שאלה:
שלום,
לצערי סבתא שלי נפטרה היום. הרב שינה לה את השם כשהיתה חולה אבל לא עברו 30 יום מאז שינוי השם. איזה שם לומר שמתפללים לעילוי נשמתה? והאם לומר את שם אמא או אבא. סבא שלי בוכרי אבל לא דתי. האם הוא צריך ללכת כמנהג הספרדים?תודה ושנשמע בשורות טובות!
תשובה:
שלום וברכה
מן השמים תנוחמו ולא תדעו עוד צער!
כאשר שינו שם לחולה והוא לא קם מחוליו זה, השם הזה בטל ולא משתמשים בו עוד. כך כתב בשו"ת המבי"ט ועוד אחרונים וכך המנהג.
מנהג בני אשכנז אחרי הפטירה לומר את שם האב ומנהג הספרדים לומר את שם האם, הבוכרים נוהגים כמנהג בני ספרד, וגם אתם בכלל.
בשורות טובות.
מקורות:
תשובת המבי"ט [א, קכה] שם עוסקת בענין כתיבת השם בגט והוא מאריך רבות בדברים, ואעתיק לך כאן את החלק שעוסק בנושא הנ"ל של שם לחולה שנפטר מחוליו והסיבות לכך שאין קוראים לו בשם זה. ואלו דבריו: כי יש להביא ראיה על מי שנשתנה שמו שמה שכותבין שם השינוי וכל שום וכו' היינו כשהשם ההוא שגור כבר בפי הכל ובלאו הכי לא מדאמר רב חסדא ס"פ במה מדליקין הני תלת מילי אישתני שמייהו מכי חרב בית המקדש חצוצרתא שופרא פתורא ואית נפקותא לכולהו כדאי' התם ופרש"י ז"ל נפק' מינה לשופר של ר"ה אין תוקעין אלא באותו שקורין חצוצרות והוא שופר או אם בא ע"ה לשאול במה יתקע אומר לו בחצוצרות ע"כ משמע דשינוי השם הוא כשהוא שגור ומורגל בפי הכל ואביי אמר אף אנו נאמר הובלילא בי כסי וכו' ורב אשי אמר בבל בורסוף /בורסיף/ למאי נפקא מינה לגיטי נשים ופרש"י ז"ל לענין שנה /שינה/ שמו ושם עירו וכו' משמע דשינוי השם בגיטין הם כהני שנויי אחריני השגור ומורגל בפי הכל וסברא היא דכשכותבין שם השינוי קודם הוא כשהוא מורגל וניכר כבר באותו השם הא לאו הכי לא ואינו תלוי זה במה שנתפרסם כבר שם השינוי כפי טעם הא' של החכמים הפוסלים אלא כשהוא כבר שגור ומורגל בפי הכל שקורין אותו בשם השני וזה אי איפשר שיהיה כי אם בהתמדת הזמן כי אפי' קרובי האיש היודעים בודאי שינוי השם וקוראין אותו בכל עת וקראו אותו רוב הפעמים כי אם השם הא' שהוא מורגל בפיהם עד אשר ירגילו ויתמידו עצמם לימים לקרות אותו רוב הפעמים בשם השינוי כי לפעמים אינם חוששים אלא לשם המורגל בפיהם ונשכח שם השינוי ולפעמים חוזרים אל השם הא' אפי' הורגלו בשם השני כי הני תלת מילי דאישתנו שמייהו מכי חרב בי מקדשא שנראה כי לזכר החרבן שהיו תוקעין בו בשופר בשבת שחל בו ר"ה וערבה שהיו נוטלין בו ביום ז' של סוכות ושולחן של בית המקדש שנו שמם מפני עגמת נפש באותם הדורות ואח"כ חזרו לקדמות שמם שהרי במשנה ובגמרא ובפי כל העולם קורין אותן כשמות הראשונים וכמו שאנו קוראים אותם עתה וא"כ בנ"ד שלא הוחזק כלל נראה דלכתחלה היה ראוי לכתוב מה שכתבו דיעבד. והרי הרמב"ם ז"ל כתב פ"ג מי שהיו לו ב' שמות וכו' כותב שמו ושמה שהם רגילים בו וידועים בו ביות' איש פלו' וכל שום שיש לו כו' הרי שצריך שיהיה השם הא' רגיל וידוע בו ביותר ואי לאו הכי לא יכתבו אותו לא שנא בשני שמות בשני מדינות או ששנה שמו בעיר אחד שהרי כתב דין ב' שמות ולא כתב שום דין אחד בשינוי השם ושם זה של חיים לא הורגל ולא נודע בו אפילו במיעוט ופשיטא שלא יכתבו אותו ואם היו כותבין אותו שם לבד היה קרוב שלא להיות גט כלל ומותרת ליבם גם כי החכמים המכשירים כתבו שלא היה אלא פסול לדעת הרמב"ם ז"ל ומה שכתב בהגה"ה בסמ"ק ואדם שנשתנה שמו מחמת חולי אף על פי שקורין אותו תמיד בשם הא' אותו שם דשינוי עיקר וכותבים שם השני קודם ואחר כך דמתקרי פלוני שם א' ע"כ נראה דמה שכתב שקורין אותו תמיד בשם הא' אותו שם דשינוי עיקר דהיינו שנשתנה שמו מחמת חולי ושמו העיקרי שקורין אותו לס"ת ולברכה ושם שחותם בו הוא שם שנשתנה לו מחמת החולי אלא שבני אדם קורין אותו תמיד בשם הא' כי גם שקורין אותו גם כן על הרוב בשם השני לא נשכח זכר השם הא' ותדיר בכל יום אם קורין אותו בשמו האנשים למשל עשרה פעמים ביום הז' שהם רובא דמינכר קורין אותו בשם השני והג' פ' בשם הא' והרי שם השני עיקר ושם הא' טפל לו גם כי לא נשכח מכל וכל כי תדיר בכל יום נזכר בקצת הפעמים בשם הא' והיינו כדעת הרמב"ם ז"ל שכותב שמו הרגיל וידוע בו ביותר כי יותר הם רגילים עתה בשם השינוי מן השם האחר אבל אם שם הב' אינו כ"כ עיקר כמו שכתבתי והוא להפך כותב שם הא' וכל שכן בנ"ד כי לא נקרא אלא פעם אחד ולא שנו לקרותו בשם השני דפשיטא דשם א' עיקר ובמרדכי כתב ואם החליף שמו והחזיק בשם השינוי השני אין לגרש כי אם בשם הב' נראה בפירוש כמו שכתב הרמב"ם ז"ל והוא עצמו הביא לשון הר"ף שהביא הסמ"ק ואינו חולק על זה כמו שפיר' והמעשה שבא לפניו על מי שהיה חולה והחליפו שמו בחליו והיו קורין אותו שם א' לגמרי והצריך שני גיטין אחד בשם הא' ואחד בשם האחרון ונתנם שניהם יחד אינו חולק על שכתב בהג"ה כי שם כתב תדיר כמו שפירש' וכאן כתב שהיו קורין אותו לגמרי השם הא' ובחתימה לא היה חותם אלא בשם השני או שהיו קורין אותו העולם ולס"ת לא היו קורין אותו אלא שם השני ונסתפק אי זה שם יכתוב עיקר אם יסמוך על החתימה או על הקריאה לס"ת או למה שהיו קורין אותו לגמרי כל העולם ולכן צוה לכתוב שנים.
