איסורי ריבית בהלואות "ללא ריבית"

בס"ד

מאמרנו השבוע חברות להלואה ללא ריבית [Free loan society] או גמ"ח חברים, האם יש בכך איסורי רבית? ואם כן מהו הדרך הנכונה לקחת הלואה ללא חשש רבית? האם הלואה תמורת הלואה מותרת? האם מותר לתרום הוראת קבע בתמורה לקבלת הלואה? האם מותר לצדקה לקחת רבית? וכיצד? האם ראוי לגמ"ח לקחת דמי טרחה? וכיצד פתר הגרי"י פישר את בעית הרבית של הרב אורי זוהר מהלואה ברבית קצוצה שנטל לפני חזרתו בתשובה?

בפרשתנו (דברים כג כ): 'לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף', בשנים האחרונות ישנה תופעה של חברות להלואה ללא ריבית [Free loan society]. במבט ראשון נראה שחברות אלו התגשמות חיי כלכלה ע"פ ההלכה, אולם במאמרנו זה נעסוק בבעיות הלכתיות שונות הקיימות בחברות אלו, וכיצד ניתן לפתור אותם. למעשה יש כמה דפוסי פעולה של חברות אלו, ולכן נתמקד בשתי צורות שונות, הלואה תמורת הלואה, או הלואה לחברי החברה המשלמים דמי חבר, ונמנה את הבעיות והפתרונות.

הלואה תמורת הלואה

אחד הציורים המצויים הוא כאשר מי שיש לו כסף נזיל מפקיד אותם בחברה, ובתמורה מקבל זכות להלואה בעת שהוא זקוק להלואה. במקרה זה הביאו הבית יוסף והרמ"א (יו"ד סי' קס סעיף ט) מחלוקת האם יש בכך רבית, או שהדבר מותר.

למעשה יש בכך 3 שיטות:

א. שיטת ספר התרומות (שער מו ח"ד אות נ) מהר"ם רוטנבורג (הו"ד במרדכי ב"מ סי' שלט-שמ) שהדבר  מותר לכתחילה. ב. שיטת המרדכי (ב"מ רמז שמ) בשם רבו שזהו רבית גמורה מדאורייתא. ג. שיטת הרא"ש (כלל קח סי' טז) שזהו רבית מדרבנן. ולהלן נראה את הבדל למעשה בין רבית דאורייתא לרבית דרבנן.

וסברת המחלוקת מבוארת בחידושי הרי"ם (ב"מ סה: ד"ה אמנם) ובאבני נזר (יו"ד סי' קמח אות ה) האם הלואה נחשבת דבר שיש לו שווי כספי, ואדם הנוטל ממון חבירו מתחייב לשלם לו גם את הרבית המקובלת, אלא שהתורה אסרה לקחת או לשלם תמורה זו, ולכן תמורת הענקת הלואה האדם מעניק הלואה אחרת, והלואה היא דבר שיש לו תמורה ושווי כספי, ומשכך הדבר אסור מדאורייתא. או שהנוטל ממון חבירו אינו אלא מזיק בגרמא ומניעת רווח, אך גם ללא איסור רבית אינו חייב לשלם לו כלום, ולכן אין הלואה לא נחשבת לטובת הנאה שיש בה תמורה ושווי כספי, ולכן מדאורייתא הדבר מותר אלא שיש לדון האם הדבר נאסר מדרבנן, כפי שאסרו עשיית טובות שונות תמורת הלואה גם אם אין להם שווי כספי.

להלכה כתב הסמ"ע (קונטרס הסמ"ע רבית ארוכה אות ה) כתב שכיון שהרמ"א כתב את דעת המתירים כדעה אחרונה, הלכה כמתירים. אולם הלבוש (יו"ד סי' קס סעיף י) כתב שיש להחמיר. והגר"א (יו"ד סי' קס ס"ק טז) כתב לאסור כיון שאפילו רבית דברים [אמירת תודה] נאסרה, ולדבריו נראה שאסר רק מדרבנן. ובשו"ע הרב (הל' רבית סעיף ו) פסק שיש להחמיר כיון שהוא ספק דאורייתא. וכן נראה שהכריע החכמת אדם (סי' קלא ס"ק יד) שהוא ספק דאורייתא.

הלואה תמורת הלואה בסכום שונה

אולם כל זאת כאשר הסכום שוה, ותקופת הלואה שוה, אך כאשר תקופת הפקדון המכשירה לקבל את ההלואה אינה שוה באורכה לתקופת ההלואה, או שהסכום המתקבל בתקופת ההלואה אינו דומה לסכום בתקופת מההלואה כתבו הפוסקים (לבוש שם; חכמת אדם שם; שו"ע הרב שם; ברית יהודא פי"א ג-ד) שהדבר אסור לכל הדעות. ולדעת רבים מהפוסקים יש בכך איסור מדאורייתא.

הלואה כשגובה האשראי השתנה

הלבוש (שם) כתב שאם אחד הלוה בתקופה רגילה, וחברו מלוה לו בתקופת היריד שמצוי סחורה, ויש יותר תועלת בהלואה, אף שהסכום והתקופה שוים יש בכך רבית. ולפי זה כתב הברית יהודא (שם) שאם האשראי המקובל במשק השתנה, יש בכך גם איסור רבית לכל הדעות, אף שסכום ההלואה ותקופת ההלואה שוה.

הלכה למעשה

ולכן למעשה כאשר בעלי החברה יהודים יש להמנע מליטול הלואה בחברה כזו תמורת הלואה אחרת, אלא אם כן בעל החברה חתם על היתר עיסקא כדין אצל רב מוסמך. או כפי אחד הפתרונות המובאים להלן.

הלואה רק לחותמי הו"ק

צורה אחרת מצויה היא שיש קרן של החברה או הגמ"ח, והחברה או הגמ"ח מלווה רק לחברי החברה או הגמ"ח שחתמו על הוראת קבע, וניתנים הלואות שונות לבעלי הוראת הקבע, וברוב המקרים התרומה צריכה להגיע לסכום מסוים כדי לקבל הלואה מהגמ"ח, לעיתים ההלואה היא רק כאשר החבר מחתן ילד וכדומה. צורה זו של גמ"ח חברים מצויה מאד בארץ ישראל, בפרט לצורך עזרה בנישואי ילדים. וכן מצויה בקהילות שונות בחו"ל תחת השםHebrew free loan .

הגאון רבי חיים קנייבסקי (דרך אמונה צה"ל מתנות עניים פ"י ס"ק מב – ב) מביא בשם מרן החזון איש שבעלי גמ"ח צריכים להזהר שלא יחייבו את הלווה לתת תרומה לגמ"ח תמורת ההלואה, כיון שיש בכך חשש ריבית דאורייתא. וכך כתב גם הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א (תשובות והנהגות כרך ג סי' רסו) שיש להזהר מאד מחברות או גמ"ח כזה, ויש בדבר רבית דאורייתא.

תרומה כאשר אין התחייבות להלואה

הפתרון המוצע הוא שהחברה או הגמ"ח מדגישה שאין לה כל התחייבות לתת הלואה לתורמים, והיא נותנת הלואה גם לאלו שאינם תורמים, או היא משתדלת לתת לתורמים זכות קדימה, אך הדבר אינו מחייב.

במקרה זה מאחר ואין כל התחייבות לקבל את ההלואה תמורת התרומה, והתורם אינו יכול לתבוע את כספו חזרה במקרה ולא ניתן לו הלואה, ובפרט מאחר וע"פ רוב קיימים תורמים בודדים שבעלי הגמ"ח נמנעים מלהלוות להם [מחמת חוסר אמינות וכדומה], ומשכך התרומה היא אינה תשלום על הרבית אלא רק רבית מוקדמת, האסורה מדרבנן. דהיינו יש איסור מדרבנן (שו"ע סי' קס סעיף ו) לשלוח מתנה לאדם כשוחד, על מנת שלמחרת כאשר אבקש ממנו הלואה סביר להניח שיסכים לתת לי אותה.

אמנם יש הבדל גדול בין הלואה למי שכבר תרם בעבר, והשלים את תרומתו קודם ההלואה, לבין מקרה חמור יותר, שבו ההלואה ניתנת תמורת התחייבות לתרומה עתידית, והמלוה נדרש לתרום או לתת הוראת קבע המתחילה עם קבלת ההלואה. משום שבמקרה הראשון הרי זה ריבית מוקדמת, ונתינת רבית תמורת קבלת הלואה בעתיד אסורה רק מדרבנן, או כאשר במקרה השני הרי זה רבית גמורה מדאורייתא.

תנאי שאינו מחייב

במקרה והוא התנה עם הגמ"ח שהתרומה היא כדי שיקבל את ההלואה, בין אם היא לפני ההלואה ובין אם היא לאחריו, למרות שהתנאי אינו מחייב, והגמ"ח יכול לסרב לתת את ההלואה, או שהלווה יכול להמנע מלתת את התרומה, מכל מקום דעת המחנה אפרים (רבית סי' יח) רבי עקיבא איגר (הג' שו"ע סי' קס סעיף ו) והחוות דעת (סי' קס ביאורים סק"ג) שזהו רבית גמורה מדאורייתא, כיון שלמעשה הוא נותן את התרומה כפי שהתבקש בשעת ההלואה.

רבית מוקדמת לצורך צדקה

במקרים והאיסור הוא רק משום רבית מוקדמת, יש מקום להתיר ע"פ המבואר בשולחן ערוך (יו"ד סי' קס סעיף יח) שמותר להלוות כספי צדקה ברבית מוקדמת. ולכן כאשר הגמ"ח מטרתה לעזור לאנשים במצוקה מותר להלוות כספים אלו ברבית מוקדמת האסורה רק מדרבנן. אך יש לציין שהש"ך (יו"ד סי' קס ס"ק כו) כותב שאין נוהגים להקל בכך, וגם כספים אלו ילוו רק ע"פ היתר עיסקא, או ללא רבית. אמנם הנודע ביהודה (קמא יו"ד סי' מ) כתב שאפשר לסמוך על ההיתר.

ורבים מפוסקים זמנינו הסכימו שמותר להלוות מקרנות אלו ברבית מוקדמת כיון שמטרתם צדקה וחסד. אמנם בשבות יצחק (רבית) כתב בשם הגרי"ש אלישיב שיש להמנע מכך.

הגאון רבי ניסים קרליץ (חוט שני רבית פ"י קרנות גמחי"ם א) סבר שאף באופן זה אין היתר אלא כאשר גמ"ח מלוה לכולם, אך נותן זכות קדימה לתורמים, וכן אינו מתנה שום תרומה בהלואה. כמו כן סבר הגר"נ קרליץ  שאם הקופה שייכת לחוג מסויים או לציבור מסויים, אינו נחשב מעות צדקה, ואסור להלוות מקופה זו ברבית מוקדמת.

רבית במוסד שאין לו בעלים

הרשב"א (ח"א סי' תרסט; ח"ד סי' סג; מיוחסות סי' רכב) כתב שמעיקר הדין מעות שהוקדשו לתלמוד תורה או לעניים, והגזבר יכול להחליט כרצונו כמה להקציב לכל עני, נחשב ממון שאין להם בעלים, ואיסור רבית נאמר דוקא בין יהודי ליהודי אחר, ולא בין קרן צדקה שאינו שייך ליהודי מוגדר לבין יהודי, ולכן אין בו איסור ריבית, אולם למעשה אין להקל בכך. אולם הרא"ש (כלל יג סי' ח) והים של שלמה (ב"ק פ"ח סי' עב) כתבו שגם ממון שהוקדש לצורך עניים, אף שאינו בעלות עני מסויים, נחשב ממון אחיך, ויש על כך איסור רבית מדאורייתא. וכן פסק השולחן ערוך (יו"ד סי' קס סעיף יח) שגם בממון של הקדש עניים ותלמוד תורה, אין להלוות ברבית, אלא רק ברבית מדרבנן, כפי ההיתר של רבית לצורך צדקה.

והנה באופן שכספי החברה או הגמ"ח מבוססים על פקדונות של אנשים פרטיים, אשר יכולים למשוך אותם, נחשב הדבר שכספי יהודים אלו מלווים ברבית. אולם אם התרומות נחלטות לחלוטין, ואינם שייכים לשום גורם, ואף לגזברים אין שום זכות במעות אלו, והם נתרמו רק על דעת שילוו אותם לאחרים, במקרה כזה סבר הגאון רבי יוסף שלום אלישיב (הליכות שדה 108 עמ' 23) שלא שייך בכך רבית מוקדמת, שהרי רבית מוקדמת הוא שוחד לאדם שילוה לו, אך לא מצינו איסור שוחד לקופה ציבורית.

הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (מנחת שלמה תנינא סי' עא אות ד) סבר שאין כאן הלואה, אלא שותפות בגוף כלכלי, שכל אחד משקיע סכום מסוים למטרה זו שיוכל ללוות מכסף השותפות לעת הצורך, והאיסור להלואת תמורת הלואה היא רק כאשר אדם מסוים מתחייב להלות תמורת ההלואה.

אולם הגאון רבי ניסים קרליץ (חוט שני רבית פ"י קרנות גמחי"ם א) סבר שאף באופן זה יש בכך רבית גמורה.

היתר עיסקא

אחד הפתרונות לחברה או גמ"ח כזה הוא היתר עיסקא, ובתשובות והנהגות (כרך ג סי' רסו) הרחיב כיצד יש לעשות היתר עיסקא שתתאים לגמ"ח כזה [כולו פקדון]. במקרה של הסתמכות על היתר עיסקא יש לודא שהדבר נעשה בפיקוח של רב מוסמך הבקי בהלכות אלו.

הפקדה לצורך זכות הלואה לאחר

כאשר מטרת ההלואה היא לצורך נישואי הילדים או לימודי הילדים וכדומה, הפתרון הטוב ביותר הוא שההורים יתרמו, והלוואה תמסר לילד בלבד ולא תהיה על שם ההורים, [ואם ההורים רוצים הם יכולים לשלם לילד כל חודש את הסכום שהוא צריך לשלם כהחזר החוב]. משום שמותר לתת לאדם סכום כסף על מנת שילוה לאדם אחר, וכל האיסור של רבית הוא רק כאשר הרבית מגיעה מכיסו של הלוה אל המלוה, ולכן מותר להורה לשלם רבית לאדם שילוה כסף לבנו.

כך נעשה למשל בגמ"ח המרכזי אשר נועד לסייע להורים לחתן את ילדיהם, כאשר הילדים מקבלים מהגמ"ח הלואה נוחה ללא רבית למימון דירת המגורים, בתמורה לתרומה של ההורים לגמ"ח.

סיכום

כפי שהתבאר ישנם שיטות רבות ובעיות בניהול חברות אלו, ובהיתרים השונים, ובתשובות והנהגות (כרך ג סי' רסו) הביא על כך את דברי הגר"א (מעשה רב החדש ס' יג) שתלמיד חכם אחד ראה נפטר בחלום, אשר סיפר שבשמים מכים ומענישים על איסור ריבית, ואין מתחשבים בהיתרים שהמציאו האחרונים. והוסיף על כל הגר"א שחומרת עבירת רבית היא משום שהיא תמידית בכל רגע ביממה, ואף בשעה שאדם עומד ומתפלל ובוכה ביום כיפור, אם הוא מלוה או לווה ברבית באותם רגעים הוא עובר על עבירה חמורה. ולכן יש להתייעץ עם רב מוסמך לפני לקיחת הלואה בחברות אלו.

להשלמת הדברים הבאנו הוראות מעשיות לניהול גמ"ח כזה, הן מהגר"נ קרליץ, והן מהגרי"ש אלישיב.

הוראות מעשיות בגמ"ח חברים

בחוט שני (רבית פ"י) כתב הוראות מעשיות בניהול גמ"ח חברים:

א. אין הנהלת הגמ"ח מתחייבת להלוות לחברי הגמ"ח אף שהם תרמו לקרן הגמ"ח.

ב. הנהלת הגמ"ח רשאית על פי שיקול דעתה להלוות הן לחברי הגמ"ח והן לאלו שאינם חברי הגמ"ח.

ג. אסור להנהלת הגמ"ח להלוות את עיקר הלואותיהם רק לחברי הגמ"ח, אלא ההלואות ינתנו לכלל הציבור.

ד. הנהלת הגמ"ח יכולה לתת זכויות של עדיפות בהקדמת מתן ההלואות לחברי הגמ"ח.

ה. אין הנהלת הגמ"ח רשאית לדרוש מהלוה לשלם דמי חבר כדי להיות חבר הגמ"ח, הן לפני מתן ההלואה, הן בזמן ההלואה, והן לאחר פרעון החוב.

ו. הנהלת הגמ"ח רשאית לבקש דרך בקשה תרומה מן הלוה לקרן הגמ"ח, וכן מותר ללוה לתרום לגמ"ח באופן שלא מובן מזה כל קשר לקבלת ההלואה, הן לפני קבלת ההלואה, הן בזמן ההלואה, והן לאחר פרעון החוב.

ז. כספי התורמים יהיו שייכים לקופת הגמ"ח לצמיתות, ואין התורמים יכולים לבקש להחזיר את תרומותיהם אף אם לא יקבלו שום הלואה מן הגמ"ח.

בשבות יצחק (רבית) כתב הוראות שונות ע"פ דעתו של הגרי"ש אלישיב:

א. שתרומתו או הפקדתו אינה מחייבת את הגמ"ח להלוות לו.

ב. אסור להתנות את נתינת ההלואה בכך שימשיך לתרום לגמ"ח.

ג. שהגמ"ח מלוה גם למי שאינם חברים בגמ"ח.

ד. מותר להציע ולבקש שיתרמו לגמ"ח מבלי להזכיר התחשבות במתן הלואה לתורם, אבל לא לבקש זאת בשעת ההלואה או הפרעון, משום שבשעת הלואה או פרעון נראה כריבית.

ה. אסור לגמ"ח לקחת מהלווים אפילו סכום קטן כשכר טירחה, אך מותר למנהל הגמ"ח לקחת עבור טרחתו, בתנאי שאין עליו אחריות אונס אם הכסף נאבד. ואם רוצה לקחת עבור טרחתו ולתרום זאת לגמ"ח, יקח את שכר הטירחה ואח"כ ינדב את זה לגמ"ח, ורק בצורה זו הלווים יכולים לשלם שכר טירחה, ולא באופן ישיר לקופת הגמ"ח.

גבית הוצאות הגמ"ח מהלווה

הגר"יא בלויא (ברית יהודא ריבית עיקרי דינים פרק ח אות ז) מספר כי באחת מישיבות הנהלת הגמ"ח הכללי 'שערי חסד' הועלתה הצעה לגבות מן הלווים סך כל שהוא עבור כיסוי ההוצאות, והגאון רבי יוסף חיים זוננפלד סירב שבקופת הגמ"ח הנתונה לסמכותו יחייבו את הלווים להשתתף בהוצאות הניהול של קופת גמ"ח. הגר"י בלויא ביאר שם שלדעתו טעמו היה משום שאם יגבו הוצאות המתעסקים לא יהיה בכלל מצות גמילות חסדים, כפי שכתב הבנין ציון (ח"א סי' סה) שקרן המלוה בהיתר עיסקא ברבית נמוכה מאד אינה נחשבת בכלל מצות גמילות חסדים.

בדומה הגאון רבי איסר זלמן מלצר (ברית יהודא שם) סירב לחתום ערבות מטעם ישיבת עץ חיים עבור הלואות שניתנו ע"י גמ"ח שנהג לגבות הוצאות לפי אחוזים.

אמנם לדינא פסק הגר"י בלויא שהדבר מותר, אך הזהיר שצריך לדקדק בדבר מאד, והיה מעשה באדם שזכה להקים מכספו הפרטי קרן גמ"ח, ולימים בא אל הגר"י בלויא והלה התיר לו לקחת הוצאות, אולם כדרכם של אנשים חיפש קולות שונות, וגבה ענינים שונים תחת השם הוצאות, ובכך נהפך הקרן ממצוה חשובה של גמילות חסדים לאיסור חמור של רבית קצוצה.

פתרון מקורי לבעית תשלום רבית

לסיום נביא סיפור על פתרון מופלא של הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצוק"ל, היה זה לאחר שהרב אורי זוהר חזר בתשובה, ולאחר שלמד את הלכות רבית התודע לבעיה חמורה, טרם חזרתו בתשובה הוא לקח הלואה ברבית קצוצה מחבר חילוני, הלואה חתומה כדת וכדין במשרד עו"ד, וכעת למד שיש איסור חמור לא רק להלוות ברבית אלא גם ללוות ברבית, ואף לאחר הלואה יש איסור לשלם את הרבית. ולכן פנה לחבר החילוני, והסביר לו את הסיטואציה הבעייתית אליו נקלע, שאסור לו לשלם את הרבית וביקש לסיים את ההלואה בלי לשלם את הרבית, אך החבר סירב ואמר לו כי אם לא ישלם את מלא הרבית יתבע אותו למשפט, ואם לא ישלם אז יפעיל את ההוצאה לפועל.

בצר לו פנה הרב זוהר לגאון רבי יעקב בלויא זצוק"ל שהיה ידוע כמומחה לעניני רבית וביקש ממנו למצוא פתרון שלא יגיע להוצאה לפועל. הרב בלויא בדק את המקרה לעומק ולא מצא שום פתרון הלכתי, ולכאורה מבחינה ההלכתית אין מוצא ועליו לסרב לשלם, ואם החבר יפעיל את ההוצאה לפועל שיקחו מה שהם רוצים, ולמרות אי הנעימות שבכך אין ברירה, אולם הרב בלויא אמר תלך להרב פישר בטוחני שהוא ימצא לך פתרון, ותחזור אלי כי מעניין אותי כיצד הוא יפתור את הבעיה.

הרב זוהר אכן פנה להרב פישר, הלה שמע את הסיפור ובמקום השיב לו הם גנבים ושודדים אתה יכול לשלם לו מה שהוא רוצה, ואין בכך בעיה הלכתית. כשהרב זוהר חזר להרב בלויא עם התשובה, הרב בלויא אמר לו שטמון כאן משהו בתשובה, ואם לא אכפת לו לומר שהרב פישר שהוא שלח אותו אליו וישמח לשמוע את ההסבר להיתר. הרב זוהר חזר להרב פישר וסיפר לו על בקשת הרב בלויא, והרב פישר השיב לו פשוט מאד, ברור שהחבר החילוני שלך לא עשה פרוזבול, ולפי התאריכים שאמרתי לי עבר שמיטה, ואם כן אתה לא חייב לו כלום, והוא סתם גנב ושודד, ואם אין קרן אין גם ריבית. אלא מאי הוא מאיים עליך בפניה לבית המשפט על חוב שאינך חייב לו, מותר לך לשלם כמה שאתה רוצה כיון שהוא סתם גניבה ואין כאן שום חשש רבית.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. מאמר מאד מעניין למדתי הרבה דברים חדשים תודה רבה לכבוד הרב
    יש לי מספר שאלות בבקשה
    1 לגבי הגמח המרכזי שמותר לתרום כדי שיילוו למישהו אחר (במקרה הנ"ל לילד שלו)
    א) ואין להם היתר עסקא? זה לא עדיף שיהיה גם?
    ב) למה בכלל מותר שילוו בגללו לאדם אחר והרי יש לו בזה הנאה ועוד שזה לאדם קרוב לו או לילד שלו, מה ההבדל?
    ג) אם גבר משלם על מנת שילוו לאשתו גם מותר?
    תודה

  2. שלום,
    א. כמדומני שלגמ"ח המרכזי יש גם היתר עסקה.
    ב. בשו"ע סימן קס סעיף יג מבואר שמותר לומר למלווה הילך מנה ותלווה לפלוני, ויש שם כמה סייגים, ולכן תורם לגמ"ח כדי שילווה לבנו בפשטות מותר.
    ג. מסתבר שלאשתו אסור כיון שיש לו רווח של אכילת פירות מהכסף שלה. אבל בבנו אין לו רווח מלבד הנאה, ואין איסור.
    כמדומני שהגמ"ח המרכזי סומכים גם על ההיתר שהם לא מתחייבים להלוות לכל חברי הגמ"ח, וממילא אינו נחשב לריבית.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *