עומק התנגדותו של עמלק לישראל

רבני בית ההוראה
כ"ה כסלו ה'תשע"ב

הרב יונתן פרידמן שליט”א

א

”כי מחה אמחה את זכר עמלק”, – וחז”ל קבעו מצוה זו לדורות. ולכאורה יש להבין שהרי האומה העמלקית כבר אבדה מן  העולם, ומהי חובת זכירת מחיית עמלק. וביאר בהעמק דבר להנצי”ב שהכוונה לתעודת עמלק בעולם, שעמלק הוא ”ראשית גויים” – השונא את ההשגחה תכלית שנאה, והבטיח הקב”ה כי תגיע שעה שימחה את זכר עמלק. והיינו, שתכלית תעודתו שתהיה הליכות הטבע חפשי בלי השגחה ע”ש. ומדברים הללו נתגלה לנו דעמלק עדיין מושרש הוא בתוכינו, וחובת מחייתו עודנה חיה וקיימת למחות תעודתו שתהיה הליכות הטבע חפשי בלי השגחה.

ומצאנו עוד בתורתו של הנצי”ב שכתב על נסות ישראל את ה’ באומרם “היש ה’ בקרבנו” וז”ל: “בלא כח משה ומשגיח עלינו בהליכות הטבע. ובשביל חסרון אמונה זו באה מלחמת עמלק ביחוד” עכ”ל. ורואים אנו הארה זו, שעם ישראל היה מחוסר אמונה ולא האמין כי  גם בהליכות הטבע ומשגיח עלינו, ולזה באותה שעה בא עמלק שכופר  בכוח ההשגחה ורוצה שתהיה הליכות הטבע ללא השגחה.

ב

והנה המן משורשו של עמלק הוא, וזהו דדרשינן “ויגד לו את כל אשר קרהו” – בן בנו  של ”קרהו”, היינו בן בנו של עמלק שעליו כתוב ”אשר קרך בדרך”. שהמן ג”כ דוגל בתודעה כפרנית זו של עמלק. וכך מבואר שם עוד במדרש “ישנו עם אחד” – ישן לו אותו אחד שכתוב בו ”ה’ אחד”, א”ל הקב”ה, רשע, אני אין שינה לפני דכתיב ”הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל”, ואתה אמרת שיש לפני שינה, חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש ע”כ. והתמיה בדברי המדרש עולה היא מאיליה – שמהי השקלא וטריא בין הקב”ה להמן. וביותר, מה עניין שינה שייך כלפי הקב”ה, ומהי כוונת המן ”ישן לו אותו שכתוב בו ה’ אחד”.

אך ביסוד בדברים טמון עומק רב, דענין שנתו של הקב”ה הוא שהנהגתו של הקב”ה בהסתר היא – ולא במצב של בהקיץ – שאז הנהגת ה’ גלויה היא לעין כל. וזהו מאמר המן ”ישן הוא” וכו’, – שכביכול אין הקב”ה מנהיג את העולם וכו’, ובכאן בא המן בכוחו של עמלק בכפירת ההשגחה, ולראות השגחתו של הקב”ה, וכל סדר העולם הוא רק במסלול טבע שגרתי. ואמר לו הקב”ה ”חייך שמתוך שינה אני מתעורר על האיש”, והיינו שבדוקא רק מתוך שינה – רק מתוך ההסתר פנים, שם בתוך תהלוכות הטבע מתגלה כוחו של הקב”ה, וכך תבוסתו של המן ההשגחה נגלית היא מתוך הטבע.

ג

והנה אסתר נקראת כך ע”ש הכתוב ”ואנכי הסתר אסתיר” – שכל הנס נעשה בהסתר, והוסיף הגר”א שלכן לא נזכר בכל המגילה שם הוי”ה רק ברמז. וחזינן מכאן דשאני ניסי פורים מכל הניסים שארעו להם לישראל, – שכל הניסים נעשו “באותות ובמופתים בקול רעש גדול”, משא”כ פורים, שבו אדרבה – הכל נעשה מתוך ההסתר, ובאמת כל השתלשלות המאורעות נעשתה בדרך הטבעית. והדברים מכוונים היטב לדברינו, דאדרבה דוקא כך נעשה הנס, שזהו עיקר הגילוי העומד כנגד המן – להודיע לכל ”כי מתוך שינה אני מתעורר על  אותו האיש” – שגם הטבע משועבד ומושגח על ידו יתברך.

ד

והנה הגר”א בתפילת חנה כתב בתוך דבריו שאדום התעורר על ישראל בארבעה עיתים שונים וכו’, ובימי המן הרשע ביקש לעקור קנין ישראל ע”כ. ולמדנו מדברי הגר”א דעמלק רוצה לעקור קנין ישראל, והיינו דמלחמתו נגד ישראל הוא במעלתם של ישראל בזה שקניינו של הקב”ה הם.

ויש להרחיב את היריעה בענין זה, דהנה כתיב ”ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר” ובגמ’ מגילה אי’ ד”אורה” זו תורה, ”ששון” זו מילה, ”ויקר” אלו תפילין. והמאפיין המשותף לכל המצוות האלה שכולם הם אותות בין בני ישראל להקב”ה, ובמצוות אלו מונח החיבור השרשי להקב”ה, כמו בתפילין שנאמר בהם ”וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא אליך ויראו ממך” וכו’.

והנה לגבי מילה מצינו דבר נפלא, דהנה כלפי עמלק כתיב ”ויזנב בך כל הנחשלים אחריך”, ומבאר רש”י, ויזנב בך – היה זורק ערלותיהן של ישראל לשמים ע”ש, והיינו שהסרת הערלה מגלמת את קדשת ישראל – ואת השייכות הבסיסית המהותית שבין ישראל להקב”ה. והיינו, שעמלק לא מסוגל לתפוס את ההשגחה בעולם, וכפר בתפיסה שה’ משרה שכינתו בעולם ויש בורא לעולם.

וזו שורשה של כפירתו של עמלק, שהכל טבע ואין הקב”ה מרה שכינתו בעולם. ועם ישראל הם הם הכח המתנגד לגישה אפיקורסית זו – דאדרבה בתוך הטבע ישנו הגילוי להקב”ה, וישנו חיבור ושייכות בין הבורא לברואים ע”י קיום התורה והמצוות – ע”י שהם בעצמם קנינו של הקב”ה, וגופם קדוש עד כדי הסרת הערלה וחתימת בשרם בברית קודש.

ה

והנה מצינו עוד בדברי המהר”ל שכתב שזה שלא נעשה נס גלוי במגילה אסתר –  הוא בשביל גודל הנס, שהוא גדול יותר עד שבא ממקום עליון ונסתר, ומטעם זה לא נכתב גם כן שמו של הקב”ה במגילה במפורש אלא רק ברמז. ופה באנו לעומק חדש, דאדרבה ניסי פורים מיוחדים משאר הניסים וגבוהים הם במעלתם יותר, ולזה לא נזכר השם במגילה ברמז ומקור הרמז הוא בפסוק “וירא כי כלתה אליו הרעה” שבו סופי תיבות שם הוי”ה.

והנה בתחילת פרשת וארא נאמר ”וארא אל אברהם באל שדי ושמי ה’ לא נודעתי להם”, וביאר הרמב”ן ש”וארא באל שדי” – היינו שידוד מערכות טבע, אבל בשם הויה – היינו, שמהווה הכל – בו ”לא נודעתי להם”, והיינו שהכל מאת הקב”ה בעצמו והוא הוא המהווה הכל.

ולמדים אנו ששם הוי”ה – הוא השם הגבוה – שע”י הקב”ה מהווה את הכל, שם זה לא נכתב במגילה אלא רק ברמז ובהסתר, והיינו דבשם זה מתגלה עומק ההנהגה שאליבא דהקב”ה אין מקום כלל לטבע – שגם הטבע הוא מאיתו יתברך, שהרי הוא מהווה הכל. וזה ששם הויה לא נכתב במגילה ורק ברמז – הוא לעומק מעלתו. ובשם הוי”ה נוצח כוחו של המן ועמלק – שבכח המהווה הכל אין שום מקום לכוחות הטבע והקב”ה מנהיג ומשגיח על הכל, וז”ש ”חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש” וכמו שנתבאר.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים