שאלה:
כבוד הרב, כתוב בש"ע : "כל הבוכה יותר מדי בוכה על מת אחר (חלילה)". אני כעט בשנה (עבר החודש) על פטירת אימי, האם זאת אומרת שאסור לי [ולבני משפחתי] לבכות מפעם לפעם ? (כמובן לא כל יום)
אמא (הכ"מ) היתה אישה צנועה ושקטה וכשנזכרים בנ זה קשה לא לבכות, בפרט שהיא סבלה מייסורים קשים.
פשוט לפעמים אני יושב בבית, חושב עליה, בוכה איזה חצי דקה – דקה, ואז חוזר לעצמי.
האם גם על זה מתכוון הש"ע ?
תודה מראש.
תשובה:
הנושא של "יותר מידי" לא מוגדר, העיקר הוא הרעיון, להבין שהיא עכשיו במקום שטוב לה, במקום המיועד לה, והעולם הזה הוא רק פרוזדור, והיא שמחה בכל רגע של יסורים שהיו לה שיפרו לה את עוונותיה. ולכן הפרידה כואבת, אבל לא קרה לה שום אסון, להיפך! טבעי שבוכים מידי פעם בעיקר בשנה הראשונה, ואם תפנים את הרעיון הנ"ל זה בסדר גמור.
אל תבכו למת ואל תנודו לו אל תבכו למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור הא כיצד משלשה ימים לבכי ושבעה להספד ושלשים לגיהוץ ולתספורת מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא אי אתם רחמנים בו יותר ממני (ירמיהו כב, י)
בשורות טובות ומן השמים תנוחמו.
