כתובת המגורים הרשמית, אלא המקום שבו הוא אוכל ולן באותו יום. ולכן אדם שמתארח בבית מלון או אצל חבר, בימי האירוח ביתו הוא המלון או ביתו של החבר. והדבר נוגע להלכות רבות כגון עירובין מקום הדלקת נרות חנוכה ועוד.

אולם בכל זאת יש מקרים שהלכתית נחשב הדבר שאדם אוכל וישן מחוץ לביתו, ולכן במקרים אלו אכילה ושינה מחוץ לסוכה אינם אסורים שהרי אינם מהווים סתירה לכך שביתו הוא הסוכה, והוא מקיים את מצות הסוכה גם כשהוא פיזית מחוץ לסוכה.

מסיבה זו נפסק שאדם חייב שיהיה לו סוכה שבאופן נורמלי הוא אינו מצטער בו, אולם במקרה והוא מצטער תמיד בסוכה, הוא לא קיים את מצות הסוכה. (רמ"א או"ח סי' תרמ סעיף ד).

חשוב לזכור כי הפטור של מצטער אינו משום שהצער דוחה את חיוב הסוכה, אלא משום שאדם שמצטער בביתו מאיזה סיבה יוצא מהבית ועושה את תשמישי ביתו במקום אחר. ולכן כפי שכל השנה האדם שמחמת סיבה כלשהו מצטער כעת לאכול בביתו, למשל משום שהגג דולף והגשם נוטף פנימה, או שיש מכת זבובים בסלון, הוא יוצא מביתו לאכול את ארוחתו במקום אחר, כך גם מהסוכה כאשר אדם אוכל את ארוחתו במקום אחר מחמת הגשם או זבובים, הדבר אינו מראה שקובע בית אחר, אלא שכעת הוא אוכל מחוץ לבית. (ראה שו"ת הרשב"א ח"ד סי' עח).

בנוסף ההגדרה של צער צריך להיות שאדם יצא גם מדירת עראי, ולכן נפסק להלכה (רמ"א או"ח סי' תרמ סעיף ד) שמה שצפוף בסוכה אינו נחשב צער. וביאר רבי שלמה זלמן אויערבך (הסוכה פסקים והערות אות כח) שבדרית עראי מקובל שצפוף.

איזה גשם מתיר לעזוב את הסוכה?

הצורה הקלאסית שהובא בהלכה (סוכה פ"ב מ"ט; שלחן ערוך או"ח סי' תרלט סעיף ה) כדוגמא של מצטער הוא כשגשם חודר לתוך הסוכה, חכמים קבעו כי שיעור הגשמים המתיר לעזוב את הסוכה, הוא במידה ואם יש לו תבשיל של פול שהוא התבשיל הרגיש ביותר לגשם יתקלקל מחמת טפטוף הגשם. הרמ"א (שם) הוסיף ששיעור זה אמור אף כאשר אדם אוכל דברים שאינם מתקלקלים כלל בגשם, משום ששיעור זה נקבע כסימן לכך שגשם כזה מטריד וגורם לאדם לעזוב את ביתו ולחפש מקום חילופי לאכול ולישון בו. אולם השיעור אינו משום בפועל האוכל מתקלקל.

עוד הוסיף הרמ"א (שם) כאשר אדם אינו בקי בשיעור האם יש מאכל כלשהו שמתקלקל מגשם זה, ישער בעצמו האם מחמת גשם כזה היה עוזב את סלון ביתו ומחפש מקום אחר לאכול ולישון בו. אולם כתבו הפוסקים (אשל אברהם – בוטשאטש סי' תרמ סעיף ד; פתחא זוטא סי' תרמ סק"ה) שלא משערים האם הוא היה עוזב את הסלון ועובר לחדר אחר מרווח בביתו, אלא אם היה עוזב את הסלון ונכנס למחסן קטן ליד הבית, או עובר לבית של אחר שאינו נח לו לשהות שם.

במידה ויורד גשם בסוכה, אולם במקום שהוא יושב הגשם אינו נופל עליו, ימשיך לשבת בסוכה, ויברך גם על ישיבה זו לישב בסוכה. (משנה ברורה סי' תרלט ס"ק לג).

המשנה ברורה (סי' תרלט ס"ק לג) כתב שאדם אסטניס שמפריע לו גם טפטוף קל ביותר מחמת פינוקו, יכול להכנס לביתו גם בטפטוף כזה.

ספק מצטער

אדם שקשה לו לשער האם הוא באמת היה עוזב את הסלון מחמת טפטוף קל כזה, או שהוא מתפתה להכנס הביתה רק משום שיש לו סלון מזמין ליד הסוכה, ולכן הוא נשאר בסוכה. וכן להיפך אדם שנראה שהיה עוזב את הסלון בטפטוף כזה, אולם לאחר שהוא זכה להיות בסוכה הוא רוצה בכל זאת להשאר בסוכה, משום שאולי עדיין הוא נחשב כצורת מגורים בביתו, מכל מקום לא יברך ברכת לישב בסוכה. משום שאם הוא מוגדר כמצטער אין בכך כלל מצוה. (משנה ברורה סי' תרלט ס"ק לג).

דוגמאות נוספות של מצטער שהוזכרו בפוסקים

אם יש שרב כבד המצער אותו ברמה שהיה יוצא מסלון ביתו, ומחפש איזה מקום ממוזג לשהות בו. אולם מראש יש לסדר מאוור או מצנן וכדומה כדי שהשהות בסוכה תהיה נעימה. (משנה ברורה סי' תרלט ס"ק לא).

ולהיפך אם יש קור חזק, ברמה שאילו היה לו קור כזה בביתו היה עוזב את ביתו, מותר לו לצאת מהסוכה. אולם גם במקרה זה, אם הוא יכול ללבוש סודר או להתכסות בשמיכה, יעשה כך ולא יעזוב את הסוכה. (משנה ברורה סי' תרלט ס"ק לא). לגבי לדאוג לחימום בסוכה יש לוודא שהדבר בטיחותי ואינו יכול לגרום לשריפה, וכפי שחכמים אסרו להדליק נר בסוכה ששיעורה מצומצם מאד, מחשש לדליקה אלא אם יש אמצעי בטיחות למשל בתוך עששית עם זכוכית מעל הנר, כך גם בחימום צריך להזהר מאד בסוכות. (ראה סי' תרלט סעיף א; ומשנה ברורה סק"ח).

וכן מעופפים המציקים לו ברמה שהיה עוזב את סלון ביתו ומחפש לעצמו מקום אחר, מתיר לעזוב את הסוכה. (משנה ברורה סי' תרלט ס"ק לא).

דוגמא נוספת שהוזכרה היא במידה ויש רוח חזקה המפילה קיסמים או נשורת מהסכך, במקרה זה נפסק שאם אדם מפונק והדבר מפריע לו ברמה שהיה עוזב את ביתו, יכול לצאת מהסוכה. אולם צריך להקפיד לבנות את הסוכה בצורה שרוח רגילה לא תגרום לו לצער זה. (משנה ברורה סי' תרלט ס"ק לא; שער הציון ס"ק סא, ובימינו סתם אדם הוא איסטניס לכך שלא יפלו קשים לתוך מאכלו).

לשוב לסוכה כשהפסיק הגשם

בכל מקרה שאדם התחיל לאכול מחוץ לסוכה מחמת צער, או לישון בבית מחמת צער, ונפסק הדבר המפריע, לדוגמא הגשמים הפסיקו והשמש חזרה להאיר, אין חובה להפסיק את הסעודה או את השינה ולשוב לסוכה, כפי שאדם שעזב את ביתו מחמת הפרעה והתחיל לאכול במקום אחר, לעיתים ממשיך במקום האחר ואינו שב לביתו. (שלחן ערוך סי' תרלט סעיף ו).

אולם אם ירד גשם ולכן אדם ערך את השולחן בסלון לסעודה והוא עדיין לא התיישב ליד השולחן כדי לאכול, והפסיק הגשם הוא חייב להעביר את הארוחה לסוכה. אולם אם הוא כבר התיישב ליד השלחן לאכול, אף שלא התחיל בפועל לאכול, המשנה ברורה (סי' תרלט ס"ק לח; בה"ל ד"ה אוכל) פסק שאינו חייב לעבור לסוכה, אך הביא את השיטות המחייבים לעשות זאת אלא אם התחיל בפועל לאכול.

במדינות קרות מאד שהמאכל קופא בסוכה

שאלה: אנחנו גרים באלסקה ואנחנו רגילים לקור וגם מתלבשים בהתאם, ואין לנו בעיה לשהות בסוכה, אולם לעיתים קרובות המרק קופא בסוכה, וקשה לאכול אותו בסוכה, האם ניתן לאכול את המרק בבית?

תשובה: תתחילו את הסעודה בסעודה ותאכלו את המוציא והמנות שאין בהם בעיה, אולם כאשר מגיע למנה שקופאת במקרה זה מרק, אפשר להכנס הביתה, ולהמשיך את הסעודה בבית. ואף שמוגשים לאחר מכן מנות שאינם קופאות, אין חובה לשוב לסוכה, כמו כן אין חובה לשנות את סדר המנות.

אולם המשנה ברורה כתב שאם ניתן בלי טורח מרובה להניח מים רותחים ובתוכו את קערת המאכל, או צורה אחרת בימינו לשמור על חום המאכל, יש לעשות כך.

הרגשה אישית של צער

אדם שמצטער מדבר שאין דרך אנשים להצטער בהם, אינו נחשב מצטער, ואינו מתיר לצאת מהסוכה. (רמ"א סי' תרמ סעיף ד). אולם אם הוא אסטניס, והדרך של אסטניסטים להצטער מדבר זה, הדבר נחשב צער, והוא מתיר לצאת מהסוכה. (משנ"ב ס"ק כט). בדומה אדם זקן שדרך הזקנים בגילו להצטער מחמת דבר זה, יכול לצאת מהסוכה. (אשל אברהם בוטשאטש סי' תרמ סעיף ד).

הלילה הראשון של סוכות

לאחר שלמדנו את דיני מצטער בסוכה בכל ימי החג, נעבור להלכות היחודיות של הלילה הראשון והשני של חג הסוכות. לשם הבנת הדברים נתחיל בחיוב לאכול לחם בסוכה בלילה הראשון ובחו"ל בלילה השני של סוכות. ואחר כך נרחיב מה הדין כשהוא מצטער למשל כשיורד גשם.

ביאור החיוב

חכמים (סוכה כז.) דרשו מהפסוקים שכפי שבחג הפסח אין חיוב לאכול מצה כל השבוע, ורק במידה והוא אוכל פת עליו לעשות זאת במצה שלא החמיצה, מלבד בליל הסדר שאז יש חיוב לאכול כזית מצה, כך גם בסוכות אין חיוב לאכול לחם בסוכה, אלא שאם הוא רוצה לאכול לחם או מוצר מחמשת מיני דגן בשיעור של סעודה [בין 50-100 סמ"ק תלוי בשיטות השונות]. הוא חייב לעשות זאת בסוכה. מלבד בלילה הראשון שאז הוא חייב לאכול פת בסוכה. כיון שמקור הלימוד הוא ממצה, ישנם הלכות שונות שנלמדו ממצה, וכפי שנפרט.

כמה חייב לאכול?

נחלקו הראשונים האם החיוב הוא לאכול כזית פת בסוכה [30 סמ"ק לדעת המחמירים], שהרי החיוב נלמד ממצה, או שהוא חייב לאכול שיעור סעודה שהוא יותר מכביצה [בין 50-100 סמ"ק תלוי בשיטות השונות], שהרי ישיבה בסוכה מתקיים רק כשאוכל את ארוחתו בסוכה. להלכה (משנה ברורה סי' תרלט ס"ק יט) נפסק שיש לאכול כזית פת בסוכה. אולם המשנה ברורה (שם ס"ק כב) כתב שכדאי להחמיר גם כשיטות שיש לאכול יותר מכביצה.

לטעום מאפה בליל סוכות מחוץ לסוכה

המשנה ברורה (משנה ברורה סי' תרלט ס"ק יט) כתב שע"פ הלכה זו יוצא הלכה נוספת, כי בעוד שבכל הסוכות מותר לאכול עד שיעור כביצה מחוץ לסוכה, כיון שבלילה הזה יש חיוב לאכול כזית פת, הרי שיש לו חשיבות, והוא נחשב לסעודה בלילה הזה, ולכן בלילה הראשון אסור לאכול כזית פת מחוץ לסוכה. ולכן מי שאוכל רק כזית פת בלילה הראשון יכול גם לברך לישב בסוכה.

מתי חייבים לאכול את הכזית?

הרמ"א (או"ח סי' תרלט סעיף ג) פסק שאף שתמיד ניתן לקדש לפני תחילת הלילה, בליל החג יש להקפיד לקדש לאחר צאת הכוכבים [כפי שמופיע בלוח בכל מקום]. יש לציין כיון שסוכות חל בתחילת הסתיו גם בצפון העולם צאת הכוכבים אינו כל כך מאוחר, וניתן יחסית בקלות לקיים הלכה זו.

וכן יש להספיק לאכול לפני חצות הלילה, מאחר ויש שיטות שכזית מצה חובה לאכול לפני חצות הלילה. אמנם מי שלא הצליח לאכול לפני חצות, שיאכל לאחר חצות, כשיטת הסוברים שאין בכך איסור, אולם במידה והוא אוכל רק כזית לא יברך לישב בסוכה. (משנה ברורה סי' תרלט ס"ק כו; שער הציון ס"ק נא).

בלילה השני של החג, דעת המשנה ברורה (סי' תרלט בה"ל סעיף ג ד"ה ולא) שיש מקום להקל לאחר שקיעת החמה, אולם הביא גם את הסוברים שגם ביום השני יש להחמיר ולא להתחיל את הסעודה לפני צאת הכוכבים.

תוך כמה זמן חייבים לאכול?

עוד הוסיף המשנה ברורה (סי' תרלט ס"ק כב) כי יש לסיים את בליעת הכזית בתוך 2-4 דקות. [להבדיל ממצה שעקב פריכותו לעיתים יש בכך קושי בלחם ובפרט בחלה אין בכך שום קושי, ורק צריך מודעות שלא להתעכב באכילה יתר על המידה]. והוסיף רבי חיים פנחס שיינברג (קובץ המועדים סוכות עמ' תשז) שאף מי שמחמיר לכתחילה שצריך לאכול שיעור סעודה שהוא מעט יותר מכביצה, אינו צריך לאכול בשיעור זמן של 2-4 דקות אלא כזית אחד.

כוונה באכילת הפת

כמו כן באכילת פת יש לכוון לשם אכילת מצות הסוכה. וכתבו החיד"א (מורה באצבע סי' ט דין רצ) והמטה אפרים (סי' תרכה סעיף נג) שצריך לכוון על המצוה המיוחדת של אכילת פת בלילה הראשון, ולא רק הכוונה הכללית של מצות סוכות. וכן הורה רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה סוכות פ"ט סעיף ג).

אמנם אם לא כיון במיוחד לשם המצוה, אולם היה מודע שיש מצוה וחיוב, והיום הוא החיוב, כתב המשנה ברורה (סי' תעה ס"ק לד; בה"ל סי' ס סעיף ד ד"ה וי"א) שדעת השלחן ערוך (או"ח סי' תעה סעיף ד) שיצא ידי חובה, אך הב"ח (שם) מחמיר ומצריך לאכול שוב.

האם ניתן לאכול פסטה או עוגה?

שאלה נשאלה במקום שאין שום אפשרות להקים סוכות, אך יש סוכה גדולה ומרווחת בבית הכנסת, והשנה הציעו שכל הקהילה יעשו קידוש בבית כנסת, ויטלו ידיים ויאכלו לחמניה קטנה, ואז יברכו ברכת המזון, וכל אחד ישוב לביתו ויאכל שם את סעודת החג. אולם עקב קשיים שונים הגבאים מעדיפים רק להגיש מיני מזונות לציבור. ונשאלת השאלה האם די בכך?

המשנה ברורה (סי' תרלט ס"ק כא) כתב שיש בכך ספק בירושלמי, וכיון שהוא מצוה מהתורה עלינו להחמיר ולקיים את המצוה דוקא בפת. אולם מי שאין לו אפשרות לקיים את המצוה בפת, יקיים את המצוה בעוגות או עוגיות [פת הבאה בכיסנין] ואפילו בתבשיל של חמשת מיני דגן כדוגמת פסטה.

ירדו גשמים בלילה הראשון

לאור הדברים הללו נלמד כי במשך החג, כאשר יורד גשם ניתן לאכול בבית, אולם בלילה הראשון של סוכות אף אם הוא פטור מלאכול בסוכה הרי הוא לא קיים את המצוה לאכול כזית או כביצה בסוכה.

כמו כן קיימת מחלוקת ראשונים נרחבת האם בלילה הראשון הוא חייב לאכול את הכזית למרות שהוא מצטער (דעת התרומת הדשן פסקים סי' קס ועוד), או שמא כשאדם אוכל כשהוא מצטער הוא אינו מקיים מצוה, משום שכך זה לא הצורה שאוכלים בבית, אולם הוא מחוייב למצוא את ההזדמנות שהוא יוכל לאכול כזית בלי להיות במצב של מצטער, ולקיים את החיוב לאכול בלילה הראשון כזית בסוכה. (דעת הרשב"א ח"ד סי' עח ועוד). והמשנה ברורה כתב (שעה"צ ס"ק מג) שהשלחן ערוך לא הכריע במחלוקת זו.

ולכן להלכה (סי' תרלט סעיף ה) פסק הרמ"א כי במידה ויורד גשם בלילה הראשון של סוכות יקדש בסוכה ויאכל כזית פת בסוכה, ואח"כ יעבור לביתו להמשך סעודת החג, ובכך יצא ידי חובת אכילה לדעת הסוברים שבלילה הראשון יש מצוה גם כשיש גשם. אולם כתבו הפוסקים (משנה ברורה סי' תרלט ס"ק לה) שאין לברך על אכילה זו ברכת לישב בסוכה, שהרי דעת ראשונים רבים שלא קיים את המצוה, ובנוסף במידה ואחר כך יפסיק לרדת גשם, יש לחזור לסוכה כדי לאכול שוב כזית, לקיים את המצוה לדעת כל הראשונים.

המשנה ברורה (סי' תרלט ס"ק לה) הביא את דעת החיי אדם והביכורי יעקב שעדיף גם לא להתחיל את הסעודה עד שיפסקו הגשמים, וימתין עד חצות, אולם אם עד סמוך לחצות לא הפסיקו הגשמים יכנס לסוכה ויאכל כזית בגשם בלי לברך לישב בסוכה.

אולם המשנה ברורה כתב שדעת השבות יעקב (ח"ג סי' מה) שאין להמתין יותר מדי משום שיש בכך מניעת שמחת יום טוב, שהוא נמנע מלאכול עד שעה מאוחרת. ולכן האליה רבה והפרי מגדים כתבו שיש להמתין רק עד שעה או שעתיים, ולא יותר. והוסיף המשנה ברורה (שער הציון ס"ק סז) שאם הוא מצטער גם בשיעור המתנה זו משום שהוא רעב או עייף, שלא ימתין כלל, ויאכל מיד כזית בסוכה בגשם, ואח"כ ימשיך את הסעודה בבית, ואם יפסיק הגשם יכנס שוב לסוכה ויאכל כזית נוסף. ואם הוא הזמין עניים לסעודה שהם כנראה רעבים, יש איסור לדחות את הסעודה, משום שהוא קיבל על עצמו לתת לעניים צדקה, וכיון שהם זקוקים לאוכל כעת שהם רעבים, ויש בידו אוכל לתת להם, יש איסור מהתורה של 'בל תאחר' שלא לתת את התרומה מיד.

ירדו גשמים בליל יום טוב שני

אולם בליל החג השני כתב המשנה ברורה (סי' תרלט ס"ק לו) שימתין מעט לראות אם יפסקו הגשמים, אך לא ימתין יותר מכך, ואם לא הפסיקו הגשמים יקדש בבית ויאכל את הסעודה, ואם עד סוף הסעודה לא הפסיקו הגשמים יאכל כזית פת בסוכה למרות הגשם בלי לברך. אולם אם לאחר שסיים את הסעודה הפסיקו הגשמים, ושאריות הגשם כבר אינם מטפטפים בסוכה, יאכל מעט יותר מכביצה פת ויברך ברכת לישב בסוכה.