אהעו"ז תמ"ב הק' על הראשונים דמשווי נוקשה דאומניות לשיאור והרי בחולין כג: מוכח דלא דמי.
אבנ"ז שמ"ט ב' הק' מה מדמי מי פירות לנוקשה הרי אי א"ר לאכילה הוי נטל"פ בתרומה.
עו"ק למה נוקשה לר"מ בלאו הא אינו ראוי לגר, ושיאור לא ראוי לחמע עיסות
עו"ק למה נוקשה דמיני אומניות ל"ה בלאו לרי"ה והרי ראוי לחמע וכשאור דמיא
עו"ק אי פת שעיפשה וראוי לכלב חייב משום שראוי לחמע א"כ גם בנפסלה מכלב יתחייב כמו שאור שחייב אף שנפסל מכלב
ותי' אבנ"ז דשאור גרע דמיוחד לחמע ובפת שעיפשה לא עומד לכך ומ"מ היות והיה שם אוכל עליו מתחילה לא נפקע שמו כ"ז שראוי לאכילת כלב כיון שראוי לחמע עיסה וכמו בטומאת נבלה דתלוי בראוי לאכילת כלב (וביעור לכ' ג"כ תלוי בזה מ"מ אי אין עובר על אכילתו א"צ לבער דא"א לחייב בהשבתה כשמותר באכילה וכאן דאסור באכילה מצד דראוי לחמע ה"נ חייב בביעורו).
מחלוקת רי"ה ור"מ בנוקשה דלרי"ה אסרה תורה דוקא חימוץ המכשיר לאכילה ונוקשה שאין החימוץ מכשירו לאכילה מותר מה"ת ושיאור הוי ספק בחולין כג:
ולר"מ דוקא לע' כרת בעי חימוץ המכשיר לאכילה.
ולכן בג' מיני אומניות:
לר"מ לוקה דא"צ תיקון ראוי לאכילה אבל לרי"ה מותר מה"ת וא"צ לבערו כיון שלא ראוי לאכילה והחימוץ לא מתקנו כלל וגם לא עומד לחמע ל"ש שיקבל שם אוכל
ושיאור גרע לרי"ה וישרף כיון דהוי תיקון קצת.
