שאלה:
שלום
ראיתי במהדורת דרשו בסימן רטז שלא מברכים על ריח טוב של מחק משום שזה ריח שאין לו עיקר, ולפ"ז רציתי לשאול מה ההבדל בין בושם שיש פוסקים שאומרים לברך עליו בורא מיני בשמים לבין אותו מחק, וכי בושם זה לא נחשב כדבר שאין לו עיקר?
ישר כח
תשובה:
שלום רב
לדעת רבים מהפוסקים [הובאו בס' פסקי תשובות סי' רטז] אין מברכים אלא על בושם אמיתי, דהיינו שהדבר בעצמו מטבע בריאתו מריח ריח טוב, ונוטל אותו לשם ריח טוב [ולא לשם העברת ריח רע] או שהולך במקום שיש בו בשמים אלו מברך ברכת הבשמים ולכן בושם שמגיע מצמחים או בעלי חיים, מברכים עליו ברכת הבושם, על עלים המריחים ריח טוב שגדלים על עץ מברכים “בורא עצי בשמים”, על שיח בעל ריח טוב “בורא עשבי בשמים”, על ריח טוב שבפירות כאתרוג וכדו’ “הנותן ריח טוב בפירות” ועל בשמים המופקים מבעלי חיים או מהדומם שמריח מעצמו מברכים “בורא מיני בשמים”.
עלים או מיני ריח שמריחים מחמת שנתנו בהם מים שקלטו ריח מבשמים נהגו שלא לברך עליהם כיון שאין בהם ריח טוב מעצמם אלא תולדה של תולדת ריח, ולכן לא מברכים על כל הבשמים המלאכותיים, וכן לא על “טבק” המצוי.
כמו כן לא נהגו לברך על ריח של קפה אפילו הוא קפה חזק, כיון שלא מוגדר כ”ריח טוב” אלא כריח בעלמא.
וכתב על דברי הסוברים שא"צ לברך, אולם למעשה נראה לי שאין לחוש כלל לדבריהם, ויש לברך על מי בושם בורא מיני בשמים, ולא אכפת לנו על עיקר מי הבושם מאין באו, אם מדבר שמברכים עליו ברכת הריח או לא, שהרי כתבו הרמב”ם ומרן השלחן ערוך, “שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף, מברך עליו בורא עצי בשמים”, אף על פי שמעיקר הדבר לא היה בו ריח טוב אלא מחמת כבישתו וטחינתו. ושכן כתבו והגאון רבי חיים פנחס שיינברג ז”ל. וכן כתב הרה”ג רבי משה לוי ז”ל.
אוקי, מה באמת הסברא של הרב עובדיה שאפשר לברך על בושם ולמה זה לא נחשב דבר שאין לו עיקר כמו מחק ריחני וכיו"ב?
תודה
הספר כרגע אינו לפני, אבל יש מקום גדול לחלק בין בגד [או מחק] שנספג בו ריח בושם שכן אין עיקר בכלל, לבין חומר המריח טוב, אלא שהריח לא בא מהטבע אלא מחומרים סינטטיים.
אבל גם במחק או בבגד הגיע ריח ממקור כלשהו, כמו בבושם, ולשניהם מכנה משותף שמקור הריח אין כאן כרגע בשעת הברכה!
בגד ומחק זה דין זהה, אבל בבושם יש חומרים כימיים פעילים כרגע במים היוצרים את הריח, רק שאינם טבעיים.
השאר תגובה