תמוה לי:
ההלכה היא שיש לרוץ לבית הכנסת. ומעולם לא ראיתי רבנים שרצים לבית הכנסת כפשוטו? נכון שפשוט שאין לרוץ באופן של חילול השם, אבל במקום שכולם דתיים, למה לא רואים שכולם ירוצו – ולא רק למהר הליכתם.
יש שאמרו לי שהכוונה ללכת מהר, אבל במקורות משמע שהכוונה לרוץ ממש.
עוד שאלה: הרופאים ממליצים בזמננו ללכת הליכה מהירה יומית. האם תוכלו להתייחס לכך: האם זה נוגד את ההלכה שאין לפסוע פסיעה גסה ושזה מסוכן? נא להסביר.
גם: האם מותר לבנות ללכת ככה ברשות הרבים.
יש תוכניות התעמלות של ריצה ממש. והרבה טוענים שזה מוריד הרבה מתח ועוזר לבריאות. במציאות אין שטחים גדולים – מגרשים – פנויים שבנות ונשים יכולות לרוץ בלי שגברים יסתובבו באזור. האם מותר להן לרוץ ברבים? אם לא, האם יתכן שהתורה אוסרת דבר שחיוני לבריאות?
תשובה:
שלום רב,
א. אכן בהלכה כתוב שצריך לרוץ לבית הכנסת. אבל גם אני סבור שאין הכוונה ריצה ממש אלא הליכה מהירה. העובדה שאתה לא רואה רבנים שרצים לבית הכנסת ומן הסתם גם בדורות עברו לא רצו (אחרת ודאי גם הרבנים היום היו רצים), אינה קושיא, אלא תשובה. שהכוונה לרוץ לבית הכנסת אינה אלא הליכה מהירה. וכלשון הירושלמי שהביא את הדין ברכות פ"ה ה"א "צריך להקל רגליו שנאמר נדעה נדרפה לדעת את ה".
אני חושב שניתן להוכיח זאת מהמשנה בבבא קמא ( שם כתוב שאדם שרץ ברשות הרבים והזיק ההתייחסות אליו היא כאדם שהזיק בפשיעה שכן אסור לו לרוץ ברשות הרבים. אולם אומרת המשנה שם, שבערב שבת פטור, משום שאז יש מצווה לרוץ לצרכי ההכנות לשבת. מדוע אם כן לא כתוב שאם הוא רץ לבית הכנסת הוא פטור?? כנראה שהריצה לבית הכנסת אינה המצווה ולכן אם הוא רץ לבית הכנסת ותוך כדי כ הזיק, חייב.
ב. אני לא יודע תשובה לשאלה זו. יתכן שיש הבדל בין פסיעה גסה לבין הליכה מהירה. בכל אופן אמרו חז"ל כפי שציינת שפסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו. וגם אמרו חז"ל בכתובות קיא שהליכה קשה לעיניים. יתכן שבעבר עבדו בעבודות פיזיות קשות יותר, ולא הוצרכו "לעשות הליכה" לצורכי בריאות. היום כנראה שחוסר הליכה קשה יותר ללב ולשאר האיברים מאשר עודף הליכה לעיניים.
