בס"ד

מאמרנו השבוע משלים את סוגיית הגורל בהלכה, השבוע נעסוק בשאלה האם מותר להמר בהימורים? ומדוע? מתי מותר לערוך הגרלה ומתי הדבר אסור? האם ניתן לחלק את זכות אמירת הקדיש ואת העליות לתורה ע"פ גורל? האם ניתן לערוך גורל בשבת? ילדים שמשתוקקים שיערכו להם הגרלה לאחר הלימוד בשבת בבית הכנסת מה מותר לעשות? כאשר יש טעות בגורל, התברר שאחד הצליח להכניס את שמו פעמיים שלא כדין, אולם למרות זאת הוא לא זכה, האם הדבר מצדיק עריכת גורל נוסף, או שמא זה מהווה הוכחה שהוא לא ראוי לזכות בגורל? כאשר חילקו נכס בגורל והתברר שהוא היה פגום מה דינו? האם הוציאו להורג את עכן ע"פ גורל? והאם גם בימינו ניתן להוציא להורג ע"פ גורל? האם יש דרך שגורל יכול להכריע בעניני חיים ומוות גם בימינו? האם יש צורה שניתן להכריע דין תורה ע"פ גורל?

כח הגורל להכריע ע"פ ההלכה חלק ג

מאמר השבוע ישלים את הסדרה של כח הגורל להכריע ע"פ ההלכה, ויעסוק האם בימינו ניתן לערוך גורלות בשורה ארוכה של נושאים כגון גורל להכרעה מי יזכה בתפקיד, מי יזכה בזכות אמירת קדיש בבית הכנסת, גורל שכל אחד נתן סכום, וערכו גורל מי יזכה בכל הסכום או בחפץ הנקנה בסכום הזה, גורל להכריע דין תורה, גורל להכריע בעניני חיים ומוות.

הימורים בהלכה

ע"פ ההלכה אסור לעסוק בהימורים, ואדם העוסק בכך פסול לעדות, ישנם שני טעמים מדוע הדבר נאסר: א. משום שיש בכך גזל, משום שאדם המתחייב מתחייב רק משום שהוא בטוח שהוא יזכה בהימור, והתחייבותו אינו בלב שלם. ב. משום שהאדם אינו עוסק במלאכה הגורמת לישובו של עולם.

חלוקת חלקים שאינם שווים בגורל

כאשר יש לשני שותפים שני מנות, אחת יקרה ואחת זולה, יש איסור לחלק את המנות ע"פ גורל. (שו"ע סי' שכב סעיף ו). יתירה מזו כאשר אדם מחלק בין בני ביתו מנות מאכל, ומנה אחת יקרה ואילו המנה השניה זולה, יש איסור לערוך גורל מחשש שמא יתרגלו בני הבית לערוך גורלות או הימורים בעזרת הטלת קובייה, (שם ע"פ משנה ברורה ס"ק כב). אמנם יש שהתירו כאשר האב מחלק לבניו משלו במתנה, והוא מטיל גורל רק שלא יהיה קנאה ושנאה בין האחים. (שו"ע שם).

אמנם החוות יאיר (סי' סא) התיר עריכת גורל לשמחת פורים שבו כל אחד מניח סכום קטן, ויחד קונים גביע זהב, והעולה בגורל זוכה בגביע. וכן נהגו להתיר שכל אדם תורם כסף לצדקה למטרה מסוימת, ולעידוד התרומות מפרישים בכל תרומה סכום קטן לקנית פרס לזוכה בהגרלה.

קביעת קדיש ע"פ גורל

בקהילות רבות המנהג שרק אחד אומר קדיש כדי שכולם יוכלו להתרכז בענית הקדיש, ואילו כאשר כמה אבלים אומרים יחד קשה מאד להקשיב לאמירת הקדיש, ויצא שכרם בהפסדם. [אמנם יש מקומות שחששו שהדבר יגרום למריבה בין האבלים, תיקנו שכל האבלים אומרים יחד, אולם צריך להזהר מאד לומר יחד בצורה שהציבור יוכל להקשיב היטב לקדיש]. וכתבו הראשונים [מהר"א טירנא (המנהגים דיני קדיש יתום); והלקט יושר (עמוד צו ענין ב; עמוד צז ענין א) והובא המנהג באחרונים] שכאשר יש כמה זכאים לאמירת קדיש [במקומות שרק אדם אחד אומר] מכריעים ע"פ גורל כדי למנוע מריבות בין האבלים. וכן פסק המשנה ברורה (בה"ל סי' קלב קו' הקדישים), והרחיב שם מי קודם לאמירת קדיש בלי גורל, ומתי צריך להטיל גורל.

בנוסף כתב המשנה ברורה (בה"ל סי' קלו סעיף א ד"ה בשבת) כי במקרים שיש שנים הזכאים ע"פ דין לעלות לעליית מפטיר, וזכאותם שוה, יטילו גורל מי יזכה בכך. והטעם לחלק בכך הוא כיון שיש בכך דבר מצוה, וכדי שלא יבואו למריבה תיקנו שכך הוא צורה לברר של מי הקדיש ושל עליית המפטיר, וכפי שמצינו שהתירו עריכת גורל מי יזכה בתפקיד מסוים.

גורל בשבת

חכמים (שו"ע או"ח סי' שכב סעיף ו) אסרו לערוך גורלות בשבת מלבד חלוקת מנות שוות בין בני הבית, וכתב המשנה ברורה (סי' שכב ס"ק כד) שבמקרה שאסור האיסור הוא אף אם יש חשש שתהיה מריבה אסור לחלק בגורל בשבת. אולם לערוך גורל מי יאמר קדיש ויעלה לותרה התירו אף בשבת, וכפי שמצינו במקדש (משנה יומא פ"ב) שעשו פייס מי יזכה לעבוד עבודות שונות במקדש.

ועוד כתב המשנה ברורה שההיתר לערוך גורל הוא רק ע"י פתיחת ספר ומי שהאות הראשונה בדף שהוא פתח היא בעלת ערך גימטריה גבוה יותר, הוא הזוכה, אך אין לעשות  גורל ע"י שליפת פתק בשבת, משום שהוא יותר דומה למשחק בקובייה האסור בשבת ובחול.

הגרלה באבות ובנים בשבת

מצוי הדבר בבתי כנסת רבים שעורכים הגרלות באבות ובנים או לילדים המתפללים יפה וכדומה, אולם לאור הנ"ל אסור לערוך את הגרלה בשבת, ויש לתת לילדים כרטיס ולערוך את הגרלה במוצאי שבת. במקרה וכל האפקט ירד אם בסוף הלימוד או התפילה לא יהיה ילד שזוכה מיידית בפרס, ניתן לערוך את ההגרלה ביום שישי, ויש להעלות מספר זוכים בסדר מסוים, ובמקרה והילד הראשון ברשימה למד כראוי הוא מקבל את הפרס, במקרה והוא לא הגיע או לא עמד בכללים הפרס עובר לשני ברשימה וכן הלאה. במקרה זה ראוי שלא לגלות מיהו הראשון ברשימה שהפסיד את הפרס, משום שלעיתים הילד נאנס והוא לא יוכל להכיל את העובדה שהוא הפסיד את הפרס מחמת אונס שלא באשמתו.

מקח טעות שהתברר לאחר הגורל

לעיתים כאשר עושים גורל התברר שהיה טעות בגורל, לדוגמא חלקים לא חולקו בשווה, היה באחד החלקים פגם מסוים, היה שם נוסף בגורל בצורה לא חוקית – אך אותו אדם ששמו הופיע פעמיים לא זכה, ומשכך לא השפיע על הגורל, וכדומה, ונשאלת השאלה האם הגורל בטל, או שהגורל קיים ורק יתקנו את החלוקה לדוגמא מי שקיבל חלק פגום ישלימו לו את ההפרש הכספי, או אם השם הנוסף לא השפיע על הגורל הגורל קיים?

הרדב"ז (ח"א סי' שכד) סבר שבכל מקרה הגורל קיים, וצריך לפצות את מי שקיבל את החלק הפגום. אולם שער המשפט (סי' קעג סק"ג) סבר שרק אם ההפרש הוא שישית מהשווי הגורל קיים, אך אם הוא פחות הגורל קיים ואין צורך לפצות את מי שקיבל חלק פגום בטעות, ואם הוא יותר משישית יש לבטל את הגורל.

אולם החוות יאיר (סי' סא) סובר שכל שינוי בגורל מבטל לגמרי את הגורל. והוא ביאר את הדברים, שהרי מצינו בתנ"ך פעמים רבות שהכריעו ע"פ גורל, משום שגורל שנעשה בלי מחשבות אדם ופעולת אנוש מצד התחכמות, קרוב הדבר שיפול בגורל השגחה עליונה, וכפי שנאמר, (משלי טז לג): 'בַּחֵיק יוּטַל אֶת הַגּוֹרָל וּמֵה' כָּל מִשְׁפָּטוֹ'. וכן כאשר ערכו ישראל גורל לדעת מי מעל בחרם שהטיל שאול על העם, התפלל שאול (שמואל א' יד מא): 'אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָמִים', כלומר שהשגחה עליונה תסייע בידם כשהם הולכים בתמימות ומסתייעים בגורל כדי שהשם יגלה להם את הדבר.

אך כאשר יש התחכמויות והגורל מקולקל ואינו לפי התנאים שנקבע, אין בכך סייעתא דשמיא לגלות מי ראוי לקבל את הדבר, והגורל הוא עיוור והוא מקרה לחוד, ולכן כל אחד מהנוכחים יכול לטעון כי אילו היה הגורל כהוגן היה המזל שלי, או שזו השעה שלי, או שהתפילות שלי היו מסייעות שאני יזכה בגורל, ולכן זכותו לדרוש גורל שקרוב הדבר שיהיה בו השגחה עליונה.

השבות יעקב (ח"ג סי' כד) כותב כי במקרה וכתבו כי מי יוציא אות בעלת ערך גימטריה גבוה יותר יזכה בגורל, ושנים הוציאו את האות בעלת הערך עלו בגורל, ניתן לערוך גורל נוסף רק בין השנים, אולם אין לערוך הכרעה בצורה אחרת, למשל אפשר להכריע שמי שמגיע ראשון זוכה, ואפשר להכריע ע"פ גורל, אולם במקרה ושנים הגיעו ראשון אי אפשר להכריע בין השנים בגורל, אלא צריך לצרף את כולם לגורל, אך אם כבר הכריעו בגורל ויצא שנים ניתן לערוך גורל בין השנים הללו לחוד. אך המשנה ברורה (בה"ל סי' קלב מאמר הקדישים) כותב כי אם יצא לשנים אותו אות – הגורל בטל לגמרי. אך אם היו שני קדישים, ואחד פתח את הספר באות ת', ואילו שנים אחרים פתחו את הספר באות ש', ושאר האבלים פתחו את הספר באותיות שונות, הראשון שזכה באות בעלת הערך הגבוה ביותר זכה בקדיש אחד, ועל הקדיש השני יטילו שוב גורל בין כל המשתתפים.

חיובי מיתה ע"פ הגורל בתנ"ך

מצינו בנביא שני סיפורים שונים שלכאורה קבעו חיוב מיתה ע"פ הגורל, המקרה הראשון היה כאשר כבשו את יריחו ויהושע החרים את כל מי שיקח משלל העיר, ועכן לקח מהשלל, ובעקבות כך עם ישראל נפלו בקרב על העיר העי, וכאשר יהושע שאל את השם לסיבת המפלה, השיבו שאחד מישראל מעל בחרם, אך סירב לגלות את שמו, והורה לו להטיל גורל, ובגורל עלה שמו של עכן, עכן ערער על תוצאות הגורל, ואמר ליהושע אם אני יטיל גורל בינך לבין אלעזר הכהן הגדול בהכרח אחד מכם יעלה בגורל, וכיצד ניתן להכריע ע"פ גורל. ויהושע השיב לו שאל תטיל לעז על הגורל שעתידה ארץ ישראל להתחלק ע"פ הגורל. ואז יהושע שיחדו בדברים ופייסו עד שהודה, ואף הוכיח את דבריו בכך שאמר ליהושע לעיני כל ישראל היכן החביא את השלל שלקח מהחרם, ושליחים נשלחו במהרה למקום המחבוא באהלו, ומצאו את השלל. ועל סמך הדברים הללו הרגו את עכן.

המקרה השני הוא כאשר שאול נלחם בפלשתים השביע את העם והחרים שמי שיטעם לפני הנצחון יומת. אולם יהונתן לא שמע את השבועה וטעם מעט דבש, ואח"כ הביא עם נערו לבד את הנצחון על הפלשתים, וכאשר שאול ראה שהשם כבר לא עונה לו, והתפלל על כך להשם נאמר לו שעברו על החרם ולכן אינו עונה, ובירר שאול ע"פ הגורל מיהו החוטא ויצא יהונתן בנו, ורצה להמיתו, אולם העם אמר לשאול כיון שהדבר היה בשגגה ויהונתן הביא את הישועה, יש להתיר את השבועה, והעם התיר את השבועה לשאול, וכיון שהשבועה והחרם בטלו יהונתן נפטר מחיוב המיתה.

[על מנת לבאר את המקרים נקדים בקצרה כי יש דין שהמורד במלכות חייב מיתה, כאשר יש מלך שנתמנה ע"פ התורה יש לו סמכות הלכתית לקבוע כללים שעליהם יש חיוב מיתה. בנוסף נאמר בפסוק (ויקרא כז כט): 'כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת'. ופירש הרמב"ן (שם) ע"פ המדרש (תנחומא וישב סי' ב) שכאשר יש מלך או סנהדרין גדולה במעמד כל ישראל, ורואים צורך לחזק דבר מסוים יכולים לעשות חרם בשבועה, וכל העובר על יתחייב מיתה. ולכן יהושע החרים את מי שיקח משלל יריחו, וכשעכן לקח התחייב מיתה. וכן כאשר שאול החרים את מי שיטעם לפני שננצח את פלשתים, ולכן יהונתן בנו שטעם דבש קודם התחייב מיתה. וכן כתב החתם סופר (ח"א או"ח סי' רח) שחיוב המיתה של עכן ויהונתן היה ע"פ הפסוק הנ"ל].

האם המתת עכן היה ע"פ גורל?

אמנם הרמב"ם (סנהדרין פי"ח ה"ו) כתב שהמתת עכן היה ע"פ הוראת שעה או ע"פ הודאתו של עכן, ואף שלבית דין אסור לדון אדם למיתה ע"פ הודאתו למלך וסנהדרין מותר. ומדברי הרמב"ם מוכח שדנו את עכן מחמת הוראת שעה בנבואה או ע"פ הודאתו, אלא שיהושע ע"י הגורל ידע את מי צריך לחקור וללחוץ עליו שיודה בדבר. ובאמת טענתו של עכן שאי אפשר להוציא אדם להורג ע"פ גורל היא טענה נכונה.

אולם הרש"ש (סנהדרין מג:) כתב שמהגמרא משמע שהמתתו של עכן היתה ע"פ הגורל. וכן משמע מהמשנה שההודאה נצרכה רק כדי שיתכפר לעכן על העבירה, ולא כדי שימיתוהו ע"פ ההודאה.

האם גם בימינו ניתן להעזר בגורל בדיני נפשות

בספר חסידים (סי' תשא) כתב כי בימינו כאשר אניה נמצאת בסערה בלב ים ועומדים לטבוע, אסור לעשות כאשר עשו ליונה הנביא, ולהטיל גורל לדעת מי האשם בסערה ולהטיל רק אותו לים, ולמרות שמצינו ששאול עשה גורל ורצה להרוג את בנו יהונתן ע"פ הגורל, שם היה ארון ומה' כל משפטו, והם ידעו באיזה ענין להטיל גורל, אבל בימינו אין לסמוך על הגורל. ולא רק בדיני נפשות אלא גם בדיני ממונות אסור לסמוך על הגורל, ורק כאשר שותפים רוצים לחלק שותפות ושני החלקים שווים, מותר להטיל גורל למנוע מריבות, אולם כאשר חלק אחד גדול מחברו, או משובח מחברו אסור להעזר בגורל. והוא מוסיף שלכן יש דין ששני השעירים של יום כיפורים יהיו שווים לחלוטין בכל תחום, הן בשווים הכספי, הן במראה, הן בגובה, משום שגורל יש להטיל רק כאשר הספק שקול לחלוטין והדברים דומים אחד לשני לגמרי.

וכתב היעב"ץ (מגדל עוז אבן בוחן, ס"ק קי-קיא) שכל זה כאשר אין סימן מוכח שהסערה מחמת אדם מסוים ואין סימן מוכח שהגורל אמת, אך במקרה שכל הספינה בים נוסעות נסיעה חלקה ושקטה, ורק הסערה מקיפה רק את הספינה שלהם, הרי זה סימן שיש אדם בספינתם שמחמתו יש סערה, ואז התיר הספר חסידים (סי' תרעט) להטיל גורל ולראות מיהו הגורם לסערה, ויש להתפלל לפני הגורל שהשם יגלה להם בגורל מיהו החייב מיתה הגורם לסערה, כפי שהתפלל שאול המלך (שמואל א יד מא): 'אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָבָה תָמִים', ובתנאי שיטילו את הגורל 3 פעמים ברציפות ובכל הפעמים יצא אותו אדם בגורל, במקרה זה אכן יש ראיה מוכחת שהגורל אמת, ומותר לפעול ע"פ הגורל. והוסיף בספר חסידים כותב כי אם יש גוים בספינה יבקשו מהגוים להטילו לים, וכן שיתנו לאותו אדם סירת הצלה או כלי גדול ויכניסו אותו אליו ולא יטילו אותו ממש למים, ואם ינצל ינצל.

והנה הרמ"א (יו"ד סי' קנז סעיף א) פסק שאם האויבים תפסו קבוצה של אנשים ובידם להרוג את כל הקבוצה, ואמרו להם שאם תסגירו אדם אחד מכם ע"פ החלטה שלכם, נהרוג רק אותם ונשחרר את השאר, אולם אם לא תמסרו לנו אחד מכם נהרוג את כולכם, אסור למסור להם אדם אחד מבניהם. אולם התפארת למשה (יו"ד סי' קנח) והפתחי תשובה (יו"ד סי' קנז ס"ק יג) כתבו שהאיסור הוא רק שהקבוצה תחליט בעצמה מי לחיים ומי למוות, אך ניתן לערוך גורל ולקבוע את מי למסור, כיון שאם לא יהרגו כולם. והברוך טעם (סי' קנח) כתב שמקור הדברים בספר החסידים הנ"ל, ויש להעיר שבספר חסידים מפורש ההיתר רק כשיש סימנים מוכחים שהסערה מחמת אדם מסוים, שכל הים שקט ואינו סוער, ורק ספינה זו נתונה בסערה, וכן שיצא הגורל 3 פעמים על אותו אדם בזה אחרי זה.

אולם הכנסת הגדולה (חו"מ סי' קעג ב"י סק"ג) החדרי דעה (סי' קנז ד"ה ועי' בתפל"מ) והחזון איש (יו"ד סי' סט סק"א) תמהו על דברי ספר החסידים והתפארת למשה שרק במקומות שהוזכרו בנביא שנעשה ע"פ נבואה ורוח הקודש היה אפשר לסמוך על גורל, אולם לא בגורל הנעשה על ידינו.

וכן ביותר תמה החזון איש על כך שאם יש פתרון פשוט להטיל גורל, מדוע נאמר בתוספתא ובירושלמי שהם המקור של הרמ"א ימסרו כולם ואל ימסרו בידים אדם מישראל להריגה, היה צריך לכתוב שחייבים לעשות גורל ובכך יצילו את הכלל. וכתב כי רק במקרה שאדם אומר להם שהוא מוכן שימסרו אותו ובכך יצילו את הכלל, כיון שהוא בכל מקרה ימות, הדבר מותר.

אך החזון איש הוסיף שאם כולם החליטו שכיון שאם לא ימסרו אחד כולם יהרגו, ואז כולם הסכימו שיטילו גורל ומה שיצא בגורל כך יהיה, הדבר מותר, משום שהדבר נחשב שאותו אחד שיצא בסופו של דבר בגורל הביע את הסכמתו לדבר. אולם אם אחד מהם מתעקש שאינו מוכל שיכניסו את שמו לתיבת הגורל, אסור הלכתית לעשות זאת בעל כרחו, אף אם הדבר יגרום שכולם ימותו.

עריכת הגרלה ע"פ ההלכה

הכנסת הגדולה (חו"מ ב"י סי' קעג סק"ד) כתב שאין לערוך גורל אלא כשמחלקים רכוש ושני החלקים שווים, אולם כאשר עורכים הגרלה מי יזכה בחתיכה אחת בחלקו, ומי יזכה בשני חתיכות, ההגרלה אינה פועלת. ולכן כדי שהגרלה ביום הכיפורים תפעל היה צורך ששני השעירים יהיו שווים בשווים הכספי במראה החיצוני ובקומתם. מאידך החוות יאיר (ס' סא) סבר שניתן אף לערוך הגרלה שכל אחד מניח סכום ומי שזוכה בהגרלה זוכה בכל הסכום. וגם הגרלה כזו מחייבת בתנאי שנעשה בצורה נכונה.

האם ניתן להכריע דין תורה בגורל?

החדרי דעה (סי' קנז ד"ה ועי' תפל"מ) כתב שבשום מקום לא סמכו חכמים על גורל בדיני ממונות [מלבד במקום שהיה ע"פ נבואה], ולכן תיקנו באופנים שאין כח ביד הדיין להכריע, דינים שונים "שודא דדיינא" ודינים שונים, אך גם כשאין אפשרות להכריע מה הדין? וגם במקרים שגם בעלי הדין וגם הדיינים מודים שאין להם מושג מה באמת קרה, ואם מי הצדק, הדיין אינו יכול לומר להם להטיל גורל.