האם מותר לשבת בזמן הקפות כשרוקדים עם ספרי התורה?

בס"ד

מאמר זה יעסוק בחיוב הקימה לפני ספר תורה באופן כללי, ובשמחת תורה בפרט, ובמהלך התפילות בכלל, האם בזמן שרוקדים עם הספר תורה מותר לשבת? האם כאשר פותחים את ארון הקודש למשל לאמירת פיוט, אבינו מלכו וכדומה, מותר לשבת? האם כאשר הספר תורה מוחזק ע"י החזן למשל בהושענות או ברכת החודש מותר לשבת? האם בזמן שהספר תורה נמצא בבימה המוגבהת מותר לשבת? מי חייב לעמוד כאשר הוא רואה את הספר תורה? ובאיזה מקומות בבית הכנסת?

חיוב הקימה לכבוד ספר התורה

נאמר בתורה (ויקרא יט לב): 'מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה". מפסוק זה נלמד שיש חיוב לעמוד בפני שיבה וזקן העובר לפנינו, חכמים (קידושין לב:) דרשו שהחיוב מהתורה לעמוד בפני זקן אינו לעמוד בפני כל אדם מבוגר – 'זקן אשמאי' בלשון חכמים, כלומר שומם וריק מחכמת התורה – אלא רק בפני תלמיד חכם, ו'זקן' פירושו 'זה קנה חכמה'. התנאים נחלקו האם החיוב כולל גם צעיר תלמיד חכם, ולהלכה נפסק (שו"ע יו"ד סי' רמד סעיף א) שיש לעמוד בפני צעיר תלמיד חכם, וכן בפני שיבה והוא אדם שהגיע לגיל שבעים ובתנאי שהוא שומר מצוות ואינו רשע. על הלכות אלו נשתדל לבאר בהרחבה במאמר נפרד.

אולם מהלכה זו חכמים למדו חז"ל שיש חיוב לקום מפני ספר תורה, מקל וחומר, אם מפני לומדיה עומדים מפניה לא כל שכן (קידושין לג:). הפרי מגדים (או"ח משב"ז ריש סי' קנג) סבר שמצוה זו מהתורה, שהרי היא נדרשת מקל וחומר, והוא אחד מהמידות שהתורה נדרשת בהם, ומכח כך קבע כי אם יש צורך דחוף למכור ספר תורה או בית כנסת, כיון שמכירתם היא פגיעה בכבודם, וכבוד ספר תורה הוא דאורייתא מכח קל וחומר זה, ואילו כבוד בית הכנסת הוא רק מדרבנן, לכן חובה למכור את בית הכנסת ולא את הספר תורה. נמצא שבכל פעם שעומדים בפני ספר תורה מקיימים מצוה דאורייתא של מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ואילו מי שחס ושלום מבזה ספר תורה עובר על איסור דאורייתא.

השולחן ערוך (יו"ד סי' רפב סעיף א-ב) פסק: חייב אדם לנהוג כבוד גדול בס"ת. ומצוה לייחד לו מקום ולכבד המקום ההוא ולהדרו ביותר. ולא ירוק כנגד ספר תורה. ולא יגלה ערותו כנגדו. ולא יפשוט רגלו כנגדו. ולא יניחנו על ראשו כמשוי. ולא יחזור אחוריו, אלא אם כן גבוה ממנו עשרה טפחים, אלא ישב לפניו בכובד ראש וביראה ופחד, שהוא העד הנאמן על כל באי עולם, שנאמר: והיה שם בך לעד (דברים לא, כו), ויכבדנו כפי כחו.

הרואה ס"ת כשהוא מהלך, חייב לעמוד לפניו, ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שמוליכו ויגיענו למקומו, או עד שיתכסה מעיניהם.

קימה בפני שאר ספרי הקודש

בזוהר הקדוש (פ' קדושים פז:) מסופר כי רב המנונא סבא נהג כשקם מפני ספר תורה שלם שיש בו את כל חמשת חומשי תורה, אמר 'מפני שיבה תקום'. וכשהדר חומש [ספר תורה על קלף שנכתב בו רק חומש אחד – בזמנו שלמדו מתוך הספרים לעיתים היה ביד אדם רק חלק מהתורה כתובה על קלף], אמר 'והדרת פני זקן'.

הרשב"א (ח"א סי' קמד) פסק להלכה שחייב לקום גם מפני חומש העשוי כהלכתו על קלף ובגלילה ובכתב אשורית ככל דיני ספר תורה. וכן פסק הרמ"א (יו"ד סי' קפב סעיף ב) בשם יש אומרים. אך יש פוסקים (ב"י יו"ד סי' רפב סעיף ב בדעת הרמב"ם תו"מ וס"ת פ"ז הי"ד; רמ"א שם, וראה מאירי קידושין לג:) שכתבו שלא נהגו לקום מפני חומש אפילו עשוי כהלכתו.

החזון איש (ארחות רבינו מהדו"ח ח"א שבת אות כד עמ' רלב; ועוד) הסתפק האם יש חיוב לעמוד בפני ספר נביא או מגילה הכתובה כהלכתה על קלף בכתב אשורית, ומספק סבר שצריך לקום, וכן נהג לעמוד גם כאשר נביא או מגילה עברו לפניו.

אך על שאר ספרי הקודש המודפסים, או אף הכתובים בכתב יד אין חיוב לעמוד בפניהם.

לעמוד כשפותחים את ההיכל

הט"ז (יו"ד סי' רמב ס"ק יג; משנה ברורה סי' קמו ס"ק יז; שעה"צ ס"ק יח) כתב כאשר פותחים את הארון קודש אין צריך לעמוד, שהרי הספר נמצא במקומו הראוי לו. אך המנהג לעמוד כל זמן שהארון קודש פתוח, אף על פי שאין חיוב בדבר. והטעם משום שהחיוב לעמוד הוא עד שהחכם מגיע למקומו, ולכן גם בספר תורה החיוב לעמוד אינו כשרואים אותו אלא רק כשהוא אינו במקומו. אולם מכל מקום כיון שהארון פתוח שלא כהרגלו ורואים את ספרי התורה נהגו לעמוד לכתחילה.

הפרי מגדים (או"ח משב"ז סוף סי' קמא; משנה ברורה סי' קמו ס"ק יז; שעה"צ ס"ק יח) הוסיף על כך שגם כאשר החזן מחזיק את הספר תורה ומזכיר נשמות, או כאשר הספר תורה מונח על הבימה, מאחר והספר תורה במקומו הראוי לו, אין צריך לעמוד. ולכן בכל מקרה שהספר תורה מוחזק ע"י החזן ע"י הבימה כגון בהזכרת נשמות, בזמן אמירת ההושענות, בזמן ברכת החודש, בזמן כל נדרי, מעיקר הדין מותר לשבת, אולם המנהג לעמוד וכפי שכתב הט"ז לגבי כשארון הקודש פתוח.

אמנם בשעת הגבהת הספר, יש חובה לעמוד, ואין לומר כי הספר נמצא במקומו, או שהבימה היא רשות אחרת, מכיון שהגבהתו נועדה להראות את הספר לכל הציבור, כולם חייבים לכבדה.

בזמן כל נדרי יש לעמוד מסיבה אחרת, משום שהחזן ושני הרבנים המחזיקים את הספר תורה [ובחלק מהקהילות 3 הרבנים המחזיקים את הספר תורה] הם בית דין המתיר את הנדרים לכל הציבור, והציבור האומר את כל נדרי הוא המבקש התרה, והמבקשים התרה צריכים לכתחילה לעמוד בזמן התרת נדרים. אולם בפסוקים שאומרים לפני ואחרי הוא רק מנהג לעמוד, ומי שקשה לו יכול לשבת.

אולם בזמן שמביאים את הספר תורה אל הבימה או מחזירים אותו לארון, וכן בזמן שלאחר כל נדרי מסתובבים עם הספרי תורה בבית הכנסת, חובה מעיקר הדין לעמוד. והחיוב לעמוד הוא עד שהספר מגיע למקומו, או עד שהאדם כבר אינו רואה את הספר. (משנה ברורה סי' קמו ס"ק יז).

והרמ"א (יו"ד סי' קפב סעיף ב) כתב שהחיוב לעמוד הוא כבר משעה ששמועים את קול ספר התורה, אף שעדיין לא נראה.

ישיבה בזמן הקפות בשמחת תורה

נשאלת השאלה בשמחת תורה בזמן שרוקדים עם התורה במשך שעות ארוכות, כאשר ספרי התורה בחוץ והציבור מפזז ומרקד יחד עמהם, והם מסתובבים בכל בית הכנסת, האם מותר לשבת בבית הכנסת, והרי יש חיוב לעמוד בפני ספרי התורה, ומצד שני האם אנשים זקנים וחולים שאינם יכולים לעמוד כל זמן ההקפות יהיה אסור להם להיות בשעת ההקפות.

הראשון שעמד על כך הוא הערוך השלחן (יו"ד סי' רפב סעיף ה) וכתב כי בזמן שמסתובבים אם הספר סביב הבימה חייבים לעמוד, אולם לאחר ההקפה, שהיו בזמנו עומדים עם הספר, אלא שהיו המחזיקים את הספר מתחלפים כל הזמן, והציבור רקד מסביב, אין צריך לעמוד כיון שנחשב שהספר עומד במקומו.

הגרש"ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה פכ"ד הערה קכה; הליכות שלמה מועדים תשרי פי"ב סעיף ט) כתב כי בזמן הקפה הראשונה שמסתובבים עם הספר תורה בכל אחד משבעה ההקפות יש להחמיר לעמוד גם אדם זקן וחלש, אולם לאחר מכן בכל שאר המשך הריקודים עד שהחזן מכריז עד כאן הקפה פלונית, מי שחלש וקשה לו יכול להקל לשבת. והוא מנה שני טעמים להתיר: א. כיון שכעת רוקדים עם הספר תורה, נחשב הדבר שספר התורה נמצא במקומו המיועד לו הקבוע. [והתיר יותר מהערוך השלחן שהתיר רק כשעומדים עם הספר במקום]. ב. כיון שספר התורה נמצא במרכז המעגל, ואנשים מקיפים את המעגל, מצינו לגבי כמה דינים בשבת (ראה שו"ע או"ח סי' שסב סעיף ה) כי ניתן לעשות מחיצה מאנשים, ומשכך יש להחשיב את הספר ברשות אחת מהמקום שבו יושב האדם המבוגר. והוסיף הגרש"ז אויערבך שיש להתאמץ במציאת היתר בענין, משום שאין צורה לשמחת תורה אם המבוגרים הזקנים יצטרכו לצאת מבית הכנסת ורק הצעירים ירקדו בפנים.

וכן הורה הגר"ע יוסף (יחוה דעת ח"ו סי' מב) שלכתחילה יש לעמוד כל זמן ההקפות, אולם מי שחלש לאחר ההקפה הראשונה יכול לשבת עד סוף ההקפה.

הגר"מ שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ב סי' שיט) כתב עוד טעם להקל כיון שאין איסור לשבת כשהספר עובר, אלא יש חיוב לעמוד ולכבד את הספר, ולאחר שאדם כיבד את הספר ועמד כפי כוחו, מותר לו לשבת. וכן אדם חלש שאינו יכול לעמוד, אין ענין שהוא יצא ולא יראה את הספר תורה ויכבדו בישיבתו בבית כנסת לכבוד התורה, משום שהענין הוא רק לכבד כפי כוחו. והוסיף שאמנם מרן החזון איש כשהתעייף היו מביאים לו להחזיק ספר תורה ורק אז היה יושב, אולם זו מידת חסידות של החזון איש, ואינו מעיקר הדין. ובבצל החכמה (ח"ה סי' קלט) כתב שהחיוב לקום מעיר הדין בפני ספר תורה הוא רק פעמיים ביום, כדרך שהחיוב לקום בפני חכם, כיון שאנחנו קוראים קריאת שמע פעמיים ביום, אין לכבד את הרב יותר מאשר את הבורא. ואף שאנחנו מהדרים לקום כמה פעמים לכבוד ספר התורה, מכל מקום אין חיוב לקום יותר מפעמיים, אך בשעת הדחק כאשר מתעייפים בשמחת התורה ניתן להקל, לאחר שכבר עמדו לכבוד התורה פעמיים.

באיזה חלקים מחזרת הש"ץ צריך לעמוד בימים נוראים ובכלל?

לסיכום הענין נעלה שאלה שמטרידה רבים, בפרט בתפילות הימים הנוראים או החגים שחזרת הש"ץ ארוכה [למשל במקום שאומרים יוצרות באריכות] מתי צריך לעמוד ומתי צריך לשבת, האם חובה לעמוד בפיוטים שארון הקודש פתוח. ומי שחלש באיזה חלקים עדיף שיעמוד.

התשובה היא כי מעיקר הדין מותר לשבת בחזרת הש"ץ, אולם לכתחילה ראוי לעמוד בחזרת הש"ץ, ולכן מי שיכול שיעמוד בכל הקטעים שהם עיקר חזרת הש"ץ, אך בהוספות שמוסיפים, הן יוצרות ופיוטים, והן הוספות כגון 'ובכן תן פחדך', 'היום הרת עולם' [לנוסח אשכנז] 'תפילת גשם' [לנוסח ספרד] וכדומה, אין דין לעמוד מצד חזרת הש"ץ.

ואם יש לו יותר כח כדאי גם שיעמוד כאשר הארון קודש פתוח, בין בפיוטים ובין במהלך כל תפילת נעילה. [וראה אגרות משה (או"ח ח"ה סי' לח) שבמקום שנהגו לשבת בזמן שארון הקודש פתוח, טעם המנהג משום שאפשר להתרכז כך יותר בתפילה, ואין לשנות את המנהג].

כשספר התורה על הבימה

כאשר הספר תורה ברשות אחרת כגון בימה או על השולחן, אם הרשות גבוהה עשרה טפחים, ורחבה ארבעה טפחים אין צריך לעמוד מפני הספר תורה. (ט"ז יו"ד סי' רמב ס"ק יג; פרי מגדים או"ח משב"ז סוף סי' קמא; משנה ברורה סי' קמו ס"ק יז; שעה"צ ס"ק יח; וראה ט"ז יו"ד סי' רפב ס"ק א; מגן אברהם או"ח סי' רמ ס"ק יט). ולכן במקרה שהספר תורה הגיע כבר לבימה, או שהוא על ההיכל שלפני ארון הקודש, במידה והבימה או ההיכל מוקפים במחיצה, או גבוהיים מרצפת בית הכנסת גובה של מטר, אין כבר חיוב לעמוד. כמו כן אדם הנמצא במפלס אחר, למשל בעזרת נשים, או בית הכנסת שיש לו שני מפלסים, או גלריות, אדם הנמצא בעזרת הנשים או בגלריה אחרת או במפלס אחר, אינו חייב מעיקר הדין לעמוד. אולם יש ענין תמיד לתת כבוד לתורה כפי כוחו ולעמוד.

האם מותר להעמיד את הספר תורה השני על הספסל בזמן קריאה בראשון?

הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"א סי' לח) נשאל על בית הכנסת שרצו לעשות על הבימה ספסל מיחוד שיש בו חורים, וכאשר מוציאים שני ספרי תורה, במקום שאדם נוסף ישב בבימה ויחזיק את הספר התרוה הנוסף, יניחו את עמודי עצי החיים של הספר תורה בתוך החורים וכך הספר יהיה מונח במהלך הקריאה בספר הראשון עד שיקראו בו.

וכתב שחלק מהחיובים לנהוג כבוד בספר תורה הוא שיהיה כל הזמן במצב משומר, והנחתו בבית הכנסת בצורה כזו אינו במצב שמור, ולכן צריך דוקא שאדם יחזיקו כל זמן שהוא מחוץ לארון הקודש, ואם מניחים אותה בצורה סתמית נראה כאילו הוא חפץ שלא רוצים לטרוח מעט להחזיקה. והוסיף שאם יעשו כן, כל הציבור יצטרך לעמוד לכבוד התורה, כיון שאינו נחשב שהוא נמצא במקומו. ואם אין מי שיכול או מוכן בבית הכנסת להחזיק את הספר תורה במשך כל הקריאה בספר הראשון, עדיף שיוציאו רק ספר אחד והציבור ימתין עד שיגללו ממקום הקריאה הראשונה עד מקום הקריאה השניה.