בס"ד

מאמר השבוע עוסק בשאלה כיצד ננקה את הבית לפסח? מה אנחנו חייבים לנקות? ומה לא חייבים? מה מעיקר הדין מה מנהג טוב? ומה אין צורך כלל? כיצד מגדירים מקום שאין מכניסים בו חמץ? מה הגדרת חמץ לענין זה? האם חובה לנקות גם פירורים קטנים? היכן חובה לנקות פירורים? והיכן יש בכך רק ענין טוב? מדוע צריך לנקות את הבית לפסח ולא די להפקיר ולמכור את החמץ? האם יש ענין לנקות את הבית, או שדי לבדוק את הבית? האם צריך לבדוק ספרים שאכלו מעליהם חמץ? האם יש צורה להשתמש בפסח בספר מתכונים שהשתמשנו בו בכל השנה? ארון יינות או קופסאות שימורים שאינם חמץ, האם צריכים בדיקה? האם יש אפשרות להקדים את בדיקת חמץ לפני היום האחרון? האם ניתן לסמוך על תווית ללא גלוטן? האם לאחר שניקנו חדר לפסח מותר לתת לילדים להיכנס לחדר עם קטניות [לאשכנזים] או מוצר ללא כשרות לפסח? כיצד יש לאחסן מוצרי חמץ הנמכרים לנכרי? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

ניקוי הבית לפסח

השבוע אנחנו קוראים את פרשת החודש – כדי לזכור להתחיל להתכונן להקרבת קרבן פסח והלכות הפסח, נעסוק השבוע כיצד ננקה את הבית ונכשיר אותו לחג הפסח.

ניקוי או הכשרה?

הדבר הראשון שחשוב להבחין כי קיימים שני נושאים שונים: א. לנקות את הבית מחמץ. ב. להכשיר את הבית וכליו לפסח, כדי שנוכל להשתמש בבית בפסח. החשיבות בהבחנה ובחלוקה חשובים מאד, משום שלעיתים אנחנו לא משתמשים בדברים שונים בפסח, לדוגמא בתנור, ונשאלת השאלה מה אנחנו חייבים לעשות כדי לנקות את התנור מחמץ. ומה בכל שנה אנחנו עושים רק כדי להשתמש בתנור בפסח, אולם במידה ואנחנו לא משתמשים בו, ניתן לעקוף על שלבים אלו.

איזה ניקוי חובה? מהו מנהג טוב? ומה אין ענין לנקות?

הדבר השני שצריך להבחין מה אדם חייב לנקות מעיקר הדין? ואיזה דברים יש בהם מנהג טוב וענין לנקות? ואיזה דברים אין להם שייכות כלל למצות חג הפסח, והניקוי הוא ניקון אביב בלבד?

יש חשיבות גדולה בהכרת ההבדלים בין הדברים השונים: א. כדי להוריד לחץ המתלווה בצורה טבעית לעבודות הניקיון לפני הפסח. ב. כדי לתכנן ולחלק את הדברים לפי חשיבותם, ולא להשקיע זמן בדברים שאינם קשורים לפסח, ואז לא להספיק את העיקר. ג. כאשר אדם אנוס ואינו יכול לנקות, כדי לדעת מה הוא הוא חייב.

מהו החיוב לנקות את הבית לפסח?

נתחיל מניקיון הבית לפסח, המטרה של הניקיון לפסח כוללת כמה סיבות שונות:

א. כיון שיש איסור בפסח לא רק שלא לאכול או להנות מהחמץ, אלא גם שלא להחזיק חמץ ברשותנו, כפי שנאמר בתורה (שמות יב יט): 'שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם', וכן נאמר (שמות יג ז): 'וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ'.

ב. בנוסף יש מצוה לסלק ולבער את כל החמץ מרשותנו. וחכמים למדו זאת מהפסוק (שמות יב טו): 'אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם'.

ג. גם אם החמץ אינו שלנו למשל אם הפקרנו או מכרנו אותו, עדיין קבעו חכמים חיוב שלא להחזיקו בביתו, שמא אדם ימצא חמץ בביתו וישכח לרגע קט שכעת פסח, ומתוך הרגל יאכלנו. יתירה מזו חכמים חייבו מסיבה זו אף לבדוק את הבית שלא נשאר בו חמץ שנשכח בפינה מסוימת. משום בהמשך נראה כיצד נוכל בכל זאת למכור חמץ גמור לנכרי.

ד. כיון שיש ענין גדול מאד להיזהר בפסח שלא לאכול אפילו משהו חמץ, ולכן אנחנו מנקים מקום שיכול להיות שנשאר פירור קטנטן של חמץ שיגיע בסופו של דבר לפינו. לדוגמא ארון המשמש להנחת מאכלים, במידה ונשאר שם פירור חמץ, ונניח שם קופסאות כשרות לפסח בלי נקיון של הארון קודם, יתכן שהפירור יגיע בסופו של דבר לצלחת שלנו. כמו כן אם נשתמש בספר מתכונים או ברכון או זמירות שבת, או ספר הלכה שממנו אנחנו לומדים דברי תורה על השולחן, כיון שהשתמשנו בהם כל השנה בזמן התעסקות עם אוכל, מצוי שבאחר הדפים דבוק פירור קטן של חמץ, בזמן הסעודה או הכנת המאכל עלול ליפול פירור לתוך המאכל, ונכשל במשהו חמץ בפסח.

אולם כפי שכתבנו כי מעבר לניקיון ובדיקת חמץ, כאשר אנחנו נרצה להשתמש בכלים שונים בפסח, נצטרך לעשות ניקוי יסודי יותר כדי שהמאכלים לא יאסרו בפסח. ועל כך לא נעמוד במאמר זה כיצד להכשיר את המטבח ואת כלי המטבח לשימוש בפסח.

האם הניקיון הוא חובה?

במשנה ובגמרא נזכר רק חיוב לבדוק את הבית שאין בו חמץ. אמנם הרמ"א (או"ח סי' תלג ס"ק יא) כתב שצריך לטאטא את הבית לפני בדיקת חמץ, וביאר המשנה ברורה (ס"ק מו) שאי אפשר לבדוק היטב את הבית בלי לנקות ולטאטא את הבית קודם. והוסיף המשנה ברורה שהצורה הראויה הוא לנקות את הבית ביום י"ג ניסן, כדי שאחר כך בלילה הבית יהיה כבר נקי ויוכל לבדוק בקלות את כל הבית.

האם צריך לנקות גם פירורים קטנים?

עיקר החיוב הוא רק לנקות מקום שהכניסו בו כזית חמץ, אמנם המנהג לנקות כמה שניתן גם פירורים קטנים פחות מכזית, וכתב המשנה ברורה (סי' תלג ס"ק מו) שהמנהג בזמנו היה כאשר מוצאים חמץ לנקות את המקום בעזרת נוצה, כך שהוא מנקה היטב את כל הפירורים שנשארו שם. ובימינו ניתן להשתמש באמצעים של ימינו כיצד לנקות את המקום.

במידה ויש חתיכת חמץ פחותה מכזית, הביא המשנה ברורה (סי' תמב ס"ק לג) שנחלקו האחרונים האם יש חיוב גמור לנקותו ולסלקו לפני פסח, או שכל שאין במקום אחד כזית חמץ, אין חיוב כלל לבערו, ומותר להשאירו לכתחילה בפסח. וכתב המשנה ברורה שהדברים אמורים רק כאשר החתיכה עדיין ראוי קצת לאכילה, אולם אם היא קצת מטונפת וגם פחותה מכזית, לכל הדעות לא צריך לבערו. אמנם המשנה ברורה במקום אחר (שעה"צ סי' תנט ס"ק מח) הביא להלכה רק את הדעה שאם אין כזית במקום אחד אינו צריך לבערו, ורק אם אח"כ התקבצו שני החתיכות יחד צריך לבערו.

אמנם החיי אדם (כלל קי סעיף ו) ובמעשה רב (אות קעח) כתבו שאם יש חשש שהאדם יאכל את הפירור, צריך לבדוק ולבער גם פחות מכזית. ולכן בארון שמניחים בו מאכלי פסח, או ספר שמשתמשים בו בשעת הסעודה, יש לנקות גם פירורים קטנים יותר.

ודעת החזון איש (או"ח סי' קטז ס"ק יח) שצריך בכל מקרה לבער גם פחות מכזית, ולכן בספר צריך לבדוק דף דף, אמנם רוב פוסקי זמנינו [הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פסח ס"ה; דבר הלכה סק"י); הגרי"ש אלישיב (שבות יצחק פסח פ"ב); הגרב"צ אבא שאול (אור לציון ח"א או"ח סי' לב; ח"ג פ"ז סי' י)] כתבו שאין חיוב לבדוק. ורק ספרים שיתכן וישתמשו בהם בזמן סעודה או הכנת אוכל, כגון זמירות ברכונים ספרי מתכונים, ספרים שלומדים בהם בזמן הסעודה, יש לסוגרם או לבדוקם דף דף.

השלחן ערוך (או"ח סי' תמב סעיף ו) הביא מנהג לגרד את הכתלים והכיסאות במקומות שנגע שם חמץ,  ויתכן שנדבק שם מעט חמץ. ואם יש חמץ בסדק שקשה להוציא מכסהו בטיט. וביאר המשנה ברורה (ס"ק כח) שישראל קדושים ונהגו להחמיר אפילו במשהו. וכיון שיש מקור למנהג, אין ללעוג על מנהג ולומר שהוא מנהג של שטות וחומרה יתירה.

היכן חובה לבדוק חמץ?

בכל מקום שיתכן והכניסו חמץ, יש חובת בדיקה, אף אם האפשרות היא יחסית רחוקה. לדוגמא במידה ויש ארון המיועד לקופסאות שימורים, או יינות, ואדם יודע שאצלו בבית כל הקופסאות שימורים או היינות בארון הם בוודאות ללא חמץ, אף שאינם כשרים לפסח, הארון אינו צריך בדיקה. אולם אם לעיתים רחוקות יתכן ואדם מניח שם קווקר או קופסת שימורים של חמין המכיל גריסים או כל חמץ אחר, או ויסקי או בירה, חובה לבדוק את הארון.

אמנם גם במקרה והארון משמש רק לקופסאות שימורים ללא חמץ, או יינות, וכדומה במקרה ויתכן ואדם באמצע שהוא אוכל כריך או לחמניה ניגש לארון להוציא משם יין או קופסת שימורים הנדרשת לו לסעודה, ויתכן שהוא הניח את הלחם בשעה שהוציא מה שהוצרך מהארון ושכח שם את הלחם, ולכן הוא צריך בדיקה. אך אדם שברור לו שהוא לעולם לא יגש לארון יחד עם כריך או לחמניה. (שלחן ערוך או"ח סי' תלג סעיף ג; סעיף ט). מטבע הדברים הלכה זו תלויה מאד בתרבות של בני הבית, האם הם יכולים להסתובב בבית עם אוכל, ואם יש ילדים המגיעים לארון זה עם אוכל.

מקום שבוודאי לא הכניסו שם חמץ גמור, כגון ארון או בוידם בחדר אמבטיה, ארון מצעים וכדומה אין חיוב לבדוק, ובתנאי שאין בבית ילדים העלולים להחביא במקום וופלים וכדומה.

זמן הניקיון והבדיקה

בזמן חז"ל תיקנו להתחיל בבדיקת חמץ ובניקיון בלילה שלפני ערב פסח, וכיון שהבתים היו קטנים והחפצים היו מועטים היה ניתן לנקות ולבדוק הכל בקלות בלילה אחד, או לנקות ביום שלפני הבדיקה, ואז הבדיקה עוברת בקלות. ולכתחילה ראוי שהבדיקה בליל בדיקת חמץ תהיה על כל הבית ביסודיות, וניקיון יסודי מקדים של הבית אינה פוטרת מחיוב בדיקת חמץ. (שלחן ערוך סי' תלג סעיף יא). ויש מגדולי ישראל שטרחו לבדוק במשך שעות רבות בליל בדיקת חמץ בצורה יסודית עד השעות הקטנות של הלילה.

אמנם בימינו שהדבר לא אפשרי עקב הבתים הגדולים וריבוי הארונות, וגם מחמת הלחץ הרב שהדבר יוצר, והדבר ימנע מהאדם להגיע לחג כראוי. ולכן הורו פוסקי זמנינו שהצורה המומלצת ביותר היא לנקות היטב לפני פסח, ובכל יום לאחר שגמרו לנקות את המקום לבדוק בלילה לאור הנר או פנס את מה שניקו, ולהקפיד מאז הבדיקה שלא להכניס חמץ למקום זה. ולסמן את המקום כנקי לפסח. ובליל בדיקת חמץ ישאיר לעצמו חדר אחד שאותו לא יבדוק, ויברך ויבדוק חדר זה. (ע"פ משנה ברורה סי' תלג סק"א שעה"צ סק"ה).

מהו חמץ?

על מנת שנדע היכן מכניסים חמץ, עלינו קודם להגדיר מהו חמץ. חמץ הוא רק דבר שנוצר מחמשת מיני דגן ותפח לאחר מגע עם מים, חמשת מיני דגן הן חיטה שעורה כוסמין שיפון ושבולת שועל. המכנה המשותף של כל חמשת מיני הדגן שרק בצמחים אלו יש גלוטן, ומכיון שעל כל מוצר שמכיל גלוטן במרבית העולם יש חובה לסמן את המוצר כמכיל גלוטן, הדבר יכול להקל עלינו מאד כאשר אנחנו רוצים לדעת האם המוצר מכיל חמץ גמור.

בקשר לזיהוי של כוסמין אין הסכמה ברורה ומסורת ברור על איזה מין מדובר, אולם בגמרא מבואר שהוא מין של חיטים. וכבר עמד על כך האגרות משה (יו"ד ח"ב סי' כה ד"ה ובדבר), וכתב ששמע שיש מקום בגרמניה שהיתה להם מסורת מהו הכוסמין. אמנם הדבר ברור שגם המין המכונה כוסמין וגם המין המכונה אם החיטה, שניהם מחמשת מיני דגן, בין אם הם כלולים בכלל חיטה ובין אם הם כלולים בכוסמין.

כמו כן חשוב להדגיש כי המין המכונה בעברית 'כוסמת' אינו קשור כלל לחמשת מיני דגן, והיא קטניות לכל דבר. ולכן עדות המזרח שלא נהגו איסור בקטניות יכולות לאכול מין זה ללא חשש, ואילו אשכנזים אמנם לא יכולים לאכול מין זה בפסח, אולם אין כל חובה לבערו לפני פסח, וניתן לשמור אותו לאחר הפסח. (אגרות משה יו"ד ח"ב סי' כה ד"ה ובדבר).

חשוב להדגיש כי ויסקי בירה וחלק מהחברות המייצרות ודקה ומשקאות חריפים אחרים, מיוצרים שמים שתססו על חיטים או שעורים והם חמץ גמור. כמו כן לעיתים קרובות אלכוהול המיוצר בחו"ל נוצר מתסיסת חיטים או שעורים והוא חמץ גמור. וכל מוצר המכיל אלכוהול יש לברר את מקורו.

האם ניתן לסמוך על כך שהתווית ללא גלוטן לגבי פסח?

באופן כללי תווית של נטול גלוטן יכול ללמד אותנו שאין במוצר חמץ, אולם אי אפשר לסמוך על כך לגבי אכילת המוצר בפסח גם לאלו הנוהגים לאכול קטניות, מכמה סיבות: א. קיים אפשרות לגדל שיבולת שועל ללא גלוטן או אם כמות מזרעית של גלוטן, ואילו לגבי חמץ נפסק שגם שבולת שועל שאין בה גלוטן, במידה והיא שרתה במים אסורה. ב. בדומה ישנם שיטות להוציא את הגלוטן מהחיטה, או לגדל חיטה מהונדסת ללא גלוטן. כפי שחברת מולינו או חברת קאפוטו למשל משווקים קמח המבוסס על עמילן חיטה ללא גלוטן. וגם במקרה זה במידה וקמח זה שורה במים אנחנו פוסקים שהוא מחמיץ ונאסר בפסח. ג. מוצר המכיל אלכוהול או שעבר תהליך ע"י שרייה באלכוהול, במידה והאלכוהול יוצר מתסיסת חיטים או שעורים, הוא נחשב חמץ גמור. ד. קיימים מוצרים שונים שמייצרים אותם על מצע של חיטה, כדוגמת מלח לימון, פטריות מסוימות, ועוד, במקרה אלו לדעת הרבה מאד פוסקים המוצר אסור באכילה בפסח. ה. לעיתים יתכן והמוצר בושל בכלים של חמץ וכדומה, ולא תמיד הכשרת ליין במפעל ליצור ללא גלוטן, תואם את הדרישות ההלכתיות של בליעת כלים. ו. לעיתים הלכתית המפעל אינו נאמן שהמוצר אכן אינו מכיל גלוטן.

[לגבי כשרות מצות שנעשו משבולת שועל נטול גלוטן ראה חשב האפוד (ח"ג סי' ט); מנחת יצחק (ח"ט סי' מט); תשובות והנהגות (ח"ה סי' קל); מאמר הגאון רבי אשר יעקב וסטהיים (קול התורה גליון נט תשס"ה עמ' מח – נו), ומה שכתב שם בשם המנחת יצחק והגר"ש וואזנר].

למרות זאת כאשר אנחנו מנקים את הארון לפסח, נוכל בהחלט להיעזר בתווית של אזהרה לאלרגניים, ובמידה והמוצר אינו מכיל גלוטן – אף אם מופיע אזהרה שהוא יוצר בסביבה של גלוטן – ולא מופיע ברכיבים חיטה נטולת גלוטן או שיבולת שועל, נוכל לסמוך שאין כאן חמץ גמור, ונוכל להסתפק במכירת חמץ במידה ויש בו משהו חמץ.

אם כי אזהרה שעלול להכיל, ע"פ רוב פירושו כי המוצר מכיל עמילן מסוים, שהחברה רוכשת מחברה אחראית, ואינה אחראית מהו ההרכב של עמילן [ולא תמיד ההרכב קבוע], והוא יכול להיות מחמשת מיני דגן.

הכנסת מוצרים ללא גלוטן לחדר שנוקה לפסח

אחד הבעיות הקשות הוא שלאחר שניקנו חדר לפסח, אנחנו עדיין צריכים להאכיל את הילדים, ומטבע הדברים הם מסתובבים בבית עם דברי מאכל. במקרה זה הפתרון הוא לתת להם מוצרים ללא גלוטן הכשרים לפסח מעיקר הדין כגון פריכיות אורז או במבה, כאשר אנחנו יכולים להיעזר בתוויות ללא גלוטן. ואף שאשכנזים הנמנעים מלאכול מוצרים אלו בפסח, או ספרדים הנמנעים מלאכול מוצרים אלו משום שאין עליהם השגחה לפסח, לגבי ניקיון החדרים מחמץ ניתן לסמוך על התווית שהמוצר נטול גלוטן [כמובן במידה והוא אינו מכיל חיטה או שיבולת שועל נטולת גלוטן, ואינו מוצר אלכוהולי המיוצר מחמשת מיני דגן].

לאחר שניקנו חדר היטב לפסח ואף בדקנו אותו, אף את הבית לפסח, נוכל לתת לילדים לאכול מאכלים אלו עד לערב פסח, ואם מקפיד שלאחר הבדיקה לא יכנס חמץ ממש, הדבר אינו נחשב כמקום שמכניסים בו חמץ.

סיכום

לסיכום עיקר חיוב הניקיון הוא לדאוג שלא יהיה בבית חמץ בגודל של כזית הראוי למאכל אדם, ונמצא במקום שבהישג יד. אולם במידה ויש כזית הראוי לאכילה שנפל לתוך סדק של המקפיא או תנור ולא ניתן להגיע אליו. או שאין כזית, או שאינו ראוי לאכילה, מעיקר הדין אין חובה לנקותו.

יש לנקות כל מקום שעלול להגיע לצלחת של אדם, כגון פירורים המצויים בארון שמניחים שם מאכלים, או פירור הדבק בברכון, ובכך נוכל להיזהר ממשהו חמץ.

יש מנהג להדר ולנקות כל פירור בצורה שניתן להגיע אליו, ולכן נהגו לנקות את הבית לפני בדיקת חמץ, ואף לאסוף את החמץ בעזרת נוצה, ובימינו ניתן להיעזר במטאטא קטן או שואב אבק.

ישראל קדושים הם, ובמקומות שנגע בו חמץ העלול להדבק כגון בכיסאות נהגו לעבור עליו. ואף שאין חובה לעשות מנהג זה אין ללעוג עליו ויש בו ענין.

חשוב מאד לזכור מה מעיקר הדין ומה מנהג ומה רק ענין טוב, ולסדר את סדר העדיפות בהתאם לכך.

כל האמור הוא רק כלפי חמץ גמור, אך דברים שהם רק בחששות שונים, וכל שכן קטניות, אין חיוב בדיקה.

הצורה למכור חמץ גמור לנכרי

כפי שכתבנו שאחת מהסיבות המחייבות לבדוק את הבית מחמץ ולנקותו, הוא כדי שאם יהיה בבית חמץ יש חשש שאדם עשוי לאוכלו באמצע פסח בלי כוונה. ולכן גם כאשר אדם מוכר את החמץ לנכרי הדבר אינו פוטר בעיה זו. ולכן יש צורך להניחו במקום סגור ולנעול את המקום במפתח. (שלחן ערוך סי' תנא סעיף א). למעשה בימינו ניתן לקשור את דלת החוט בחוט, או לסוגרו באזיקון.