שאלה:
אדם הלומד תורה במקום בו מתפללים, האם חייב להפסיק בלימוד ולענות אמן, אמן יהא רבה, קדושה, לענות לברכות העולה לתורה, לעמוד לספר תורה שיוצא מההיכל לבימה ? או שבגלל שזה מפריע לו ללימוד יכל להמשיך ללמוד ברצף ? תודה רבה!
תשובה:
1. במקרה שנמצא בחדר אחר, משמעות הפוסקים שאין חיוב לענות אחריהם, על ברכותיהם או לומר קדיש וקדושה, ובפרט אם הוא באמצע הלימוד. אם כי יודעני שגדולי ישראל הקפידו לענות על “אמן יהא שמיה רבא” גם באמצע לימוד של רבים כשהייתי נוכח בשיעור כזה שהיה בבית סמוך לבית כנסת ובבית כנסת התפללו, אך לא הקפידו על שאר אמירת אמנים].
2. במקרה שנמצאים באותו חדר, אם המקום מיועד ללימוד ונכנסו שם אנשים ועשו מנין, נראה שיש לסמוך על דעות הפוסקים שאין חיוב לענות, כיון שמלכתחילה נכנס למקום שלא תהיה לו הפרעה באמצע הלימוד, והם עושים שלא כדין שמפריעים לו באמצע הלימוד בזמן שלא מיועד ללימוד.
אך אם המקום מיועד ללימוד ולתפילה, אם הדבר לא יגרום להפרעה משמעותית בלימוד יש להקפיד לענות [ומכל מקום אם מחמת טירדת העיון לא ענית על כל הברכות אין בזה איסור], ואם זה מפריע לא חייבים לענות, ואם זה לימוד בציבור ועל ידי כך יגרם ביטול תורה על ידי הפסק בזה, המיקל שלא לענות יש לו על מי לסמוך.
3. ודאי יש לעמוד בפני ספר תורה, שאם לא כן הוא בזיון. וכן הדין גם כשתלמיד חכם היה נכנס שהיו כולם קמים לכבודו בבית המדרש כמובא בגמרא בקידושין.
מקורות: עי’ אשל אברהם (מבוטשאטש, סי’ רטו) שבאמצע הלימוד אם לא ענה אמן מחמת טירדתו נראה שאין בזה עוון, ובפתחי תשובה (או”ח סי’ קכד) הביא משו”ת דברי דוד (סי’ מא) שיש חילוק בין קדושה שחייב לענות עם הציבור, לבין אמן וברוך הוא וברוך שמו שאינו חייב, ובשערים המצויינים בהלכה (סי’ כ סק”א) הביא שהכרעת כמה מהפוסקים שאין צריך לענות אף לא לקדושה, ולעומת זאת בכף החיים (סי’ צ ס”ק קטו) ושו”ת עמק תשובה (ח”א סי’ א) כתבו שיש חיוב לענות אף לאמן של קדיש ושאר ברכות וכל שכן אמן יהא שמיה רבא, וקדושה, וכן דעת הגר”ח קנייבסקי (נוטרי אמן ח”ב עמ’ קסו), ומכל מקום בעמק תשובה חילק בין לימוד ביחיד ללימוד ברבים שאין להם להפסיק.
ואמנם הגרש”ז אויערבאך (הליכות שלמה פ”ט ס”ו) ובשו”ת שבט הלוי (ח”ט סי’ מג) הכריעו שאם הדבר מהווה ביטול תורה שמפסיק כל פעם ואינו יכול ללמוד כהוגן, אין חיוב לענות על אף אמן, ואפילו אמן יה”ש רבא, אך קדושה כיון שנראה כמי שאינו מצטרף עם הציבור יש לו לענות, וכן נראה דעת האגרות משה (או”ח ח”ג סי’ פט) שיש לענות על י”ג מידות שאומרים בציבור.
מצינו בזה ג’ דיעות בין הפוסקים, יש אומרים שאין חיוב לענות אף לא לקדושה וברכו וכד’, ויש אומרים שקדושה וברכו יש חיוב לענות, אך אמן על הברכות או קדיש אין חיוב, ויש שכתבו שצריך לענות על כל הברכות, ונראה שאםאדם שכבר יצא ידי חובת תפילה, או שעומד לפני התפילה, ובדעתו להתפלל במנין מאוחר, אינו מחויב לענות באמצע לימודו לאמירת דבר שבקדושה.
