בס"ד

מה מיועדת הסוכה להחליף? מה הגדרת הבית שאותו אנחנו אמורים להעתיק לסוכה? כיצד מקיימים את מצות הסוכה? האם אכילה שינה שהות בסוכה היא המצוה? או העתקת הבית לסוכה? מדוע חובה להקפיד על כלים נאים בסוכה? מדוע אסור להכניס סיר לסוכה? מדוע חובה שתהיה מפה על השולחן בסוכה? האם סיר שרגילים להגיש לשולחן מותר להכניס לסוכה? והאם יש הבדל אם מגישים עימו רק לפינת האוכל ולא לסלון? איזה אכילה צריך לאכול בסוכה? האם מותר לאכול סעודה מלאה ללא גלוטן מחוץ לסוכה? איזה משקאות צריכות סוכה? האם מותר לקבוע עם חבר על כוס קפה מחוץ לסוכה? האם עדיף לפטפט בסוכה או מחוץ לה? האם צריך להזהר שלא לפגום בקדושת הסוכה? אדם שמרגיש ששינתו בסוכה או פטפוטיו בסוכה פוגמים בקדושת הסוכה האם עדיף לעשות אותו מחוץ לסוכה? האם מותר לשבת בסוכה בשקט כדי לא לפגום בסוכה מחד, ומאידך שלא לבטל את מצות הסוכה? האם צריך לישון בסוכה? ומדוע באירופה לא נהגו בכך? מה הדין בימינו? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

כיצד קובעים את הדירה בסוכה?

בעזרת השם במאמר השבוע ומאמר שבוע הבא נעסוק בשאלה כיצד נקבע את הדירה שלנו בסוכה, ומה הכללים של מצטער המתירים לעזוב את הסוכה.

הלכות אלו בפרט הלכות מצטער בסוכה הם משתנות מאד מאדם לאדם, ולכן בפרט בהלכות אלו קשה מאד לכתוב כללים על מקרים ספציפיים, מלבד דוגמאות מסוימות שקבעו בהם חכמים כללים לכולם. וכדי לדעת את ההלכה צריך להכיר את הקווים הכללים ואת הרקע למצות סוכה. ורק אחר כך לבדוק מה ההלכה קובעת במקרה האישי שלו. ולכן נתחיל השבוע בלימוד הכללים כיצד מהו מצוות סוכה, ומה היא מחייבת אותנו, ואחר כך נלמד מתי מותר לאדם לעזוב את הסוכה משום שהוא מצטער.

מהו מצות סוכה?

על מנת להבין את הלכות סוכה נכון, עלינו לזכור כי מצות סוכה אינה לאכול בסוכה ולישון בסוכה, ואף לא לשהות בה, אלו חיובים הנובעים כתוצאה ממצות סוכה, אולם זו אינה מצות סוכה. מצות סוכה היא להעתיק את מרחב המגורים שלנו, מהבית הקבוע שלנו אל הסוכה שהיא מוגדרת כדירת עראי לשבעה ימים [בפועל בחו"ל שמונה ימים].

המצוה היא לקבוע את הבית בסוכה, גם אם בפועל אדם לא ישב בסוכה הוא קיים את המצוה, כיון שהוא קבע שביתו הוא הסוכה. אולם כדי לקבוע שהבית הוא הסוכה נאמרו הלכות שונות שאותם נלמד במאמר זה. אולם כדי להבין את ההלכות נכון חשוב לזכור כי לא המצוה היא לא עצם האכילה או השינה בסוכה, אלא העובדה שע"י אכילה בסוכה ושינה בסוכה, אני קובע שהסוכה הוא ביתי, ובכך אני מקיים את המצוה.

בנוסף ההלכה מחייבת אותנו מכח קביעת הסוכה לבית שלנו, גם להתייחס למקום בהתאם, ואדם שדרכו לכסות את השולחן בביתו במפה, חייב לעשות זאת בסוכה, כמו כן הוא חייב להעלות את הכלים הנאים שהוא מניח בביתו לסוכה [להלן נפרט בצד המעשי של הלכה זו], משום שהמצוה הוא לקבוע את הסוכה לביתינו.

מהידור המצוה הוא לקבוע כמה שיותר שביתי הוא הסוכה, ולכן כל פעולה נוספת שאני עושה בסוכה יש בה תוספת מצוה ותוספת הידור. וכפי שנפרט מה הם הדברים שלא חייבים לעשות בסוכה, אולם יש תוספת הידור ותוספת במצוה לעשות אותם בסוכה. מצד שני איזה דברים אסור לעשות בסוכה.

מעבר לכך קיימת מצוה נוספת כי בליל הראשון של סוכות יש לאכול כזית לחם בסוכה.

מהו הבית שלנו?

כדי להבין היטב מה מוטל עלינו לעשות בסוכה, עלינו קודם כל להגדיר מבחינה הלכתית מה נקרא הבית שלנו, כדי להבין הלכה זו עלינו להקדים הקדמה קטנה בשינוי לשוני בין השפה שלנו לשפת חז"ל, בשפה שלנו בעברית מודרנית בית מקביל למונח House באנגלית, כלומר מקום המגורים של אדם או משפחה הכוללת חדרים שונים שלכל אחד שימוש שונה, כגון סלון חדר אוכל חדרי שינה ספריה מטבח מרפסת חדר כביסה שירותים ועוד. ואילו בהלכה בית הוא מילה נרדפת לחדר, וכל חדר בודד נחשב בית בפני עצמו.

סתם 'בית' בלשון חז"ל הוא חדר המגורים, כאשר החדר שבו בישלו ועשו עבודות שונות נקרא בפי הפוסקים 'בית החיצון', כלומר החדר החיצוני לפני חדר המגורים. וכאן נשאלת השאלה איזה חדר אמור להיות הסוכה?

שאלה זו אינה תיאורית גרידא, אלא נושא השלכות הלכתיות רבות כפי שנפרט, והם מתחלקים בעיקר לשני סוגי הלכות: א. כיצד הסוכה אמורה להראות? ב. מה מוטל עלינו לעשות בסוכה, ומה רצוי לעשות בסוכה, ומה אסור לעשות בסוכה?

לדוגמא כשאנחנו אומרים שמוטל עלינו לעשות את כל הפעולות הביתיות בסוכה, עקרת בית חרוצה מיד חושבת על כך כי המטבח שהוא ביתה האישי אמור להיות בסוכה. אולם לאחר שנבין כי בית פירושו חדר המגורים ולא מה שנתפס כבית בשפה העכשווית, נוכל להבין את ההלכה כי אסור לבשל בסוכה, ואסור להניח בסוכה כלים שאנחנו מניחים אותם רק במטבח ונזהרים שלא להניחם בסלון.

בדירה ישראלית קלאסית הסוכה אמור להיות תחליף לסלון, אולם סלון כזה שגם ישנים בו. לדוגמא נדמיין לעצמנו שאנחנו צריכים לשהות שבוע בדירת עראי, בביתו של אדם שהקצה עבורנו את הסלון שלו לאכילה ושינה, אולם אין לנו גישה לשאר חדרי הבית. ועלינו לדאוג שהסוכה תראה כפי שהיינו רוצינו שהסלון הזמני יראה בצורה מכובדת.

אולם הסוכה אינה אמורה להיות תחליף של המטבח חדר הכביסה שירותים וכדומה, משום שחדרים אלו האדם אינו מתגורר בהם, אלא הם חדרי עזר למגורים, ובשפת הפוסקים נקראים דברים שבזמניהם עשו אותם בבית החיצון או בחצר, ולא בבית הפנימי – חדר המגורים.

בארצות הברית אנגליה ומקומות נוספים מצוי חלוקה של מרחב המגורים, לסלון living room  וחדר אוכל Dining room, וקיימות שימושים שונים לחדרים אלו, המשתנה מאד ממקום למקום, ולכן קצת קשה להגדיר בדיוק מה הסוכה אמרוה להיות. ואמר לי מורי ורבי הגרי"ד ויזל כי אדם צריך לדמיין שמרחב המגורים שלו – Living quarter הוא הסוכה.

במהדורה העברית של המאמר לשם הנוחות נשתמש במונח סלון כתיאור של חדר המגורים הכולל מקום אכילה והשהות העיקרית של אדם, ולכן שם אוכלים סעודה מכובדת כגון סעודת שבת, ושם מונחים הספה כורסא וכדומה.

לסיכום: הסוכה אמורה להיות תחליף לחדר האוכל והסלון של אדם, במידה והסלון אכן משמש למקום המגורים הפרטי של המשפחה, לשהות בו לשם אכילה ושתיה מנוחה דיבור קריאה לימוד כתיבה אירוח משחק וכדומה, להבדיל מסלון המשמש כאיזור הציבורי של הבית, טרקלין, חדר רשמי או עסקי של בעלי הבית, או חדר עבודה של בני הבית, אשר שימושים אלו אינם שייכים לסוכה.

מה מוטל עלינו לעשות בסוכה?

המצוה מחייבת אותנו לעשות את כל שימושי הדירה בסוכה, והם כוללים: אכילה, שתיה, שינה, מנוחה, דיבור עם חבר או בני משפחה שדרך אדם לדבר בביתו, לימוד ותפילה שאדם רגיל ללמוד ולהתפלל בביתו. (שלחן ערוך או"ח סי' תרלט סעיף א ורמ"א ומשנה ברורה שם).

אולם יש הבדל בין אכילת קבע ושינה שאסורים מחוץ לסוכה, משום שפעולות אלו אדם עושה רק בביתו, ופעולה זו מחוץ לביתו מראה שהאדם קבע לעצמו מגורים מחוץ לסוכה. לבין פעולות שונות שראוי לעשות אותם בסוכה, אולם אדם שעשה אותם מחוץ לסוכה לא קבע לעצמו בית מגורים אחר מלבד הסוכה. וכפי שנפרט.

אמנם במידה ונוצר מציאות שאדם מצטער כעת לעשות פעולה מסוימת בסוכה, הדוגמא הקלאסית הוא כאשר יורד גשם בסוכה, מותר לו להכנס לביתו, והדבר אינו מבטל את קביעות מקום מגוריו בסוכה, שהרי אילו היה דולף גשם לאדם בסלון היה יוצא מביתו הקבוע ועובר לחדר אחר לאכול שם.

מסיבה זו כתבו הפוסקים כי הדבר מועיל רק במידה ואדם בנה סוכה הראויה לשבת שם בלי צער, יש פטור של מצטער. אולם במידה והוא בנה סוכה שלא ניתן לשהות שם בלי צער, הוא לא קיים כלל את מצות סוכה.

במאמר של שבוע הבא נפרט את כל המצבים של מצטער, ומתי הדבר מתיר יציאה מהסוכה.

כיצד הסוכה צריכה להראות?

ההלכה השניה הנלמדת מכלל זה, הוא כי האדם חייב לכבד את הסוכה, ולדאוג שהוא יראה בדיוק כפי שהוא נוהג בסלון ביתו. ויש חיוב להניח את הכלים המכובדים שאדם מניח בביתו בסוכה, וכן לפרוס על השולחן מפה מכובדת כפי שהוא פורס על השלחן בביתו, וכן לפרוס מצעים וכיסויים מכובדים כפי שהוא פורס בביתו על הספה ועל המיטה. (שו"ע סי' תרלט סעיף א). החיי אדם (כלל קמז סעיף ב) הוסיף שעדיף אף שלא לפרוס מפה על השולחן בבית, כדי שיראה שביתו היא בסוכה, ולא הבית. אולם במידה והדבר מפריע לעקרת הבית אין לנהוג כך, שהרי האשה פטורה מהסוכה, ומותר לה לקבוע שביתה היא גם הסלון.

בנוסף כלים שאדם מקפיד להשאיר אותם במטבח ולא להכניס אותם לסלון, כגון סיר, אסור להכניס לסוכה.

אולם הדבר תלוי בכלי ובתרבות, משום שסיר שעוצב בצורה נאה שיהיה מיועד גם להגשה אלגנטית, בודאי אין בעיה. וכן הדבר תלוי בתרבויות שונות, במקום שמקובל להגיש סיר חרס של מרק לשולחן, וכל אחד לוקח לעצמו עם מצקת מהסיר, הדבר מותר גם בסוכות, אולם בתרבות שהדבר נחשב לא מנומס ולא מכובד, אסור לעשות כן בסוכות. יתירה מזו גם עם בפינת אוכל במטבח נהוג לעשות כך, אך לא בסלון שהוא מקום המגורים הרשמי, אסור לעשות כן בסוכה. (משנה ברורה סי' תרלט סק"ה). עוד כתב המשנה ברורה (שם) שאדם שאין לו כלי אכילה, והוא נזקק לאכול ישירות מהסיר, מותר לו להכניס את הסיר לסוכה, כיון שכך היה נוהג גם בביתו.

בנוסף צלחות וסכו"ם לאחר השימוש, שאדם מקפיד לפנות אותם לאחר הסעודה מהסלון, חובה לפנותם מהסוכה. ואילו כוסות שאדם שותה לאורך כל היממה, וגם לאחר הסעודה אדם משאיר לעצמו כוסות על השולחן, מותר לאדם להשאיר בסוכה. (שלחן ערוך או"ח סי' תרלט סעיף א).

אכילה ושתיה בסוכה

להלכה (שלחן ערוך או"ח סי' תרלט סעיף ב) נפסק כי אסור לאכול אכילת קבע מחוץ לסוכה אלא באופנים שנבאר במאמר של שבוע הבא. אולם אכילת עראי שדרך האדם לאכול מחוץ לביתו, מותר לאכול מחוץ לסוכה. ומכל מקום אדם שמחמיר שאפילו מים אינו שותה מחוץ לסוכה הרי זה משובח, ויש בכך תוספת והידור במצות סוכה.

הגדרה של אכילת עראי הוא עד שיעור של כביצה [בין 50-100 סמ"ק תלוי בשיטות השונות] של פת או תבשיל מחמשת מיני דגן [חיטה שעורה כוסמין שיפון ושיבולת שועל].

כמו כן אכילת מאכלים שאינם מחמשת מיני דגן מוגדרים ע"פ ההלכה אכילת עראי, אף שאדם אוכל לחם ללא גלוטן ותוספות ובשר ודגים, וסעודה מלאה, מעיקר הדין הוא אינו חייב לאוכלו בסוכה. (הכרעת המשנה ברורה סי' תרלט שער הציון ס"ק לח). אולם יש פוסקים שהחמירו בזה (חיי אדם הובא בעשר הציון שם), ולכתחילה ראוי להחמיר כשזה סעודתו העיקרית, ולכל הדעות יש בכך מצוה גדולה לאוכלו בסוכה.

בנוסף אשה המכינה תבשיל או מאפה מחמשת מיני דגן, וטועמת מידי פעם את התבשיל או את המאפים, וכיון שהיא טועמת פעמים רבות היא כבר שבעה, וביחד הטעימות הם יותר משיעור סעודה. והיא שואלת האם ראוי שתכנס בכל פעם לסוכה לפני שהיא טועמת.

למעשה אשה אינה חייבת בסוכה, ופשוט שמותר לה לטעום, אך גם איש המכין מאכלים, כיון שכל טעימה נעשית לשם טעימת מנה זו, ואין בה שיעור, מותר לטעום במטבח ולא חייבים לטעום בסוכה, שהרי כך הדרך כל השנה לטעום במטבח ולא בסלון. (משנה ברורה סי' תרלט ס"ק יב).

הר"ן (סוכה יא. בדפי הרי"ף ד"ה מעשה) כתב כי הגמרא מספרת לנו שמצד אחד רבי יוחנן בן זכאי טעם את התבשיל בסוכה, ואילו רבן גמליאל העלה לסוכה 2 תמרים ומים, ומאידך רבי צדוק היה אוכל פחות מכביצה פת מחוץ לסוכה, ללמד אותנו שאף שאדם פטור יש בכך מעלה ואינו בכלל הדברים שאדם העושה אותם למרות שהוא פטור נקרא הדיוט, ומאידך אדם שאינו אוכל בסוכה אכילת עראי אינו נקרא אדם שאינו מדקדק במצוות, שהרי גם רבי צדוק נהג כך. וכך פסק המשנה ברורה (בה"ל סי' תרלט סעיף ב ד"ה אבל).

הרב מבריסק הגדיר את הדברים שאם כאשר אדם רוצה לאכול אכילה עראית, ואם הוא יצטרך לאוכלו בסוכה הוא יוותר על האכילה, אין ענין להמנע מלאכול, אולם אם אדם רוצה לאכול ואף אם הוא יצטרך להכנס לסוכה הוא לא יוותר על האכילה הארעית, המדקדק במצוות טורח ונכנס לסוכה. וכך הרב מבריסק נהג בעצמו אף שהיה מדקדק גדול במצוות, היה לוגם מים מחוץ לסוכה, כאשר הרגיש שאם יצטרך להכנס לסוכה הוא מוותר על לגימת המים.

שתיה מחוץ לסוכה

המשנה ברורה (סי' תרלט ס"ק יג) הכריע שאדם שקבע עם חברים לשבת ולדבר על כוס יין, נחשב שתיה של קבע, והיא חייבת לעשות בסוכה, בדומה שתית כוס קידוש והבדלה נחשבת שתיה של קבע וצריכה להעשות בסוכה. (ראה שם סק"ל; בה"ל סעיף ג ד"ה ולא). וכתב המשנה ברורה שלגבי שאר משקים שהדרך לקבוע עליהם לשבת ולשתות יחד עם חברים כגון בירה או שתיה חריפה, ובימינו גם על קפה ותה, ראוי להחמיר לעשות זאת בסוכה. אך מכיון שיש מחלוקת הפסוקים בכך אי אפשר לברך על כך לישב בסוכה, ולכן עדיף לעשות זאת רק עם אכילה של דבר שמברכים עליו לישב בסוכה.

אמנם השותה משקים שלא בצורה של קביעות הנ"ל, אף יין יכול לשתות מחוץ לסוכה.

שהיה בסוכה

ישנו מצוה וענין לשהות כמה שיותר בסוכה, ולעשות כמה שיותר עיסוקים שהוא עושה בביתו בסוכה, וכשהוא צריך למשל לדבר עם חברו עדיף לעשות זאת בסוכה. ובדומה מנוחה קריאה כתיבה לימוד וכדומה. [ראה במאמר שבוע הבא לגבי מקרה שהוא מתקשה להתרכז בסוכה בלימודו]. אמנם החזון איש (סוכת חיים עמ' שכד) אמר כי סוכה אינו כלא, ואדם אינו צריך להרגיש כבול לסוכה, אלא ישתדל להעביר כל דבר שדרכו לעשות בביתו לסוכה.

קדושת הסוכה

המשנה ברורה (סי' תרלט סק"ב) כתב כי הסוכה היא מקום קדוש מאד, וראוי למעט כפי שניתן מלדבר בה דיבורי חול, ולהשתדל שהדיבורים בסוכה יהיו רוחניים. ובפרט צריך להזהר שלא לדבר בו דברים אסורים כגון לשון הרע. אמנם כתב המשנה ברורה (שער הציון סק"ד) שאדם שזקוק לדבר אם חברו צריך להכנס לסוכה כדי לנהל את השיחה, וכפי שהוא מזמינו להכנס אל סלון ביתו. ואל לו להמנע משום שהוא מדבר דיבורי חול בסוכה. בדומה אסור לאדם לחשוב שאי אפשר לאכול לישון לשהות בסוכה משום שאני אינני ראוי, ואני מפחד מקדושת הסוכה, ולהיפך המצוה היא להכנס אל קדושת הסוכה, וגם אם האדם אינו ראוי – הקדושה תדבק בו, והוא יהי מעט יותר ראוי – לאחר השהות בסוכה.

והמטה אפרים (סי' תרכה סעיף סה) כתב, שאדם תורני שיכול לדבר בסוכה רק בדברי תורה, אשרי לו, וכך הוא הצורה הראויה, אך אדם שאינו עוסק בדברים רוחניים, לא ישב בסוכה בשקט כבל ומנודה, משום שהוא נמנע בכך משמחת יום טוב, ואין לאדם להתנהג במידת חסידות שלא לפי דרגתו, אך ישתדל לצקת מעט תוכן רוחני בשיחה, למשל לפתוח את השיחה מדוע אנחנו יושבים בסוכה? ולהזכיר את הפסוק למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, או רעיון אחר על משמעות הסוכה.

לסיכום: נשתדל להיות יותר רוחניים בסוכה, ונזכור כי השבוע אנחנו במקום קדוש, אך אסור שהרגשה זו תגרום לנו לשהות פחות בסוכה, ולמעט בקיום המצוה, ולהיפך נשתדל לקדש את עצמנו כמה שניתן בשבוע זה.

שינה מחוץ לסוכה

השלחן ערוך (או"ח סי' תרלט סעיף ב) כתב כי אסור לישון מחוץ לסוכה אפילו שינת עראי. אולם הרמ"א כתב שבאירופה נהגו להקל לא לישון בסוכה, ולדעתו הדבר משום שסוכות בזמנינו אין בהם את הפרטיות לשינה זוגיות. אך רוב הפסוקים נחלקו על טעם זה, ולדעתם רק במקרה של קור חזק או חוסר בטיחות נהגו להקל. למעט מצב מיוחדים שבהם קיים את היתר הרמ"א. ולמעשה הדבר תלוי מאד לפי המציאות הספציפית של כל סוכה האם ניתן לישון בה בלי שהוא מצטער במיוחד.