בס"ד

האם מותר לשחק בכדור בשבת? האם יש הבדל בין אשכנזים וספרדים? האם יש הבדל בין כדור לשאר משחקים? מדוע יש המתירים בימינו יותר מהעבר? האם חפץ שנקנה בחנות צריך לחשוש שאינו כלי והוא מוקצה? האם שחמט בשבת הוא דבר ראוי? מדוע היה מנהג לעשות שחמט לשבת? וכיצד היה שחמט ליום חול? וכיצד שחמט לשבת? האם יש היתר לטלטל אקווריום בשבת ממקומו? כשאנחנו בחיק הטבע ורוצים להשתמש בחומרי גלם מהטבע האם יש אפשרות להכינם מיום שישי? מתי מספיק מחשבה? מתי צריך מעשה? מהו מעשה הנצרך? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע?

איזה חומר גלם מוגדר כמוקצה? [חלק ג]

פרשת השבוע ממשיכה בתיאור פעולת המשכן וברובה מתמקדת בתיאור עשיית בגדי כהונה, מהלכות עשיית המשכן למדים אנו את הלכות שבת. ואף אנחנו נעסוק יחד השבוע בהמשך סדרת המאמרים בנושא של הלכות מוקצה בשבת. מאמר השבוע ממשיך את סדרת המאמרים בנושא של הלכות 'מוקצה בשבת', כפי שפתחנו הלכות מוקצה יסודו שבשבת אנחנו מסיחים דעת מכל דבר שאינו שייך לשבת, והנהגת ההתעסקות עם חפצים בשבת שונה מההנהגה שלנו ביום חול.

במאמר הקודם הרחבנו כיצד ניתן כן לטלטל מוקצה, ואיזה תורת טלטול נחשבת התעסקות.

ואילו במאמר הראשון הרחבנו שמוקצה מתחלק לשני חלקים: א. הטיפול בכלים בשבת. ב. 'מוקצה מחמת גופו' כלומר דבר שאינו מוגדר ככלי בגד אוכל ספר ולא יועד לשימוש בשבת בצורה הנכונה. במאמר זה נגדיר את הדברים מהו חפץ שהוכן לשבת, ונחשב כלי, ומה הוא אותו חפץ שעלינו להסיח את דעתנו ממנו.

בעבר הצורה הקלאסית והמצויה של מוקצה מחמת גופו היה עצים ואבנים, אולם בימינו 'מוקצה מחמת גופו' קיבל פנים שונות לחלוטין, ועלינו להתאים את המציאות בת ימינו להלכה, את זה נעשה במאמר הנוכחי.

בעבר חלק ניכר מאד מהדברים ששימשו את האדם באו מהטבע ומהחצר, וכאשר אדם היה צריך לעשות פעולות רבות, הוא פשוט היה יוצא לחצר, מחפש אחר אבן או ענף עץ המתאימים למה שהוא רצה לעשות, והשתמש בהם כרצונו. ולכן היה צורך להכינם לפני שבת ויש לנו הלכות רבות על דברים שונים מה נקרא יחוד והכנה לפני שבת המתירה להשתמש בחפץ בשבת, ומה אינו מספיק הכנה לפני שבת. בימינו הלכות אלו פחות מצויים, כיון שהנטייה שלנו הוא להשתמש רק בחפצים שיוצרו בתעשייה לצורך ייעודי, וכמעט כל דבר אנחנו קונים בחנות, אמנם עדיין יש דברים שפה ושם נשתמש בטבע, לעיתים זה מצוי בבית כפרי יותר, או בחופשה בצימר או בונגלו בחיק הטבע, או חפצים בודדים כאבן לתפוס את דלת הכניסה הראשית, או ענף להיעזר בו בהליכה בטבע, וכדומה.

נפתח קודם כל בשאלה האם כל דבר שיוצר בתעשייה ונמכר בחנות נחשב כלי, ונחשב מוכן לשימוש בשבת, או שישנם הגבלות שונות על כך?

כדור ושאר משחקים בשבת

על מנת להגדיר את הדברים נביא את דיני כדור ומשחקים בשבת.

שיטת השלחן ערוך (סי' שח סעיף מה) שאסור לשחק בכדור בשבת. וביאר המשנה ברורה (ס"ק קנז) שהעובדה שאדם הכין את הכדור וייחדו לשימוש שבת אינו נחשב שימוש הראוי, כיון שמשחק אינו שימוש חשוב דיו, ולכן אין לנו אפשרות להשתמש בכדור בשבת, שהרי הוא תמיד יהיה מוקצה, שהרי כל עוד והכדור לא הוכן לשימוש חשוב ותכליתו הוא רק לשם משחק אין היתר לטלטלו בשבת.

מאידך שיטת הרמ"א (סי' שח סעיף מה) שמותר לטלטל כדור, וכיון שהכינו אותו לשם משחק די בכך כדי להחשיבו כשימוש ראוי.

לאור הדברים לכאורה קיימת בכך מחלוקת בין מנהג הספרדים האוסרים משחק במשחקים בשבת, לבין האשכנזים המתירים זאת.

המתירים בימינו

אולם רבים מפוסקי זמנינו [הגרי"ש אלישיב (שבות יצחק פ"ה סעיף ב) הגרש"ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה פט"ז סעיף ו הערה יח*) הגר"ש וואזנר (שבט הלוי ח"ט סי' עח)] סוברים שאף לספרדים מותר לשחק במשחקים בימינו ללא כל חשש, משום כל מה שנחלקו השלחן ערוך והרמ"א האם כדור נחשב כלי, מדובר בכדור של זמנם שמצאו בטבע עץ מעט עגולה, ושפשפו אותה מעט עד שקיבלה צורת כדור, או הדביקו ניירות משומשים זה לזה עד שנוצר כדור, והכנתו היתה מועטה ואנשים לא הקפידו עליו, כיון שנעשה לשימוש קל של משחק לפי שעה. אולם בימינו שכדור מיוצר במעשה אומן במפעל ואף כשנעשה בבית הוא נעשה בהקפדה מלאה, ויש לו חשיבות של חפץ וכלי ככל חפצי הבית, ולכן הוא נחשב כלי לכל דבר, ולא שייך בו איסור מוקצה.

מאידך הגרב"צ אבא שאול הורה (אור לציון ח"ב פכ"ו): 'אסור לטלטל כדור בשבת. וטוב להיזהר שלא לטלטל שום צעצוע או משחק בשבת. ולילד עד שלוש עשרה שנה אפשר להתיר לשחק בכל מיני צעצועים, ואף בצעצועים המשמיעים רעש, אבל לא באלו המוציאים ניצוצות אש'.

בהערות מנמק הגרב"צ אבא שאול את פסקו שאסר טלטול כדור, אך שאר משחקים פסק שרק טוב להיזהר לאדם בוגר מעל גיל בר מצוה או בת מצוה, משום שהוא נוטה להתיר מעיקר הדין לשחק כמעט בכל המשחקים בשבת בימינו משני טעמים:

א. הבית יוסף הביא שנחלקו בדבר התוספות שהתיר משחק בכדור ושבולי הלקט שאסר, והנימוק של שבולי הלקט שאסר, הוא כיון שהכדור תמיד מטונף שהרי משחקים עימו בחצר, ולכן אינו ראוי לכסות עימו קערה. מהדברים הללו אנחנו למדים שאף שמשחק אינו נחשב שימוש, כיון שהמשחק הוכן לשימוש כל עוד ומשתמשים עימו בדרך אגב לשימוש נוסף. ובימינו שהמשחקים בדרך כלל נקיים יותר, ואנחנו עושים בהם שימוש נוסף לכל הדעות מותר.

[בזמנם לא היו מכסים מצויים לקערות ועוד, ומצד שני היה צריך תמיד לכסותם שלא יפול לתוך לכלוך, ולכן כמעט כל כלי מוגדר שהוא עדיין ראוי 'לצור על פי צלחותו' כלומר לכסות בו כלי. בימינו אנו אמנם לא מצוי לכסות קערה או סיר עם כדור או משחק כלשהו, אולם מו"ר הגר"י לוקסנברג שליט"א אמר לי שכיון שבימינו מקובל להניח דברים מזדמנים על ניירות שלא יעופו ברוח, די בכך להגדירו כחפץ שנעשה בו שימוש אגבי].

ב. הגרב"צ אבא שאול העיר שלכאורה תמוה שהבית יוסף פסק כשבולי הלקט כנגד דעת התוספות, ובפרט באיסור דרבנן של מוקצה, דבר הנוגד את כללי הפסיקה של השלחן ערוך. אולם בבית יוסף הביא שם לאחר שהביא את המחלוקת שטור שמעון חרב בגלל ששיחקו בו בכדור בשבת, כלומר היה מקום ישוב גדול בארץ ישראל שהיה קרוי הר שמעון, ומקום זה נחרב בגלל העוון שנהגו לשחק במקום זה בכדור בשבת. ולכן כתב שמסתבר מאד שהשולחן ערוך אסר רק משחק בכדור, ולא שאר משחקים, משום שדבר זה מצינו בירושלמי שנאסר, ואף נאמר שהר שמעון נחרב בעוון חמור זה. והטעם שכדור הוא יותר זלזול בכבוד השבת.

שחמט בשבת

מאידך גם לדעת האשכנזים ישנו סיבה להמנע מלשחק בשבת משום זלזול בשבת, וכפי שהביא המשנה ברורה (סי' שלח ס"ק כא) מחלוקת בענין, לדעה אחת נהגו לעשות שחמט מיוחד לשבת מכסף, בעוד השחמט הרגיל ליום חול היה עשוי מעצמות, כדי שלא יהיה זלזול בשבת שהוא משחק במשחק שהוא דרך יום חול. אולם יש אוסרים כל משחק שחמט בשבת כיון שאין תועלת בחכמה זו. [בהחלט שחמט מפתחת את החשיבה, אולם גמרא עושה זאת טוב יותר].

סיכום דיני משחק בשבת

לסיכום נוכל לומר כי לדעת רוב הפוסקים כל חפץ שנעשה ביצור תעשייתי או מעשה אומן, אף אם הוא לשימוש קל וזמני, ותכלית הדבר הוא משחק בלבד, נחשב הדבר כלי, ואין בו איסור מוקצה. אולם במידה והדבר נעשה ביצור ביתי קל וזמני לשם משחק או דבר אחר שאינו דבר חשוב, ולא ביצור חשוב ומעשה אומן, בזה לדעת הספרדים הוא מוקצה ולדעת האשכנזים גם בכך אינו מוקצה. אולם משחקים שילדים עושים  בבית או בגן ללא מעשה אומן ונעשו רק לשחק עמהם לפי שעה, כגון בובת נייר וכדומה, לספרדים יש בכך איסור מוקצה לפי דעה זו.

ולכן לדעות אלו בימינו כל דבר שנקנה בחנות כמעט לא מצוי שהוא יהיה אסור במוקצה מחמת גופו, ועלינו רק לוודא שאינו כלי שאסור לטלטלו.

אמנם דעת הגרב"צ אבא שאול ופוסקים נוספים שיש לספרדים מקום להחמיר במשחקים, אולם הוא הדגיש כי עיקר האיסור הוא כאשר יש לפחות אחד משני התנאים הבאים: א. המשחק אינו ראוי לשום שימוש אגבי, לדוגמא כדור שמשחקים איתו בחצר והוא תמיד מלא בוץ ולכלוך. ב. כדור שמצינו איסור מיוחד לשחק בו והוא יותר זלזול בשבת [או כיון שהוא סוחף יותר אסרו אותו כדי שלא יהיו בטלים מהתורה (רוקח סי' נה; מטה משה סי' תעז)].

במאמר המוסגר: סוגיה צריכה לחדד לנו את הדבר, כי בימינו שולטת התרבות היוונית הרואה במשחק אידיאל על, ואנשים משקיעים מיליארדים רק כדי להחשיב אדם שיודע לבעוט בכדור או לזרוק אותו בצורה טובה יותר, או לצפות מתוך מתח רב מי יזכה בתואר של הבועט או הזורק הטוב בעולם.

הדבר נכון שלעיתים הגוף צריך מנוחה ופעילות ספורטיבית כדי לחזור ולהמשיך את מירוץ החיים, אולם אסור שהדבר ייהפך לאידאל ומטרה, והתורה דורשת מאיתנו לזכור כי הוא אמצעי בלבד, והמשחק הוא רגע פחות מכובד בחיינו, והוא מומלץ רק במידה שהוא אכן נצרך.

טלטול אקווריום בשבת

כפי שציינו במאמר הקודם אחת הדוגמאות המצויות ביותר בימינו של איסור טלטול 'מקוצה מחמת גופו', הוא טלטול בעלי חיים בשבת, ונשאלת השאלה כאשר בעל חי הוא מיועד למשחק ושעשוע בלבד, מדוע הדבר אינו נחשב ככלי משחק העומד לשימוש בשבת, לפחות לדעות המתירות משחקים?

למעשה המהר"ח אור זרוע (סי' פא) שאל את הרא"ש שאלה זו לגבי ציפורי נוי שמגדלים אותם רק להשתעשע עמהם ולשמוע את קול זמרתם. והשיבו הרא"ש (הובא במהר"ח אור זרוע סי' פב) שני טעמים לאסור: א. ציפורים אלו לא נחשבים עומדים לשימוש כפי שאבנים בחצר לא עומדים לשימוש, אף שנהגו לעשות בהם שימושים רבים בזמנם. ב. חכמים אסרו כל טלטול בעלי חיים והם לא חילקו בין בעל חי לבעל חי.

אמנם לטלטל את האקווריום כולו פסק בשמירת שבת כהלכתה (פכ"ז סעיף כז הערה קא) שניתן להקל [ובלבד שלא קבעו לו מקום קבוע, ומקפידים שלא להזיזו משם כדי שלא ישבר]. כיון שהוא מיועד כחפץ נוי בבית, וכפי שמותר לטלטל אגרטל של פרחים, והטעם שלא חילקו חכמים הוא רק כשמטלטל את הבעל חי בעצמו.

שימוש בעצים ואבנים שהוכנו לשימוש קבוע לפני שבת

לאחר שהגדרנו מעט מהו שימוש המגדיר חפץ ככלי, ואיזה הכנה מגדירה חפץ ככלי, נבאר כעת את המציאות שהיתה נפוצה מאד בימי חכמים, אולם עדיין מצויה בימינו [ודוקא בגלל שהיא פחות נפוצה ביום יום צריך יותר תשומת לב כשזה קורה], והוא האיסור לגעת בדברים שאינם כלים בשבת.

קיימים חפצים שונים שצריך לעשות בהם פעולה להתאימו לשימוש כדי שהוא יהיה מותר בשבת, וקיימים חפצים שלא צריך פעולה אולם צריך לייחד אותו לשימוש, וקיימים חפצים שדי לחשוב עליהם לפני שבת שהוא רוצה להשתמש בהם בשבת כדי שיהיה מותר להשתמש בהם בשבת. וכפי שנגדיר את הדברים:

חפצים שמספיק בהם מחשבה

חפץ הנמצא בטבע שאנשים נוהגים להשתמש עמהם במידה שווה לשני יעודים שונים, אחד הוא יעוד של חפץ המשמש אותנו בשבת, והשני הוא יעוד שאסור בשבת, מספיק לחשוב על החפץ לפני שבת שאני רוצה להשתמש בהם בשבת.

לדוגמא בזמנם השימוש בענפי דקל התחלק במידה שווה, לעיתים ערמו אותם יחד, ויצרו עמהם ספסל לישיבה, ולעיתים יעדו אותם להסקה לשריפה בתנור. כמובן שדבר המיועד לישיבה הוא כלי לכל דבר ומותר לטלטלו בשבת, ואילו חומר בעירה הוא 'מוקצה מחמת גופו', ואסור לטלטלו בשבת.

במקרה זה פסק השלחן ערוך (או"ח סי' שח סעיף כ) שאם בערב שבת הוא חשב לשבת על ענפי הדקל בשבת זו, או אפילו אם לא חשב לשבת עליהם בשבת, אלא שבפועל התיישב על הענפים בערב שבת, או שקשר את ענפים בצורה שניתן שבת עליהם, אף שעדיין לא חשב האם הם מיועדים להסקה או ישיבה, די בכך ומותר לטלטל בשבת ככל כלי. אולם המשנה ברורה (ס"ק פו) פסק שרק אם חשב בפירוש שישב עליהם בשבת מועיל מחשבה בלי מעשה תיקון בענפים להתאימם לישיבה.

בימינו שענפי דקל אינם מיועדים לישיבה הלכה זו כמובן משתנה, והדבר אסור בלי עשיית מעשה הכנה.

דוגמא נוספת שימוש באבן לדבר שאין הדרך לייחד לכך את האבן, לדוגמא בימינו לפצח אגוזים עם אבן, במקרה זה פסק השולחן ערוך (או"ח סי' שח סעיף כב) שלא מועיל לייחד אותה במחשבתו לפצח אגוזים רק לשבת זו, ורק במידה שהוא חשב במחשבתו שהוא רוצה להשתמש באבן זו לפיצוח אגוזים בצורה קבועה הדבר מותר. וכן אם עשה פעולה באבן כגון ששפשף אותה לצורה מסוימת שתתאים לפיצוח אגוזים הדבר מותר.

אמנם במקרה והוא רגיל לייחד את האבן לפעולה זו, כפי שהיה מקובל בזמנם שהיו מייחדים אבן לפיצוח אגוזים, בכך נאמרו 3 דעות בשולחן ערוך: א. שדי אם הוא ייחד את האבן במחשבתו לפיצוח אגוזים בצורה זמנית לשבת זו. ב. צריך לייחד אותו במחשבתו לשימוש קבוע לפעולה זו, ולא מספיק לייחד אותו לפעולה זמנית. ג. לא מועיל מחשבה וצריך לעשות פעולה בגוף האבן לתקן אותו לכך.

ע"פ כללי הפסיקה הלכה לדעת השלחן ערוך – מנהג הספרדים הוא כדעה ראשונה אולם ראוי להחמיר כדעות האחרות. ואילו הרמ"א כתב שהלכה כדעה השניה, אך המשנה ברורה (ס"ק צז) כתב שבמקום הצורך אפשר להקל כדעה ראשונה ומספיק לייחד אותו לשימוש זמני בשבת זו בלבד.

ולכן לדוגמא אבן מהחצר שתופסים עימה את דלת הכניסה שתישאר פתוחה או סגורה, במידה ויחדו אותה בצורה קבועה לשימוש זה מותר להזיזה בשבת גם בידיו, אולם במידה והוא הניח אבן זמנית רק לשבת זו אסור להזיזו בידיו [ובעת הצורך יוכל להזיזו ברגליו או לדחוף את הדלת והאבן תזוז]. אך לספרדים יש ענין להחמיר בכך, אף שגם להם הדבר מותר מעיקר הדין.

אולם במידה ומקובל להשתמש תמיד באבן מסוג זה לפיצוח אגוזים או לתפיסת הדלת, דעת השולחן ערוך שמעיקר הדין מספיק שחושב שהחפץ מיועד לכך לשבת זו בלבד. אך ראוי להחמיר לעשות מעשה להתאים את האבן, או להזיז את האבן רק ברגל בשבת. ואילו דעת הרמ"א שצריך שהחפץ יהיה מיועד בצורה קבועה לשימוש זה. ופסק המשנה ברורה (או"ח סי' שח ס"ק צז) שבשעת הצורך גם אשכנזים יכולים להקל בכך.

מה מוגדר כמעשה

כל פעולה שנעשה בגוף החפץ ששינה את החפץ, מוגדר כמעשה הכנה, ומתיר להשתמש בחפץ בשבת. לדוגמא כאשר אדם מוצא ענף מזדמן בחצר אסור לו להרימו בשבת כדי להיעזר בו כשהוא צועד בטבע, או להניף אותו ברוח כדי לגרש עימו את הזבובים. אולם אם הוא תלש את הענף לצורך זה לפני שבת, או אף התאים את גודל הענף וכדומה, די בתיקון קל זה כדי שיחשב כלי לכל דבר, ומותר להשתמש בו בשבת.

סיכום הדוגמאות של מוקצה מחמת גופו

לסיכום בכל חפץ שנמכר בחנות ניתן להקל שאינו מוקצה מחמת גופו, מאידך בימינו שלא מקובל להשתמש בעצים ואבנים מהחצר, בכל חפץ שאנחנו רוצים להשתמש בטבע צריך לייחדו אותו לשימוש קבוע ביום שישי, ולא מועיל רק לשימוש לשבת זו, או לעשות בו מעשה כדי לתקן אותו לכלי, למשל לחתוך אותו מעט וכדומה.

אולם בעלי חיים, מאכלים שלא ניתן לאוכלו גם בשעת הדחק כשהוא לא מוכן, פסולת שאינו מיועד לא לאכילת אדם ולא לאכילת בעלי חיים, אסורים משום 'מוקצה מחמת גופו'.

נדגיש שוב כי המאמר עסק רק להגדיר מה נחשב 'מוקצה מחמת גופו', אולם גם במידה ודבר כלי ישנם כלים שאסור לטלטל אותם. ואת זה נבאר בעזרת השבוע שבוע הבא במאמר המסיים את הסדרה של הלכות מוקצה.