לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

מהו הגזירה כנגד השחיטה היהודית בימינו?

בס"ד

מאמר השבוע עוסק במצוה ה ובאת בפרשה על חיוב השחיטה. המאמר עוסק האם מותר לתת לבהמה מכת חשמל לפני השחיטה שלא תחוש כאב? ואם לא מדוע? האם השחיטה נחשבת צער בעלי חיים? מדוע השחיטה נאסרה במדינות שונות? ומה באמת עומד מאחורי האיסור? האם בדיעבד בהמה כזו כשרה? מה מכלול הבעיות בבהמה שקיבלה מכת חשמל? איזה עוצמה של מכה אוסרת? האם מכת החשמל מונעת כאב וצער, או שמא מגבירה את צער הבהמה? מה היא באמת עושה? ומדוע ארגוני צער בעלי חיים מעודדים זאת? האם אפשר פרקטית ליצור מכת חשמל במידה הנכונה? מה מייחד את השחיטה היהודית במניעת צער? ומדוע? והאם זה בכל הבהמות? כיצד נמנע בשנות השלושים איסור על שחיטה בארה"ב?

מהו הגזירה כנגד השחיטה היהודית בימינו?

בפרשת השבוע הוזכר החיוב לשחוט בהמה לפני שנאכל אותה, החיוב מופיע בקצרה בפרשה (דברים יב כא): 'כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם, וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ'. כלומר התורה מצווה עלינו לשחוט את הבקר והצאן שברצוננו לאכול בדיוק לפי הכללים שהוא ציווה אותנו, הענין הוא שבתורה לא מצינו היכן ציווה השם אותנו במצוות שחיטה, הגמרא (חולין כח.) הוכיחה מכאן כי משה רבינו הצטווה בעל פה בכל הלכות שחיטה, ומשכך נאמר בתורה כי חובה עלינו לשחוט בהתאם להלכות שחיטה שנמסרו לנו הלכה למשה מסיני.

אולם במדינות רבות בעולם המערבי ישנו איסור על קיום השחיטה היהודית כדין, במאמר השבוע נסביר מה בדיוק דרושים במדינות אלו, ומדוע? האם יש אמת בטענותיהם? מדוע הדבר אסור הלכתית? מה הרקע ההיסטורי לטענות אלו?

רקע היסטורי

בשנת תרכ"ד 1864 החל דרישה של גורמים שונים של ארגונים הדואגים כביכול לצער בעלי חיים לאסור את שהחיטה היהודית משום שהדבר גורם צער לפרות הנשחטות, ולשם כך דרשו להמם את הבהמה קודם במכת חשמל, ולשחוט אותה בשעה שהיא תחת ההלם החשמלי, כך לטענתם לא תחוש הבהמה בכאב של השחיטה.

עם עליית התנועה הנאצית והשפעתה גברה דרישה זו, כאשר התנועה הנאצית ימ"ש עמדה בראש הדורשים למנוע צער בעלי חיים בשחיטת הבהמות. הגאון רבי חיים עוזר (אחיעזר ח"ד סי' יב) התייחס לפרדוקס זה, וכתב שעל כך נאמר בפסוק (הושע יג ב): 'זֹבְחֵי אָדָם עֲגָלִים יִשָּׁקוּן', כלומר אותם מרושעים שאין להם בעיה לזבוח ולשחוט בני אדם, את העגלים הם מנשקים.

מאידך ברוב המקומות היתה סייעתא דשמיא גדולה והרבנים שעסקו בענין הצליחו להוכיח לשלטונות שאין ממש בטענות ארגונים אלו, וכי להיפך הצורה המובחרת הגורמת למינימום כאב וצער לבהמה היא דוקא בשחיטה היהודית, ובהוראות השחיטה המדויקות שהתקבלו הלכה למשה מסיני מאת יוצר  הבריאה, שהוא ורק הוא יודע כיצד בדיוק ניתן לשחוט בלי לגרום לכאב מיותר לבהמה.

ברוב המדינות בעולם היה סייעתא דשמיא גדולה והעוסקים בדבר הצליחו להוכיח לראשי השלטון שמבחינה מדעית מוכח כי השחיטה היהודית היא הצורה המובחרת שהבהמה מתה במינימום צער יותר מכל שיטה אחרת. המדינה הראשונה שאסרה את השחיטה היהודית, ושהיא אסורה שם עד לימינו אנו, היא שוויץ. לאחר מכן נאסרה השחיטה במספר מדינות בגרמניה, ועם עליית הצוררים הנאציים ימ"ש השחיטה נאסרה בגרמניה בכולה, וכן במדינות נוספות כדוגמת שוודיה ופינלנד.

אף בימינו אנו יש במספר קטן של מדינות בעולם כדוגמת שוויץ, נוי זילנד, דנמרק, נורבגיה, שבדיה, לוקסמבורג, חלק מבלגיה שבה עדיין קיים איסור לשחוט בלי הימום הבהמה במכת חשמל, דבר המונע מהקהילה היהודית לשחוט במקום, והם נאלצים לייבא בשר ממקומות שונים, דבר המקשה מאד על קיום חיי קהילה וכשרות נאותים. כמו כן ארגונים שונים עדיין דורשים זאת, למרבה הפלא ברוב המקרים אלו ארגונים התומכים ממש במקרה בחרם על מדינת ישראל, לעיתים אף תומכים בתנועות כגון החמאס [הנזהרת כידוע מאד מצער בעלי חיים בפרט מהמין האנושי…].

במאמר הבא נדון בשני שאלות: א. מה הבעיה ההלכתית בכך? ב. האם הדבר מונע צער בעלי חיים, או שלהיפך הוא מגביר אותה?

מדוע לא נכתבו נימוקי האיסור?

החל משנת תרכ"ד החלו הרבנים לעסוק בסוגיה זו, למעשה כל הרבנים אסרו את הימום הבהמה לפני השחיטה, אולם לא נכתבו על כך כמעט תשובות בהלכה, אף גדול הפסוקים רבי חיים עוזר רבה של וילנא אשר כתב מספר תשובות לאסור, והובאו בספרו (אחיעזר ח"ד סי' יב; יג; יד; טו; טז; יט) לא פירט את הנימוקים לאיסור. אך הכריע ברורות שהדבר אסור, ואף הוציא פסק הלכה בענין (אחיעזר ח"ד סי' יד) עליה חתמו כל גדולי דורו: המרחשת; הגאון רבי שמעון יהודה שקאפ ראש ישיבת גרונדא בעל השערי יושר; הגאון רבי ברוך בער לייבאוויץ ראש ישיבת קמניץ בעל הברכת שמואל; הגאון רבי אלחנן בונים ווסרמן ראש ישיבת ברנוביץ בעל הקובץ שיעורים; הגאון רבי אברהם צבי הירש קמאי רבה וראש ישיבת מיר; הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק רבה של בריסק; וכן כל רבני וורשא: הגר"א ווינברג; הגרח"י גוטשכטר; הגר"י זילברשטיין; הגרי"מ בידרמן; הגרי"מ קאנאל; הגר"מ זמבא; הגר"נ רגזניצקי; הגרש"ד כהנא.

תשובה מנומקת הלכתית ומדעית ראשונה והמקיפה ביותר שפורסמה בענין, היא של הגאון רבי יעקב יצחק ויינברג שפרסם בספרו שרידי אש (ח"ב סי' ד) חוברת מקיפה על הענין, ובה הרחיב בכל הצדדים ההלכתיים והמדעיים, והביא חוות דעת של רבנים ורופאים בענין.

במאמרו זה הוא מספר כי נשלח ע"י כלל הרבנים לברר את המציאות הלכתית ומדעית, ואכן שלח את ממצאיו לרבנים, אולם הסיבה מדוע הרבנים לא פרסמו את הנימוקים, ואף הוא עצמו נמנע במשך שני וחצי עשורים להמנע מלפרסם את הדברים, משום שהם חששו שבאוירת הסתה הקיימת, יוציאו דברים מהקשרם, ופרסום הנימוקים יהווה כלי ניגוח ביד הרודפים את השחיטה היהודית.

עיקרי החששות ההלכתיות בהימום בהמה

השרידי אש מונה חששות רבים העלולים להטריף את הבהמה לאחר הימום, כשהוא מסכם את 7 החששות העיקריות בענין:

  • חשש נפולה. לעיתים קרובות כשהבהמה מקבלת את הזרם החזק בצורה פתאומית, היא נופלת לקרקע בית המטבחיים בכח גדול, ויש הלכה (שו"ע יו"ד סי' נח) שאחד מהטריפות האוסרות את הבהמה היא שהבהמה נפלה לקרקע ויש חשש שהדבר גרם לריסוק באיבריה הפנימיים, במקרה זה יש צורך שהבהמה תעמוד מעצמה בלי שיעמידו אותה, או לחילופין להמתין 24 שעות לראות שהבהמה התאוששה מהנפילה, ובנוסף יש לבדוק את כל האיברים הפנימיים לאחר שחיטת הבהמה. ובפרט כיון שאף אם הבהמה לא נפלה לקרקע, כפי שזעזוע הבהמה מחמת הנפילה יכול לגרום לאברים לנוע ממקומם כך גם עצם מכת החשמל יכול לעשות לבהמה ריסוק איברים.

באופן תיאורטי ניתן להכשיר בהמה שנפלה ע"י שתעמוד מעצמה או תשהה 24 שעות בנוסף לבדיקה פנימית מקיפה, אולם מעשית בהמה שנפלה ממכת חשמל אינה עומדת מעצמה, ואין אפשרות טכנית להמתין 24 שעות [במקרה זה החוק ידרוש מכת חשמל חדשה]. ובנוסף למעשה לא עושים בדיקה פנימית מקיפה, וזה גם לא אפשרי כלכלית.

  • חשש טריפות במח. בבדיקות לאחר הימום בהמות נמצאו לעיתים מים במח הבהמות, וכן נקודות דם בקרומי המח, ויש סבירות גבוהה שלעיתים קרובות ההימום והזעזוע של הבהמה מכך גורם לנקב בקרום המח דבר המטריף את הבהמה (שו"ע יו"ד סי' לא).
  • חשש טריפות בריאה. ההלכה היהודית מחייבת לבדוק את הריאה שאין עליהם סירכות האוסרות, הבדיקה נעשית ע"י מימוש הסירכות ובדיקת חוזקם, (שו"ע יו"ד סי' לט). אך מכת חשמל גורמת לסירכות להתחזק ולהיפך לקרום, והבדיקה אינה מועילה לכך. יתירה מזו לאחר מכת חשמל מצוי שנימי הדם בתוך בשר הריאה נקרעים, והמכה מכבידה על הנשימה של הבהמה ומזיקה לריאה.
  • חשש טריפות במעיים. בבדיקות של בהמות שעברו תהליך של מכת חשמל, נמצאו מעין אבעבועות דם במעיים, ויש חשש שנוצר נקב במעיים, דבר המטריף את הבהמה (שו"ע יו"ד סי' מו).
  • חשש טריפה בלב. בבדיקות של בהמות שעברו תהליך של מכת חשמל מצאו לעיתים דם בבשר הלב, דבר המעלה חשש שמחמת מכת החשמל נתלש הלב ממקומו דבר המטריף את הבהמה (שו"ע יו"ד סי' מ).
  • הבלעת דם באיברים. המציאות מראה שלאחר הימום הבהמה, דם השחיטה מקלח רק מעט מעט וכן מראהו שונה ממראה דם שחיטה רגיל, ומצד שני מראה הבשר קצת נוטה לירוק, דברים המלמדים שהבהמה אינה נושמת כראוי והדם אינו זורם כרגיל בכל שחיטה, אלא נבלע באיברי הבהמה, ומשכך מליחת הבשר אינה מוציאה כראוי את הדם.
  • חשש מסוכנת. נפסק להלכה שבהמה שהיא קרובה למות ונשחטה כדין בעודה חיה, צריכה לפרכס לאחר שחיטה, ואם לא פרכסה היא בחשש נבילה שמא מתה קודם סוף השחיטה. ובהמה לאחר הימום היא במצב של חשש מסוכנת.

החששות העיקריים למעשה

למעשה גם בדיעבד הבעיה העיקרית היא שבהמה בחזקת ריסוק איברים וחייבת בדיקה, ולא ניתן לעשות זאת טכנית, בנוסף יש חשש קרוב מאד שיש לה נקב בקרום המח, או מכה בקרום המח שסופה להנקב [שאף היא מטריפה את הבהמה], והדבר מצריך בדיקה, ואנחנו לא בקיאים בימינו לעשות בדיקה כזו. ובנוסף לאחר מכת החשמל הבהמה נחשב מסוכנת, ולמעשה צריך לוודא שפירכסה בשחיטה, ונצטרך עדות של השוחט על כל בהמה האם אכן פירכסה ומעשית הדבר לא אפשרי.

קושי פרקטי

בעיה מרכזית נוספת היא שקיים גם קושי פרקטי גדול מאד, לקבוע מהו הזרם החשמלי הנכון לגרום לבהמה לאבד את התחושה או לא להרוג אותה או לגרום לה נזק בלתי הפיך באבריה, הגורם לה להטרף, משום שע"פ המדע אין כלל ברזל הקובע איזה זרם חשמל הבהמה זקוקה לה במדויק, והדבר תלוי בכוחה של כל בהמה, בגילה ותנאים נוספים, וצריך דקדוק גדול לקבוע לכל בהמה מהו כמות הזרם המיוחדת לה.

אגב מסיבה זו במדינות בארצות הברית שבהם נהוג להוציא להורג רוצחים מסוכנים בכסא חשמלי, הפסיקו את השימוש בכך, משום שהרופאים לא יכולים לדייק ולומר מהו שיעור הזרם הנכון, ובהרבה פעמים המיתה היתה מנוולת ביסורים קשים. ואם בכל ניתוח שעושים בימינו יש מקצוע מיוחד של מרדים שמתאים את החומרים המדויקים לפי מצבו של החולה, וזה מצריך שנות לימוד רבות, ידע רב, ושיקול הדעת לדקדק לכל אחד הכמות המדוקדקת המתאימה, דבר פשוט הוא שבבית מטבחיים אף אחד אינו מדקדק בכל בהמה ובהמה מהו הזרם החשמלי שיגרום לבהמה לאבד את התחשות ומאידך לא יגרום לה צער ונזק בעצם מכת החשמל, ואם הפועל יוסיף לה מעט וואט מעבר למותר הבהמה תהיה ספק נבילה.

האם באמת ההימום מונע צער מהבהמה?

השרידי אש הביא מספר רופאים וחוקרים הטוענים כי מכת החשמל אינה מונעת צער מהבהמה, ולהיפך היא מגבירה את צערה של הבהמה ברוב המקרים, אולם ההבדל הוא שבבית מטבחיים רגיל, הבהמות סובלות מחמת שמכריחים אותם ללכת במסלול לכיוון מקום השחיטה, ומכים אותם או נותנים להם מכות חשמל קלות, ולכן הם גועות ומשמיעות קול המעורר רחמים, בעוד שלאחר מכת חשמל חזקה היא אינה מסוגלת לפעות ולגעות ולהשמיעה את כאבה, ויש שקט ואין תחושה המעוררת רחמים, וכך המצפון שקט בעוד בפרות מתייסרות בשקט בלי אפשרות להביע את כאבם.

מהו צורת ההמתה במינימום צער?

כאשר אדם נחתך בדבר חד הכאב מגיע רק לאחר כמה שניות, וככל שהסכין חדה יותר כסכין יפני, לוקח יותר זמן לכאב להגיע, ולכן השחיטה היהודית המצריכה שהסכין תהיה חדה וחלקה ללא שום פגימה, ומוטל על השוחט להעביר את האצבע היטב על הסכין לבדוק שאין בה שום פגימה ולו הדקה ביותר שהאצבע יכולה לחוש, ולכן הכאב בזמן השחיטה אינה קיימת כלל, והכאב אמור להגיע לבהמה רק לאחר מכן, כאשר היא כבר מתה ואיבדה את התחושות, ואין ספק כי השחיטה היהודית זו הצורה המפחיתה את הכאב בצורה המקסימלית.

בשנות השלושים כאשר בעקבות ההסתה של התנועה נאצית בגרמניה על כך שהשחיטה היהודית גורמת לצער בעלי חיים, היו מחוקקים בארה"ב שדרשו לאסור את השחיטה בארה"ב, אולם העוסקים בדבר טענו למחוקקים כי למעשה הכאב הוא רק כאשר העצבים משדרים למח על כך, ולכן בשחיטה כשרה שנחתכים כל העצבים והשחיטה היא באמצעות סכין חד, הכאב אינו יכול להגיע למח הבהמה, והיא לא תוכל לחוש בכאב של השחיטה משום שכל המוליכים של עצבים למח כבר נחתכו.

אולם אחד המחוקקים האמריקאיים ערער על כך בטענה שישנו עוד מוליך אחד הנמצא בעורף הבהמה, כמעט נגזרה חוק האוסר את השחיטה הכשרה בארה"ב. אולם למרה הנס ברגע שאחרי האחרון מצא הרב משה שרר יו"ר אגודת ישראל נקודה מפליאה מעניינת, אכן מוליך זה קיים, ובהמה תחוש צער גם בשחיטה בסכים חד ביותר, אולם עורק זה קיים רק בסוסים וחמורם ובהמות טמאות נוספות, אך בכל הבהמות הטהורות עורק זה אינו קיים, ולפיכך בבקר כבשים ועיזים אכן השחיטה הכשרה היא אינה מכאיב כלל, והבהמה אינה יכולה לחוש בכאב עד למותה כשהמח כבר אינו מקבל שדר מהעצבים. ובעקבות מידע זה אכן נמנעה החוק האוסר את השחיטה היהודית בארה"ב.

 

 

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *