שאלה:
מועדים לשמחה
האם רשאים הצדדים להשבע על אמיתות טענותיהם בבית משפט לבקשת השופט?
גמר חתימה טובה
תשובה:
שלום וברכה,
שובעה הוא דבר חמור מאוד ועלול לסכן את הנשבע ואת המשביע, ולכן נמנעים בבית דין מלהשביע, ובמקום שבועה מפשרים בין הצדדים. גם בית משפט מכירים בעובדה שמחינה דתית נמנעים להישבע ועל פי חוק יכולים להצהיר בבית משפט במקום להישבע. על כן יש להצהיר בלבד ולא להישבע.
בהצלחה.
מקורות:
כתב השולחן ערוך חושן משפט סימן פז סעיף כא: "ואעפ"כ צריכים הדיינים לפצור בבעלי דינים, אולי יחזרו בהם עד שלא תהיה שם שבועה כלל".
והעתיק לך את דברי הפת"ש שם ס"ק כב:
עיין בתשובת חתם סופר חלק חו"מ סי' צ' שנשאל מנא הא מילתא דרגיל על לשוננו דאפילו שבועת אמת עבירה הוא ועי"ז נמנעים מלישבע שבועת אמת ומתפשרים בכל מה דאפשר. גם כי אמרו חז"ל [במדרש רבה פרשת מטות [פרשה כ"ב א'] ושם איתא ב' אלפים עיירות וכן הוא בתנחומא שם [אות א'] אולם בשו"ע או"ח סימן קנ"ו איתא אלף עיירות] אלף עיירות היו לינאי המלך וכולם נחרבו על עון שבועת אמת, מ"מ היא גופא היכא רמיזא. והשיב הנה נאמנים עלינו דברי חז"ל, ועיין ספר חסידים סי' תי"ח תי"ט, ומ"מ ליכא מילתא דלא רמוז בקרא. ואין להביא מש"ס תמורה ג' ע"ב, דיש לדחות דלמסקנא אפילו איסורא ליכא. אבל נ"ל דמפורש בקרא דדברי קבלה [קהלת ט' [ב']] הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק כו' הנשבע כאשר שבועה ירא, דפשוטו של מקרא אשר שבועה ירא, פורש עצמו מלישבע אפילו באמת מטעם יראת כבוד ה', ומטעם שלא ירגיל לישבע ויבוא ח"ו למעול בשבועה כו'. ומעתה ודאי דעד כאן לא גילה לן קרא ובשמו תשבע אלא דלא לילקי, דהוה סלקא דעתך אמינא דלילקי כבש"ס תמורה הנ"ל, אבל עכ"פ איסורא איכא. ובזה אתי שפיר מה שאמרו חז"ל [שבועות ל"ט ע"א] שאומרים סורו נא מעל אהלי הרשעים האלה, דקשה איך מחליטים שניהם לרשעים, בשלמא אנשבע לשקר הוו רשעים שניהם כמו שכתב רש"י ל"ט ע"ב [ד"ה חלה] שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן, אבל נשבע באמת נהי דהמשביעו הוא רשע שמשביעו בחנם אבל הנתבע מה חטא, ועל כרחך משום דמ"מ היה לו להשוות ולהפסיד משלו ולא לישבע אפילו באמת.
