שאלה:
שלום הרב!
אדם שטעה ובירך על הנחת התפילין "להתעטף בציצית" ונזכר בהמשך היום שטעה. האם יש עניין שיחזור ויניח שנית כדי לזכות במצווה?(שהרי את עצם המצווה הוא קיים אך אולי חכמים גזרו שיש להשתדל לקיים המצוות כתיקנם כלומר עם בירכתה הנכונה)?
תודה!
תשובה:
שלום וברכה
אין מצוה בעצם הברכה, המצוה היא הנחת התפילין, וחכמים תיקנו שכאשר אתה מניח תפילין תברך עליהם, כך שאין בזה ענין.
מקורות:
למעשה ענין זה לכאורה הוא מחלוקת בבלי וירושלמי, ויסוד הדברים במה שראיתי זה מכבר בשו"ת הר צבי קונטרס מילי דברכות, ואבאר: בגמרא בברכות טז א ע"פ ביאור התוס' רא"ש שם מבואר, שהטעם לכך שברכת המצוות אינה מעכבת בקיום המצוה, היא משום שברכת המצוות דרבנן, אבל אם ברכת המצות היתה מן התורה אכן היה מעכב הדבר בקיום המצוה. והטעם לכך י"ל, שכאשר הברכה היא מן התורה אין אלו שני ענינים נפרדים, אלא כך הוא עיקר קיום המצוה מדאורייתא, שיברך על התפילין ויניח, וכל שחיסר את הברכה לא קיימה כלל, וחיסר בעצם מעשה המצוה. אבל להצד שהוא חובה דרבנן, אין מצוה כלל בעצם הברכה, אלא חכמים תיקנו שכאשר אדם מקיים מצוה יברך עליה.
מכאן בא ההר צבי בפלפול נאה: ברא"ש בתחילת מסכת חולין הובא מהלכות מארץ ישראל, שאדם ששחט ללא ברכה שחיטתו פסולה ואסור לאכול מאותו בשר. ורבים תמהו, שהרי ברכת המצוות אינה מעכבת בקיום המצוה, עד שיש מגדולי האחרונים שדחקו לפרש, שמדובר באדם שבמזיד לא בירך ומשום שהוא מומר לדבר אחד, והמומר שחיטתו פסולה. אולם לפי הנ"ל י"ל, שהלכות מארץ ישראל זה בעצם תלמוד ירושלמי, והרי לדעת הירושלמי ברכת המצוות היא מדאורייתא, שנאמר כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו, ולכן סברו שהיא מעכבת בקיום המצוה.
אזי למה שלא נאמר לו להחמיר כדי לחשוש לכתחילה לירושלמי?
נפסקה הלכה בלי כל ספק ובלי שום חולק כמו הבבלי.
השאר תגובה