ראובן תובע משמעון כסף בבית דין המבוסס על שקר. שמעון יודע שזה שקר וגם יודע שראובן יודע שזה שקר ושראובן פשוט מתכוון לחטוף כסף שלא כדין ע"פ פסק שהוא מתכוון לקבל מהבית דין מטענותיו של שקר. אם בית דין מחליט לקבל הטענות של ראובן ומחייב את שמעון לשלם- האם שמעון באמת צריך לשלם מאחר שהוא יודע שהטענות של שמעון היה שקר ממש ואפילו יודע ששמעון יודע שהכל היה שקר. (איך יתכן ששמעון יהיה חייב מאחר שכאשר הוא מסתכל בפנים של ראובן, ראובן אפילו מחייך מהידיעה שהוא הצליח לגנוב……)
תשובה:
שמעון יכול לעשות תפיסה שלא בעדים מראובן. אבל אם אין לו אפשרות כזאת, עליו לקיים את פסק הדין.
כדי להקל על הקושי בכך יש להבין שיש שני סוגי צדק, יש צדק לאמיתתם של העובדות – 'כלפי שמיא גליא' ויש צדק מבחינת דיני הראיות. כשם שהקב"ה שונא אי-צדק באמיתתם של העובדות, כך הקב"ה שונא אי-צדק מבחינת דיני הראיות. ולכן נפסק בשו"ע חו"מ סי' כח סעיף ג שאם עד אחד יודע עדות, אסור לו להעיד בבית משפט אזרחי שמסתמכים על עד אחד, גם אם הוא יודע שעדותו אמיתית, משום שעצם ההסתמכות על עד אחד הוא נגד הצדק, גם אם מכוונים לאמת.
מקורות:
עיין נתיבות סי' יב סק"ג שכתב לעניין איסור השתמטות מלדון בבית דין וז"ל: "עיין תומים [סק"ה], דכשיודע שהאמת אתו רק שהדיינים לא יאמינו לו, מותר [להשתמט]. ונראה דהיינו דוקא במקום שלא יהיה כרשע לפני הדיינים."
