שלום! האם מותר לשים מע"ש/בשבת על הפלטה של שבת סיר (עם אוכל) ומעליו לשים צלחת, כאשר עליה מונח אוכל העטוף מכל צדדיו בנייר כסף, והצלחת מכוסה במכסה של סיר. כאשר כוונת העיטוף בנייר כסף הוא כדי שלא תתלכלך הצלחת (האם ניתן לומר שאין זה הטמנה [בנייר כסף] משום שזה כמו שהותר בשו"ע להטמין כשאין כוונתו לחמם אלא לשמור מן העכברים ומן הלכלוך, ומה שמכסה במכסה של הסיר זה כיסוי אחד שאינו מוגדר הטמנה [כפי שזכור לי שכותב החזו"א שכיסוי אחד אינו מוגדר הוטמנה אלא שמירה על האוכל מפני לכלוך])? תשובה: שלום רב.
אם כל כוונתו בעטיפת הנייר כסף כדי שלא תתלכלך הצלחת הרי זה מותר, [דוקא באופן הרגיל שיש הפסק אויר בין המכסה לאוכל אבל אם המכסה נוגע באוכל מכל צדדיו אסור].
אבל אם כוונתו בעטיפת הנייר כסף גם לשמירה על החום יש אוסרים ויש מתירים, וראה הטעם במקורות.
כל זה בערב שבת אבל בשבת אסור לעשות כן מצד איסור נתינה בתחילה.
מקורות:
טעם ההיתר אם הנייר כסף מיועד רק למנוע לכלוך הוא כמבואר בסי' רנ"ז סעיף ב' דאם כופה כלי על אוכל לשמור מהעכברים או מפני הלכלוך אין בזה איסור הטמנה כיון שלא מכוין לחום, אבל אם מכוין גם לחום משמע במ"ב שם דאסור.
ומצד מכסה הסיר אינו הטמנה כיון שיש הפסק אויר בין המכסה לבין האוכל ובכה"ג אינו הטמנה כמבואר בסי' רנ"ז סי"ח.
היה מקום לדון דמכסה הסיר אינו הטמנה מסיבה נוספת דמותר ליתן אוכל בכלי ולא גזרו בזה משום הטמנה כמש"כ החזו"א דמה"ט שרי ליתן מים חמים לטרמוס בשבת (ראה להלן), אך נראה דבמקרה זה אין להתיר מטעם זה דהכא לא דמי לנתינת אוכל בכלי כיון שהאוכל מונח בצלחת ועליה מכסה הסיר ואין זה הכלי של הצלחת רק כנתינת כיסוי אחר על האוכל שבצלחת לשם שמירת חום ואם כן יש בזה הטמנה.
ומה שכתבנו שאם כוונתו בנייר כסף לשמירה על חום ראה להלן מחלוקת הפוסקים בזה וטעמם.
יש להעיר עוד דהשו"ע הנ"ל שמתיר לכפות כלי על אוכל מפני העכברים איירי בדבר שאינו מוסיף הבל אבל הכא הוי מוסיף הבל ודלמא בזה אין היתר זה, ובאמת הגרש"ז אוירבעך זצ"ל כתב במנחת שלמה (ח"ב ל"ד אות כ') לאסור במוסיף הבל, אבל במאור השבת (ח"א מכתב י"א אות ז') הביא בשמו להתיר גם בזה, ומכל מקום בנידון דידן ודאי שרי דכתב במנחת שלמה דדוקא במוסיף הבל גמור אבל אם זה מוסיף הבל רק מחמת שנמצא על האש ומתחמם מכח האש בזה לא שרי מפני העכברים.
וכל זה בערב שבת מצד איסור הטמנה, ולענין שבת אסור לעשות כן מצד איסור נתינה בתחילה דאפילו שמותר להניח על גבי קדרה שעל האש מ"מ הכא שנותן את האוכל בתוך הסיר ומכסה במכסה הוי כנתינה בתוך הכירה שאסור בשבת כמבואר בסי' רנ"ג.
הרחבת הדברים
כתב השו"ע סי' רנ"ז –ב' וז"ל "לשום כלים על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים או כדי שלא יתטנף בעפרורית שרי שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדירה", מקור דבריו מהרשב"א והר"ן בדף מ: שכתבו כן.
החזו"א (סוף סי' ל"ז) התיר לערות מים חמים לטרמוס בשבת ואין בזה איסור משום מטמין באינו מו"ה בשבת, ובטעמו השני כתב וז"ל "ואפשר דכלי מרוצף סביבו בבגד לא חשיב הטמנה, דלא גזרו אלא להטמין את הכלי בבגד, אבל ליתן בתוך כלי אינו בכלל הטמנה, דהרי כל כלי מגין על מה שבתוכו שלא יצטנן במהרה, ולא אסרו ליתן בתוך הכלי בשבת".
ביאור דבריו דנתינת אוכל בכלי שלו לא חשיב הטמנה דהטמנה אינה אלא אם מטמין את הכלי בבגד או מטמין אוכלים בבגדים וכדו' אבל על נתינת אוכל בכלי שלו לא גזרו.
בעיקר ההיתר של כיסוי לצורך שמירה, מסתבר שאם כיסה מעכברים ואח"כ החליט שרוצה גם בחום שרי ואין צריך עכשיו להסיר את הכיסוי דהאיסור הוא במעשה ההטמנה.
כיסוי מאכל בניר אלומניום ונתינתו על קדרת החמין שעל האש
נראה להבחין בזה בין ב' אופנים: א. אם יש קוגל בתבנית אלומניום, ומכסה אותו מלמעלה בניר אלומניום גם כדי לשמור על החום [דאם כל כונתו מפני הלכלוך ודאי שרי כמו לשמור מעפרורית] יש לדון לאסור דדמי לשם כלים על התבשיל גם לשמור חומו דמשמע במ"ב דאסור כנ"ל [היינו למחבר דהטב"מ אסורה וגם לרמ"א באופן שלא מכסה רק את החלק העליון אלא עוטף את רובו בניר אלומניום], ואין לומר דהניר אלומניום הוא המכסה של הכלי דהרי תבנית זו אין לה מכסה משא"כ סיר שנאבד המכסה שלו ומכסה במקום זה בניר אלומניום זה שרי אפי' אם כונתו לשמור מחום דהשתא הניר אלומניום הוא המכסה אבל תבנית אלומניום עשויה בלא מכסה, ומה שמחליט לכסותה בניר אלומניום הרי זה כנותן כלי על תבשיל גם כדי לשמור על חום דאסור.
אמנם, אין הדבר מוכרע לאיסור דיש מקום לומר דאפילו שאין לכלי זה מכסה כיון שהוא מכסהו הרי הוא מחליט בזה שזה כיסוי הכלי ונעשה חלק מצורת הכלי של הדבר דאין בזה איסור הטמנה, וכן פסקו בארחות שבת דצלחת עם אוכל מותר לכסותה בניר אלומניום ואין בזה הטמנה אא"כ נותן עטיפה נוספת כדי לשמור על החום.
ב. אם לוקח דבר מאכל שאינו בתוך תבנית ועוטף את כולו בניר אלומניום ומניח על הקדרה בזה שרי דהשתא הניר אלומניום הוא הכלי של אוכל זה ואין איסור לתת אוכל בכלי אפי' אם מכוין גם לשמור על החום.
שוב מצאתי שהיתר זה כתב בספר מאור השבת (סי' ב' הערה נ"א) בשם הגריש"א זצ"ל והגרי"י פישר זצ"ל, וכן בספר שבות יצחק (דיני שהייה וחזרה פ"כ אות ו') כתב בשם הגריש"א זצ"ל להתיר את זה, וכן במנחת שלמה (ח"ב סי' ל"ד אות ז') כתב להתיר (דלא כמו שהובא בשמו בשש"כ להלן).
אמנם, האג"מ (או"ח ח"ד סי' ע"ד, הטמנה אות ג') והשש"כ (הלכה פ"ז הערה רנ"ד, הוצאה חדשה) בשם הגרשז"א זצ"ל כתבו לאסור גם בכה"ג אם כונתו לשם שמירת החום, ורק אם כל כונתו שהאוכל לא יתפורר שרי.
הטמנת דבר מאכל עטוף בניר או שקית בתוך החמין
יש שעוטפים קוגל או קישקע בניר אפיה ונותנים אותו בתוך קדרת החמין, ויש לדון אם יש בזה משום איסור הטמנה במו"ה שאסור גם מע"ש דמטמינים את האוכל בתבשיל.
והנה החזו"א (ל"ז אות י"ח ול"ב) התיר לתת כלי עם אוכל או משקה בתוך מאכל ע"ש טעמו. אמנם, הט"ז רנ"ח כתב להדיא לאסור וכן פסק המשנ"ב וערוה"ש דיש בזה משום הטמנה וא"כ ה"ה בנידון דידן.
ובאופן שחלק מגולה הרי זה הטב"מ ולרמ"א שרי, אבל אם הכל מוטמן יש לעיין בדינו.
ונחלקו בזה פוסקי זמנינו דבשבט הלוי באמת כתב לאסור משום הטמנה, אבל יש פוסקים שמתירים ונאמרו בזה ב' טעמים:
א. סברא אחת להתיר דהקוגל העטוף הרי הוא חלק מהתבשיל וכל מה שנותנו בניר זה כדי שלא יתפורר וכדו' אבל לא נחשב שמטמין אותו בשאר המאכלים כמו שהבשר לא מוטמן ברוטב ובתפו"א, והגריש"א שליט"א הצריך לעשות חורים בניר ורק עי"ז נחשב לתבשיל אחד.
ובשו"ת מנחת יצחק הסכים עם השואל דחשיב תבשיל אחד רק אם עוד לא התבשל וכעת בא לבשלו עם החמין אבל אם היה מבושל קודם אינו תבשיל אחד ויש בזה משום הטמנה.
ב. השש"כ (בהוצאה החדשה) בשם הגרשז"א זצ"ל כתב דל"ח מטמין בחמין אלא הוי כב' מיני מאכל המונחים בקדירה אחת כדי שחום האש יבשל את שתיהם דאין כונתו שהרוטב של החמין יחמם את הקוגל אלא שניהם מתחממים בשוה מכח האש.
