לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

הכנה מיום טוב ראשון ליום טוב שני

בס"ד

מאמרנו השבוע עוסק בנידון האם וכיצד ניתן להכין ביום טוב ראשון דברים לצורך יום טוב שני, האם מותר להתחיל לבשל או אפילו לערוך את השולחן בחג לצורך סעודת ליל יום טוב שני? ומאיזה שעה מותר להתחיל להתכונן? והאם מותר לבשל ביום טוב מנת אוכל כפולה כדי שהוא יספיק גם לסעודת החג מחר? מתי מדליקים נרות יום טוב שני? מה הצורה הנכונה לבשל ביום טוב ראשון בצורה שיספיק גם ליום טוב שני? ואילו צורות אסורות? האם מותר להוסיף מים למיחם כדי שלא יתקלקל? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

 

הכנה מיום טוב ראשון ליום טוב שני

מאמרנו השבוע עוסק בנידון האם וכיצד ניתן להכין ביום טוב ראשון דברים לצורך יום טוב שני, האם מותר להתחיל לבשל או אפילו לערוך את השולחן בחג לצורך סעודת ליל יום טוב שני? ומאיזה שעה מותר להתחיל להתכונן? והאם מותר לבשל ביום טוב מנת אוכל כפולה כדי שהוא יספיק גם לסעודת החג מחר?

לתושבי חו"ל הדברים נוגעים בעצם בכל יום טוב ראשון האם ניתן להכין לצורך יום טוב, אולם האם לבני חו"ל שני הימים שבראש השנה שונים מכל חג? בעוד שלתושבי ארץ ישראל הלכות אלו יחודיות רק לראש השנה שהוא החג היחידי שיש לנו שני ימים של חג.

על מנת להבין את ההלכות אלו היטב, עלינו להקדים מספר הלכות באיסור הכנה ביום טוב, ובתקנת עירוב תבשילין.

הכנה מיום טוב ליום חול

ישנו הלכה (פסחים מו: ביצה כא.) שביום טוב הותר לעשות מלאכות שונות כגון לבשל או לשחוט לצורך אוכל נפש, אולם הדברים מותרים רק בתנאי שהדברים נעשים לצורך יום טוב. אך אם אדם רוצה לבשל ביום טוב לצורך סעודה שתערך במוצאי יום טוב, יש בכך איסור מהתורה של חילול יום טוב. אמנם כפי שנראה יש מצבים רבים שבהם די בכך שיש תועלת בפעולה גם עבור יום טוב שהדבר לא יהיה איסור מהתורה.

בישול לצורך יום טוב שני

כידוע יום טוב ראשון הוא מהתורה, בעוד שיום טוב שני מהתורה הוא יום חול גמור, והוא רק תקנת חכמם, ומשכך מהתורה יש איסור גמור לבשל לצורך יום טוב שני שהוא יום חול, ואין כח ביד חכמים ע"י תקנת יום טוב שני להתיר איסור זה. אולם במקרה והאיסור הכנה הוא רק מדברי חכמים, ישנם מצבים שבהם התירו להכין לצורך יום טוב שני יותר מאשר שהתירו לצורך יום חול רגיל.

לשם כך עלינו להגדיר קודם מה אסור ביום טוב מהתורה, מה מדרבנן, ומה התירו לצורך יום טוב שני.

הכנה מיום טוב לשבת

במקרה ויום טוב חל ביום שישי ידוע שחכמים תיקנו 'עירוב תבשילין', שע"י מותר להכין ביום טוב לצורך שבת. ונשאלת השאלה כיון שישנו איסור מדאורייתא להכין מיום טוב ליום אחר, כיצד חכמים יכלו לעקור את האיסור בעזרת תקנת עירוב תבשילין?

על שאלה זו נחלקו בגמרא (פסחים מו: ביצה כא.) מהו הטעם לכך:

דעת רבה שבעקרון מהתורה מותר לבשל ביום טוב לצורך יום אחר, כיון שהמאכל מיועד גם ליום טוב, שהרי במקרה ויבואו אורחים בצורה פתאומית הרי שנגיש בפניהם את האוכל המוכן כעת, ומכיון שהוא מוכן על דעת שאם יהיה צורך ביום טוב נאכל אותו, אף שאפשרות זו נדירה ביותר, הרי שהוא נחשב שהוא הוכן לצורך יום טוב. אלא שבמקרה וכוונתו ליום חול חכמים אסרו לבשל בצורה זו, ולכן יש כח לחכמים לקבוע תקנת עירוב תבשילין להתיר את הבישול לצורך שבת.

ואילו דעת רב חסדא שאין את ההיתר הנ"ל, ואם כוונתו לבשלו ליום אחר, גם אם יש איזה אפשרות רחוקה שבסופו של הדבר המאכל יאכל בחג, אסור מהתורה לבשלו. אולם רב חסדא סבר שכל האיסור לבשל ביום טוב מהתורה הוא לצורך יום חול, אך מותר לבשל בחג לצורך שבת, אלא שחכמים גזרו שמא יהיה טרוד בשמחת יום טוב ולא ישכח להכין מאכלים לכבוד שבת, או שמא יתרגלו לבשל בחג לצורך יום חול, ולכן אסרו להכין ביום טוב לשבת. וכיון שבעירוב תבשילין עשה לעצמו סימן והתחיל להכין לשבת לפני החג, התירו חכמים לגמור את הבישול בחג.

ההבדלים בין השיטות

ישנם מספר הבדלים בין השיטות, ונמנה 2 מהם בקצרה:

אדם שבישל ביום טוב לצורך יום חול: לדעת רב חסדא הוא עבר על איסור מהתורה וחייב מלקות, משום שהיתר אמור רק בבישול מיום טוב לשבת. ואילו לדעת רבה האיסור הוא רק מדרבנן, שהרי יש אפשרות שיגיעו אורחים.

באופן שאין אפשרות שהמאכל שבושל ביום טוב ישמש לאורחים: לדוגמא, אדם שהעמיד סיר על האש, ותהליך הבישול התחיל ביום טוב, אולם המאכל יהיה ראוי לאכילה רק בליל שבת לאחר צאת החג, כך שגם אם יבואו אורחים, הוא לא יכול לאכול את המאכל בחג. לדעת רב חסדא הדבר מותר לכתחילה, משום שהיתר אינו תלוי באורחים. ואילו לדעת רבה הדבר אסור מהתורה, כיון שאין את ההיתר של אורחים. [הפוסקים דנו במקרים שאין שום אפשרות שיגיעו אורחים, או שהוא מאכל שלעולם לא יוגש לאורחים בשעה זו של אחר הצהריים, אולם לא נרחיב בכך כעת].

להלכה

המשנה ברורה (בה"ל סי' תקכז סעיף א ד"ה וע"י) מנה ראשונים רבים שפסקו כדעת רב חסדא שאין איסור מהתורה לבשל מיום טוב לשבת, ולכן מותר לבשל גם בחג אחר הצהריים בסמוך לשבת, אף שלא יהיה ניתן לאכול את המאכל בחג עצמו. ומאידך הביא ראשונים רבים שפסקו כרבה, שכל ההיתר הוא רק מחמת שמותר לבשל שמא יבואו אורחים, אך בסוף היום שאין אפשרות שיבואו אורחים אסור לבשל.

בנוסף הביא את דעת הרמב"ם (יו"ט פ"א הט"ו) שמצד אחד פסק שהלכה כרבה, וטעם ההיתר הוא שמא יגיעו אורחים. ומאידך פסק (יו"ט פ"ו ה"א) שהלכה כרב חסדא שאין איסור לבשל מיום טוב לשבת. והיינו שסבר שלהלכה מסקנת התלמוד היא שבאמת שני הטעמים נכונים, ויש שתי סיבות מדוע המבשל מיום טוב לשבת בלי עירוב תבשילין הוא רק איסור מדרבנן.

למעשה המשנה ברורה הכריע, שיש להזהר שלא לבשל ביום טוב אחר הצהריים בשעה מאוחרת שכבר אין אפשרות שהמאכל יהיה מוכן בחג. אולם בשעת הדחק יש מקום להתיר לסמוך על  המקילין, ובפרט ביום טוב שני הסמוך לשבת, כיון שהבישול ביום טוב שני הוא תמיד מדרבנן, ובזה יש להקל שעירוב התבשילין מועיל.

בישול מיום טוב ליום חול

לאור הדברים הללו למדים אנו כי אדם המבשל ביום טוב לצורך יום חול, במקרה ויש אפשרות רחוקה שיגיעו אורחים, ישנו מחלוקת בגמרא האם יש בכך איסור מהתורה או איסור מדרבנן. ויש מחלוקת הפוסקים כיצד נפסק להלכה. אולם במקרה ואין אפשרות שיגיעו אורחים לכל הדעות עבר על איסור מהתורה.

בישול מיום טוב ראשון ליום טוב שני

ומשכך המבשל מיום טוב ראשון לצורך יום טוב שני, מכיון שיום טוב ראשון הוא מהתורה, ויום טוב שני הוא רק תקנת חכמים הרי שמהתורה אין היתר לבשל ביום טוב ראשון לצורך יום טוב שני.

וכאמור לעיל במקרה ואין אפשרות שהמאכל יוגש לאורחים, כגון המבשל בסמוך לשקיעת החמה, לכל הדעות יש בכך איסור מהתורה, ואילו באופנים שיש אפשרות שהמאכל יוגש לאורחים יש מחלוקת ראשונים האם הדבר אסור מהתורה או מדרבנן, אולם לכל הדעות הוא נאסר מדרבנן.

בנוסף יש לציין שחכמים לא תיקנו עירוב תבשילין לבשל מיום טוב ראשון לצורך יום טוב שני, ולכן להבדיל מיום טוב לשבת אין לנו שום אפשרות לבשל מיום טוב ראשון לצורך יום טוב שני, אלא באופנים שנביא להלן.

איסור מלאכה ואיסור טרחה

אולם לפני שנביא את ההלכות, עלינו לשים לב שקיימים שני חלקים בהלכות אלו: א. איסור מדאורייתא לעשות מלאכה ביום טוב ראשון לצורך יום טוב שני, אף שהוא מלאכת אוכל נפש, אלא אם כן נוכל להגדיר את המלאכה גם לצורך אוכל נפש של יום טוב ראשון. ב. איסור נוסף הוא גם בדבר שמותר לעשותו ביום טוב, ואינו מלאכה, אלא שיש איסור להכין מיום טוב ליום חול. ויש צורך לשים לב בין שני האיסורים.

האם יש מקום להקל בשני ימים של ראש השנה יותר משאר יום טוב ראשון ושני

והנקודה האחרונה שעלנו להקדים הוא האם ראש השנה הוא יותר קל משאר החגים, בעוד שבכל שני ימים טובים של גלויות, שני הימים נחשבים כשתי קדושות, ישנו מחלוקת האם שני ימים של ראש השנה נחשבים קדושה אחת או שתי קדושות כשאר החגים. ביאור המחלוקת הוא האם חכמים תיקנו שנתייחס לראש השנה כחג אחד ארוך, או שמא נתייחס לכל יום כחג בפני עצמו.

יש כמה הבדלים בין השיטות הללו. נמנה 2 מהם:

  1. האם צריך לברך שהחיינו על היום השני, אם נתייחס לכל יום כחג בפני עצמו, ומכיון שיש לנו ספק באיזה יום הוא ראש השנה, אנחנו מברכים על כל יום בפני עצמו שהחיינו, כפי שאנחנו עושים בכל החגים. אולם אם מדובר בחג אחד ארוך, לא מברכים שהחיינו שוב, לאחר שכבר בירכנו שהחיינו ביום הראשון.
  2. האם מותר להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני, אם מדובר בקדושה אחת אין איסור לטרוח מיום אחד ליום השני, אולם אם מדובר בשני קדושות אין לנו היתר לטרוח מיום טוב ראשון ליום טוב שני. המשנה ברורה (בה"ל סי' תקג סעיף א ד"ה ואפילו) כתב כי גם אם חכמים תיקנו ששני הימים הם יום טוב אחד ארוך [קדושה אחת] אין בכך תקנה זו להתיר לעשות מלאכה האסורה מדאורייתא, והיא יכולה להתיר רק לדעה שמלאכה שיתכן ויבואו אורחים מותר לעשותה היום. או דברים שהוא רק טרחה והכנה שאין בהם מלאכה, ואינם אסורים מהתורה, וחכמים אסרו לטרוח ביום טוב לצורך יום אחר, אך אם הם קדושה אחת לא אסרו.

להלכה (שו"ע או"ח סי' תקג סעיף א) נפסק שהם נחשבים רק קדושה אחת לחומרא. ולכן לגבי שהחיינו נפסק (שו"ע או"ח סי' תר סעיף ב) שיש לברך שוב שהחיינו ביום השני, אמנם מכיון שיש שיטות החולקות על כך, ואנחנו רוצים בראש השנה לצאת ידי כל השיטות, נהגו להדר שיש פרי חדש על השולחן או לקנות בגד חדש, כך שברכת שהחיינו לא תהיה לבטלה לכל הדעות. אך במקרה ואדם לא השיג פרי חדש או בגד חדש, יברך שהחיינו, שהרי מעיקר הדין נפסק הלכה כדעה זו. וכן לגבי איסור הכנה (שוע או"ח סי' תקג סעיף א) נפסק שאף מיום טוב ראשון של ראש השנה אסור לטרוח לצורך יום טוב שני של ראש השנה. אמנם לחומרא נפסק (שו"ע או"ח סי' תקיג סעיף ה).

סיכום

כל דבר שיש בו מלאכה דאורייתא, והותר ביום טוב לצורך אוכל נפש, יש איסור דאורייתא לעשות ביום טוב ראשון לצורך יום טוב שני.

במקרה ויש אפשרות רחוקה והוא יכול להנאות ממנו ביום טוב ראשון, נחלקו האם הוא אסור מדאורייתא  או מדרבנן. וכפי שנראה בהמשך שיש מצבים שהקלו בכך.

כל דבר שהוא מלאכת היתר אסור להכינו מדרבנן מיום טוב ראשון לשני. ובראש השנה יש מחלוקת אם יש איסור דרבנן להכינו ללילה השני. להלכה נפסק שאף בראש השנה אסור להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני, אפילו במלאכת היתר. (שו"ע סי' תקג סעיף א; ובמשנ"ב ובה"ל שם).

בישול סיר גדול לסעודת ראש השנה בבוקר שיספיק גם ליום השני

אשה המבשלת לצורך חג, יכולה להניח סיר גדול המכיל מאכלים לסעודת ראש השנה בבוקר, וסעודת ליל יום שני של ראש השנה. וכיון שמניחה את הסיר על האש בפעם אחת, הדבר מותר, אף שכוונתה שחלק מהמאכלים יהיו ללילה השני של החג, אולם כל המאכלים צריכים להיות ראויים לאכילה בחג עצמו, וצריך שלפחות חתיכה אחת אכן יאכל ביום הראשון. בהיתר זה אין הבדל איזה סוג מאכל הוא, והאם היא אופה או מבשלת. (שו"ע או"ח סי' תקג סעיף א).

אולם אם לאחר שהניחה את הסיר על האש היא רוצה להוסיף לסיר בשר או מאכלים נוספים עבור הלילה השני, מותר להוסיף רק בשר ודגים ומאכלים שכאשר מבשלים הרבה השומן והטעם של הבשר תורמים לטעם הטוב הכללי של כל המאכלים, ולכן בשר ודגים משובחים יותר כאשר הם מתבשלים בכמות גדולה. אך במאכלים שאינם משתבחים בבישול בכמות גדולה אסור להוסיף. (משנ"ב סי' תקג סק"ה). ואף בבשר כאשר צולה את הבשר על שפוד וכדומה, שהטעם והשומן של הבשר אינו נבלע בכל הבשר שבתנור, אין היתר להוסיף בשר נוסף. (שם).

בכל המקרים יש איסור לומר בפירוש שעושה זאת עבור הלילה השני, אף שכוונתה גם שהמאכל ישתבח, או שהוסיפה את הבשר לסיר לפני שהניחה את הסיר על האש. (משנ"ב סי' תקג סק"ו). ויתירה מזו אם כוונתה היא רק לבשל לצורך מחר, ואין לה כוונה שהמאכל ישתבח בכך שיש הרבה חתיכות, הדבר אסור. (בה"ל סי' תקג סעיף א).

אמנם מי שטעתה ואמרה שחתיכות אלו היא מבשלת עבור ליל החג, המאכל אינו נאסר בכך. (משנ"ב סי' תקג סק"ו).

האם מותר לבשל לאחר סיום סעודת החג ביום

אשה שרוצה לאחר סיום הסעודה של יום טוב ראשון, לבשל סיר גדול שבו מאכלים לצורך סעודת יום טוב שני, אך כדי שהדבר יהיה מותר לה, היא רוצה לאכול או להגיש מעט מהמאכלים בהמשך היום הראשון לפני שקיעת החמה, נחלקו הפוסקים האם הדבר מותר. וכתב המשנה ברורה (סי' תקג סק"ז) שנהגו להקל בכך, אולם המחמיר תבא עליו ברכה. אמנם אין היתר להערים בכך, וצריך שבאמת תהיה לו הנאה מאכילת חתיכה אחת לצורך יום טוב ראשון.

אמנם לצורך יום חול אסור, אף כאשר רוצה לאכול חתיכה אחת, והיא משתבחת כאשר מבשלים סיר מלא. (משנה ברורה סי' תקג סק"ז).

להכין מספר רב של סירים

אשה שרוצה להכין מספר של סירים ובכל סיר מאכל אחר, כשכוונתה להגיש בכל סעודה מין אחר של מאכל, אסור להכין ביום טוב ראשון סיר שיאכלו ממנו רק בליל יום טוב שני. אולם אם בדעתה להגיש מעט מהסיר כבר בסעודת היום הראשון, מותר. ובמקרה שדעתה רק לטעום מעט כדי שתהיה לה מותר לבשל, אך אינה רוצה להגיש בסעודה הראשונה מספר מינים נחלקו הפוסקים האם הדבר מותר. והמחמיר תבא עליו ברכה. אמנם אין היתר להעמיד שני סירים מאותו המין על האש, כאשר לצורך יום טוב ראשון די בסיר אחד. (משנ"ב סי' תקג סק"י-יא).

הכנת מאכלים הדורשים טרחה

אמנם כל ההיתר הוא להניח על האש סיר אחד גדול, או להוסיף בשר המשביח את הסיר, אולם אין היתר להכין קניידלך וכדומה שיספיק לשני הימים, ושיש טרחה בהכנת כל אחד ואחד, ואין בהם השבחה של הסיר. (משנ"ב סי' תקג סק"ח).

זמן הכנת סעודת ליל החג של היום השני

האיסור הוא גם בשעת בין השמשות למרות שהוא ספק חג. (בה"ל סי' תקג סעיף א ד"ה ביו"ט). ולהיפך בבין השמשות כתב רבי עקיבא איגר (נדרים סט: ד"ה מה) כי בכל רגע יש ספק שמא כעת הוא כבר לילה, ויש לחשוש שאת המלאכה עשה בחג וההנאה נעשה לאחר החג.

ולכן אשה שרוצה לבשל או לחמם אוכל לצורך ליל יום טוב שני, תעשה זאת רק לאחר שכבר יצא החג. אסור להכין דברי מאכל לצורך יום טוב שני, וצריך לחכות עד שעה שיצאה החג כפי שנוהג בכל שבת וחג, משום שיש איסור דאורייתא לבשל ביום טוב ראשון ליום טוב שני שהוא רק מדרבנן.

ובעת הצורך עדיף לבשל לסעודת היום יותר, ולא להעמיד סיר בשעה מאוחרת או בבין השמשות.

הפשרת בשר לצורך יום טוב שני

לכתחילה אסור לעשות שום טרחה שנועדה רק לצורך יום טוב שני, ולכן ידאג להפשיר בשר הנצרך ליום טוב שני כבר מערב החג. וכן אין לשטוף כלים עד הערב. אולם בשעת הדחק כתב השער הציון (סי' תרג סק"ב) שניתן לסמוך על שיטת החיי אדם (סי' קנג סעיף ו) שהאיסור של טרחה הוא רק כשעושה זאת בסמוך לילה שניכר שהוא טורח לצורך הלילה, אך בעוד היום גדול וניתן לתלות שהוא טורח עבור היום, ניתן להקל לטרוח לצורך יום טוב שני.

הוספת מים למיחם

במקרה והוא זקוק למעט מים רותחים ליום ראשון של ראש השנה, וכן למים חמים ליום השני, מותר למלא סיר גדול במים. ובתנאי שהוא ממלא את הסיר בפעם אחת, כגון שמניח את הסיר תחת לברז, אולם אם צריך למלא כלי מהברז, ולשפוך לסיר, מותר לשפוך רק פעם אחת. (שו"ע סי' תקג סעיף ב; משנ"ב ס"ק יד). אך יזהר שלא לומר בפירוש שמוסיף הרבה מים שיחזיק גם עבור היום השני. (משנ"ב שם ס"ק טו).

בדומה כשרוצה להוסיף מים למיחם [בצורה שבמילוי אינו מפעיל פעולה חשמלית מיידית], מותר לשפוך בפעם אחת כמות גדולה. אך אסור לשפוך יותר מפעם אחת. ואם יש במיחם די מים ליום הראשון אסור להוסיף כלל מים.

אמנם במקרה ואם יחסר מים הסיר יחרך או המיחם יתקלקל מותר להוסיף עוד מים שיחזיק מעמד, שהרי אם לא נתיר להוסיף מים לא יוכל להוציא כלל מהמיחם מים, שהרי בכך יתקלקל המיחם. משום שהדבר דומה למבשל בשר, שריבוי הבשר משביח את התבשיל. (משנ"ב סי' תקג ס"ק טז).

סידור הבית לצורך יום טוב שני

מותר לסדר את הבית גם ביום טוב ראשון אחר הצהריים, כפי שמותר בכל יום טוב, כיון שהוא כבוד יום טוב שיהיה עכשיו מסודר, ואף שלא היה טורח כל כך לצורך יום טוב אחר הצהריים והטעם שמתאמץ הוא משום שרוצה שבסעודה בלילה יהיה נאה ומסודר. אולם אסור לערוך שולחן ודברים שאין בהם כבוד יום טוב, אלא רק הכנה לסעודת ליל החג. (רמ"א או"ח סי' תרסז סעיף א; משנ"ב סק"ו).

זמן הדלקת נרות

מסיבה זו גם נהגו להדליק את נרות החג רק לאחר שכבר יצא יום טוב ראשון [הזמן המופיע בלוח כצאת החג] שהרי מקודם עדיין יש ספק שהוא יום טוב ראשון, ומדליק בשעה זו לצורך יום טוב שני.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. מה הדין של אוכל שבושל בשוגג ביום הראשון בשביל ליל שני של ר"ה, לא אכלו אותו כי קלטו את הטעות מאוחר יותר.
    האם האוכל נאסר לצמיתות?

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *