בס"ד

במאמרנו השבוע נעסוק בשאלה מדוע יעקב אבינו ציווה על בניו להכנס בצנעה למצרים? מהו עין הרע? האם הוא מסתובב ביננו? כיצד העין הזו פועלת? האם היא מזיקה לאחרים או שמא לבעל העין? האם הנזק הוא פיזי מוחשי או שהוא מביא מזל רע, ואולי קטרוג במרומים? האם מותר לבקר עני על כך שהוא נזקק לבריות ואי נו מפרנס את עצמו? מהו המספר הקשור לעין הרע? ומדוע? האם לחברו וידידו של אדם מותר להביט על הצלחתו של חברו? האם גם עין של חבר ואוהב יכול להזיק? איזה דברים מוגנים מעין הרע, ואיזה נמצאים בסכנה? האם האדם מת מחמת עין הרע או מחמת גזירת המקום? ואם רק גזירת המקום גורמת מדוע עלינו להזהר מעין הרע? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

עין הרע

בפרשה נאמר (בראשית מב ה): 'וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים'. ופירש רש"י שיעקב אבינו ציווה עליהם כיון שכולכם נאים וגיבורים, אל תכנסו כקבוצה אחת בולטת של עשרה גברים נאים וגיבורים יחד, שמא ישלוט עליכם עין הרע, ולכן התערבו בתוך הבאים וכל אחד יכנס בפתח אחר של מצרים. ומקורו במדרש (בראשית רבה צא ו; ותנחומא מהד' בובר מקץ ח). ובמדרש תנחומא נוסף שיעקב אמר להם התהלכו בצניעות, שנאמר (מיכה ו ח): 'הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ וגו', וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ'. במאמרנו השבוע נעסוק במהו עין הרע, מה הוא מזיק, כיצד הוא מזיק, וכיצד נתגונן מפניה.

חומר הנזק של עין הרע

בחז"ל הובאו דוגמאות רבות לנזקי עין הרע, הבאנו כמה דוגמאות בענינים שונים שמתבאר מהם חומר הנזק של עין הרע:

בפסוק נאמר (דברים ז טו): 'וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל  שֹׂנְאֶיךָ', בגמרא (ב"מ קז.) מבואר ש'כל חולי' באה לבטא את המחלה הקשה ביותר – אם כל המחלות, ונאמרו בכך מספר דעות מהו חולי זה? דעתו של רב שהוא עין הרע, וכפי שהגמרא מספרת שרב הלך לבית הקברות, וכשהוא שב משם, אמר 99% מהנפטרים הם מחמת עין רעה, ורק 1% נפטרו בדרך הטבע.

כך גם נאמר במשנה (אבות פ"ב מי"א): 'רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם'.

במדרש תנחומא (כי תשא סי' לא) נאמר שהלוחות ראשונות שניתנו בפומבי בקולות וברקים, לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשברו. אולם הלוחות השניות נתנו בצנעה, ואמר הקב"ה שאין לך יפה מהצניעות,  שנאמר (מיכה ו ח): 'הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ', ולכן התקיימו הלוחות השניות. ולמדים מכאן שאף דברים שבקדושה צריך לעשות בצנעה וללא פרסום ויחצ"נות מיותרים.

במדרש תנחומא (מקץ סי' ח מהדו' בובר) נלמד מהפסוק (איכה ג נא): 'עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי', שעין הרע מזיק יותר מכל דבר אחר, ומכיון שעל ירושלים נאמר (איכה ב טו): 'הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ', כלומר הצלחתה היתה בפרסום גדול, כח זה הזיק לירושלים יותר מכל כח אחר, ומחמת הפרסום והעין הרע נחרבה ירושלים. וכן נאמר גם במדרש זוטא (איכה פרשה א) שיעקב שאל את הקב"ה היכן בני, והוא השיב לו שעין הרע פגע בהם וגלו לבבל.

במרדכי (שבת רמז שפה) מובא שאדם שחלה בשבת מחמת עין הרע, נחשב סכנה גדולה.

האם זה משהו מציאותי?

המזרחי (בראשית כא יד) הקשה כיצד חלה ישמעאל בשעה שגירשו אברהם אבינו מביתו, והרי נאמר בגמרא (ב"מ פז.) שעד יעקב אבינו לא היה חולי בעולם. ותירץ שכוונת הגמרא שלא היה אדם שחלה מעצמו, אולם ישמעאל חלה מחמת ששרה הכניסה בו עין הרע [על שניסה להרוג את יצחק], ועין הרע הוא דבר טבעי המכה את האדם כחרב, וחולי שבא ממכת אדם תמיד היה בעולם.

המלבי"ם (משלי כג ז-ח) כתב שיש בעין הרע ארס, ואם בעל עין הרע יביט על לחם זמן רב, האוכל את הלחם ימות לפי שיש בו ארס המזיק.

החזון איש (חו"מ סי' כא ב"ב יד. ד"ה יהבו) כותב שמסודות הבריאה שהארס במחשבתו של האדם מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ומחשבחו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחרבן של דברים פיזיים מוצקים. ובשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחת, מעמידים מציאות זו בסכנה.

וכן מצינו עוד מקורות רבים שתיארו בהרחבה כיצד עין הרע פועל בצורה פיזית.

מיני עין הרע

למעשה מצינו בחז"ל ובמפרשים 3 מיני עין הרע: א. עין הרע מוחשי פיזי. ב. ע"י עין הרע גורם שמזל רע ישלוט על האדם. ג. ע"י עין הרע מעורר קטרוג על האדם.

וכך כתב האברבנאל (במדבר כב) שבלעם ניסה לקלל ולהזיק לעם ישראל בשלשה כוחות אלו, והוא מפרט מדוע כל צורה נכשלה.

א. עין הרע הפועל בצורה גשמית מוחשית, שישנם כמין אדים היוצאים מעיני האדם בעל עין הרע, והוא יוצר אש של חולי אצל האדם שמולו. וראה עוד באברבנאל (שמואל ב כד) תיאור נרחב כיצד עין הרע מזיק בחוש. ועל כך בלעם אמר לבלק שכח זה הוא רק כאשר בעל העין הרע עומד בקרבת מקום לאדם או הדבר שהוא רוצה להזיק, אולם כיון שאני רואה את עם ישראל מראש ההר במרחק רב איני יכול להזיקו.

ב. למצוא את השעה הנכונה שבהם פועל כח הקללה, ובשעה זו להביט בעין רעה או לקלל את האדם, ואז המזל המקולל של אותו שעה משפיע על האדם. ועל כך אמר בלעם לבלק שעם ישראל פועל מעל המזל. [ובגמרא נאמר שבימים אלו לא כעס הקב"ה, ולא היה שעה עם מזל רע]. ולכן הוא לא הצליח.

ג. לעורר קטרוג ע"י הזכרת החטאים והתבוננות בחסרונות האדם, ועל כך אמר בלעם שזכויות עם ישראל המשכן והמקדש מכפרים על החטאים.

האם האדם יכול להכניס בעצמו עין הרע?

במדרש תנחומא (מקץ סי' ח מהדו' בובר) למד מהפסוק (איכה ג נא): 'עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי', שעין הרע מזיק יותר מכל דבר אחר, וזהו הכח שהזיק לירושלים ולכן שלטו בה האויבים. בתוספות רי"ד (ב"ק פג. אות מה) ביאר שהכוונה עיני שלי, כלומר מרוב טובה נתתי בעצמי עין הרע, ועין הרע הזיק לי יותר מעין הרע שהטילו בי שכני [בנות עירי].

באבות דרבי נתן (נוסחא ב פ"ל) מובא שרבי יהושע אמר שעין הרע טורפים את האדם מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא. ושם (הוספה ב לנוסחא א פ"ז) הגדיר זאת שמוטל על האדם לפרגן לחבירו כפי שהוא רוצה שיהיה לעצמו, כפי שהוא רוצה שיהיה לו בית יפה עליו לרצות שיהיה לחבירו, וכפי שאינו רוצה שיצא שם רע על אשתו, מוטל עליו לרצותו שגם על אשת חבירו לא יצא שם רע, וכפי שאדם רוצה לדעת הרבה, אסור שתהיה עינו צרה במשנתו של חבירו. וכל שאינו עושה כן הוא בעל הרע, והדבר מוציאו מהעולם.

מהדברים הללו למדים אנו שעין הרע מזיק לא רק כאשר אדם מטיל אותו על חבירו, אלא גם האדם שהוא צר עין ואינו מפרגן לחברו ניזוק.

וכך נאמר במדרש תנחומא (מצורע סי' ד) שעין הרע גורם לצרעת, אדם שמבקש ממנו שישאיל חפץ מחפצי ביתו, לדוגמא מגל, והוא משיב שאין לו, ואומר ארור הוא מי שיש לו מגל ואינו משאילו. הקב"ה מביא צרעת על ביתו של בעל העין הרע שסירב להשאיל, ומהלכות נגעים שהאדם צריך לפנות את כל הכלים מביתו טרם ביאת הכהן לבדוק את הנגע, וכאשר הוא מוציא את כל חפציו לרחוב הכל רואים שהיו בידיו כל החפצים שביקשו ממנו להשאיל, והוא נמנע מכך רק מחמת צרות עין.

וכך מפרש המדרש את הפסוק (ויקרא יד לז): 'וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת', שְׁקַעֲרוּרֹת  מורכב משני מילים 'שקע ארורות' – השקע של הנגע בביתו נוצר מכל אותם פעמים שחל עליו ארור על שסירב להשאיל חפציו. וזהו שאמר איוב (כ כח): 'יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ'. כלומר יתגלה יבול ביתו של אדם לעיני הרבים ביום שהשם כועס עליו ומענישו בנגע הצרעת, ואז יתברר בזיונו וצרות עינו לעין כל.

בדומה נאמר במדרש (ויקרא רבה יז ג) שבנגעי בתים נאמר (ויקרא יד, לה): 'אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת', כלומר שהנגע הוא עונש על עין הרע שהוא יחד את ביתו רק עבורו ולא עבור אורחים.

במדרש (שוחר טוב תהילים נג) נאמר שבליעל הוא אדם בעל עין הרע, שנאמר (דברים טו ט): 'הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל וגו', וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ'.

בילקוט שמעוני (משלי רמז תתקסב) מבאר את הפסוק (משלי כח כב): 'נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ', שאדם המכניס עין הרע בחבירו נחסר בעל עין הרע, כפי שאירע בעפרון שהכניס עין הרע בממונו של אברהם, נחסר לו אות משמו [מאז התורה כותבת אותו עפרן בכתיב חסר, והדבר מרמז שכוחו השפעתו ומזלו נחלשו]. עוד מובא בילקוט שהפסוק אמור על בעל עין הרע שנמנע מלהפריש מעשרותיו כראוי, וגורם להפסקת השפע מביתו.

הילקוט שמעוני מספר שם עוד (הובא בהרחבה בגליון פר' ויצא) על אדם שהיה מקפיד להפריש מעשרות כראוי ובכל שנה השדה הפיקה אלף מידות, בתחילה נהג בנו כך, אולם לימים הכניס עין הרע במעשרות, והחל לצמצם את המעשרות, והשדה החלה להנפיק יבול קטן יותר, ובתגובה המעיט עוד יותר את המעשר, עד שהגיע למצב שהשדה עשתה רק 100 מידות.

אדם אחר לא נתן מעשר כראוי ועשה הון רב ואת עושרו אגר במרתפו בחביות של יין ושמן. לימים נכנסה בו רוח שגעון והחל שובר את החביות, כאשר אחד מבני ביתו ניסה לעצור אותו הכהו במקלו ופצעו בראשו, וגער בו במקום לסייע לי אתה מפריע לי, בלית ברירה הצטרף בן הבית למסע ההרס עד שכל החביות נופצו, וכל עושרו ירד לטמיון ללא שנהנה ממנו.

בילקוט שמעוני (רות רמז תר) נאמר כי מחלון וכליון בני אלימלך מתו מכח עין הרע של אביהם אלימלך שנמנע מלפרנס את העניים מעושרו, ומכאן נלמד שעין הרע מזיק גם לבני בעל העין הרע.

מיני עין הרע

מהר"ש אלגזי (קילורית לעין אות לה ב"ב קיח.) והחיד"א (חומת אנך ויחי אות ו) כתבו שיש ב' מיני עין הרע, עין הרע שאדם אחר מטיל בו, ועין הרע שהאדם מטיל בעצמו. וכאשר יש לאדם הגנה מעין הרע, לרוב זה רק על עין הרע שאחרים מטילים בו, או לעין הרע שלו עצמו לא מועיל ההגנה, ורק כאשר האדם אינו במצב של ישיבה בשלוה, אין כח לשר הממונה על עין הרע בשמים להזיקו. אולם לשבט יוסף יש הגנה לא רק לעין הרע של אחרים, אלא אף לעין הרע שלהם עצמם. [ראה ברכות כ. סוטה לו: שעין הרע אינו שולט בשבט יוסף].

אולם בעין אליהו (ב"מ קז:) כתב ששבט יוסף מוגן רק מעין הרע הבא מכח בני אדם, אולם עין הרע הבא מכח מלאכי חבלה שולט אף בזרעו של יוסף.

סיכום מיני עין הרע

למעשה בחז"ל מוצאים אנו כמה סוגי עין הרע, וכולם יוצרים נזק:

• אדם המביט על חבירו בעין רעה, בראש ובראשונה יוצר נזק לעצמו.
• אדם שמביטים עליו בעין רעה, יוצרים לו נזק, הנזק מתחלק לשלשה נזק ממשי גופני, עין הרע יוצר על האדם מזל רע, עין הרע מעורר קטרוג על האדם.
• אדם שמצליח ומקנאים בהצלחתו, יוצרים עין רעה הפוגע בהצלחתו.
• שדה ואף דבר דומם שאדם מביט בעין רעה כיצד הדבר כה הצליח, מכניס נזק בדבר, הן ממשי פיזי, והן מעורר קטרוג על ההצלחתו.
• אף דבר שבקדושה כגון לוחות הברית או כלי המשכן שייך בהם נזק ע"י עין הרע.

המספר 400

רבינו בחיי (בראשית טו יג) כותב שהמספר 400 מסמל את עין הרע ועינו של השטן, ולכן גלות מצרים היה 400 שנה, עשיו שמידתו היתה מידת הדין והיה בעל הרע הגיע עם 400 איש, עפרון שהיה בעל עין הרע דרש מאברהם 400 שקל כסף, וההסבר לכך כי האות ת' שהוא בגימטריא 400 הוא סיום האותיות, ולכן הוא מורה על סוף וצמצום, ומניעת ברכה.

עין הרע של אוהב

העקידת יצחק (תזריע שער סא) כותב שאמנם עיקר עיקר עין הרע הוא מחמת רוע המזג של המביט, ואז יש לו כח הרס טבעי בעיניו על כל מה שהוא מביט, אולם עין הרע שייך אפילו באדם שאוהב את חבירו, ולכן האיסור שלא להביט על שדה חבירו כאשר השדה מלאה יבול משובח, נאמר אף על חבר וידיד אמת המפרגן לחברו על יבולו המשובח, והן לשונא וקנאי המביט על כך בעין רעה.

ואף שאהרן הכהן היה אהוב על כל ישראל, ביום הקמת המשכן לא היתה אשה מאושרת בעולם יותר מאלישבע אשתו, שהרי בעלה התמנה לכהן גדול, גיסה משה רבינו למלך על ישראל, שני בניה נדב ואביהוא לסגני כהן הגדול, אחיה נחשון בן עמינדב לנשיא שבט יהודה, נכדה פנחס למשוח מלחמה [הכהן המופקד על צבא ישראל], ומשכך פגע בה עין הרע, ובאותו יום נשרפו בניה נדב ואביהוא, ושמחתה נהפך לאבל.

ולא עוד אלא אף האדם יכול לגרום עין הרע לעצמו, כפי שנאמר (איכה ג נא): 'עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי', הרי שבני ירושלים התלוננו שעין הרע שלהם על נפשם שלהם הזיק יותר מכל דבר אחר.

דבר המנוי

בגמרא (תענית ח:) נאמר שהברכה אינה שרוי אלא על דבר הסמוי מהעין, אף מעינו של בעל הבית, ולכן על האדם להתפלל שתהיה ברכה בגורן לפני שהוא מתחיל למדוד את כמות החיטים בגורן, ונוסח התפילה הוא: 'יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשלח ברכה במעשה ידנו'. אולם לאחר שהוא כבר ממד או שקל או מנה את הכמות שוב אין שורה בו ברכה, ואם יתפלל אז זהו כבר תפילת שוא.

בדומה כותב רש"י (שמות ל יב) שהאיסור למדוד את עם ישראל הוא משום שעין הרע חל עליהם אם מונים אותם, וכפי שאירע בימי דוד המלך שהיתה מגיפה בעם, לאחר שדוד המלך מנה אותם.

המהר"ל מפראג (גור אריה שמות לח) כותב שהסיבה שהמשכן והמקדש נחרבו, משום שכל דבר היה במנין, ולפיכך שלט בהם עין הרע.

האם האדם מת מגזירת המקום או מחמת עין הרע

החזון איש (חו"מ סי' כא ב"ב יד. ד"ה יהבו) שואל לדעתו של רב שסיפר על בית קברות מסוים שבו 99 נפטרים מעין הרע, ורק 1 כדרכו של עולם, אם כן האם זה אומר שהאדם אינו נפטר מחמת חטאיו וגזירת שמים? על כך משיב החזון איש שאם נגזר מהשמים על האדם שינצל או שיצליח גם אם יהיה עליו עין הרע החזק ביותר הוא ינצל ושום דבר לא יזיק אותו. ומאידך כאשר נגזר על האדם מיתה, לעיתים הצורה שבפועל הוא נפטר הוא עין הרע, וזהו מה שרב אמר שבאותו בית קברות בפועל 99 מתו מחמת עין הרע, אולם הסיבה שפגעה בהם עין הרע הוא חטאותיהם וגזרת שמים.

אולם החזון איש מקשה אם כן מדוע עלינו להזהר מעין הרע, שהרי אם לא יגזר עלינו שנפגע מעין הרע, לא נפגע. ועל כך השיב החזון איש ששישנו 2 טעמים מדוע צריך להזהר מעין הרע: א. שהשטן מקטרג בשעת סכנה, ובשעה שיש עין הרע על האדם, הדבר מעורר עליו קטרוג. ב. לעיתים נגזר בשמים על אדם שלא יעשו לו ניסים להצילו, אך לא נגזר עליו מיתה או נזק, אלא הוא נמסר לכח הטבע, ואם הוא מסתכן בתקופה זו הוא יכול להנזק, ומאידך אם הוא נשמר הוא ניצל.

ובכך מבאר החזון איש את דברי הגמרא שאדם נידון בכל יום, למרות שהכל כבר נגזר עליו בראש השנה ויום כיפור, משום שלעיתים בראש השנה ויום כיפור אדם זוכה להחתם בספר החיים, ואז הוא בודאי יעבור את השנה בשלום, ולעיתים להיפך, ואז כבר נגזרה הגזירה, אולם יש מצבים שנפסק בראש השנה ויום כיפור שהוא ימסר לפי מה שיקרה בפועל בטבע, או לפי מה שידונו אותו בכל יום.

סיכום

החפץ חיים (נפוצות ישראל פ"ב) כתב שעין מזיקה לנפש יותר מכל אברי הגוף, ואדם המביט על חברו בעין רעה גורם לעצמו נזק רב, ועל כך נאמר (איכה ג נא): 'עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי', אלא האדם צריך להיות שמח וטוב לב במה שהזמין לו השם לחלקו, ולא יתאוה ליותר, ואז אשריו וטוב לו בזה ובבא.