הדין
יוצא מהכלל
כל שיש בו מה' מיני דגן
מין ה' נחשב עיקר ולא טפל
1. כשבא לדבק. 2. או פת מחמת מליח [מרש"י מד. מוכח דהוי טפל כל שהמליח חשוב יותר מהפת וכ"מ משו"ע עצמו וכ"מ בשעה"צ כ"ג אבל בשעה"צ ט' נקט דרק כשמוכרח למליח מחמת פירות גינוסר וצ"ע]. 3. לאו"ש ג' ו' אם היה המין דגן רוב היה מקלקל המאכל אז אינו כעיקר וראיה מגמ' לט. בתבשילא דסילקא [ובאבנ"ז ל"ח כ' ששם ניתן הקמח להגדיל הנפח] ולחזו"א גם קמח שניתן לטעם בדגים ממולאים הוי טפל כי עיקר הכונה לדגים. 4. כשהוא חי לאהעו"ז בשעה"צ ר"ח כ"ז אבל בשעה"צ כ"ג מצדד כמג"א דשייך כל שיש בו. 5. בשתייה ע' מ"ב ר"ח כ"ג
6. כשטעמן אין נרגש בבה"ל ר"ח ט' דלא כט"ז.
כשמין אחד הוא רוב בתערובת
הוא נחשב כעיקר ופוטר בין מברכה לפניה בין מברכה לאחריה ואפי' בה' מיני דגן
1. לפי הח"א בבה"ל כשהחתיכות ניכרות בפ"ע לא אזלי' בת"ר אבל פמ"ג חולק וכן עיקר.
2. כשבא לדבק ע' שעה"צ ר"ח י"ג שנחלקו בזה
כשעיקר כונתו למין אחד
הוא נחשב כעיקר ע' בה"ל א' ד"ה אם בשם דה"ח
