תאריכים נעלמים ע”י עיבורה של השנה

רבני בית ההוראה
כ"ב כסלו ה'תשע"ב

הרב צבי כהנא שליט”א

א

בשו”ע או”ח סימן נה, י כתב דאם נער אחד נולד בכ”ט לאדר הראשון משנה מעוברת, ונער אחר נולד באדר שני באחד בו ושנת י”ג אינה מעוברת – אותו שנולד בכ”ט לאדר הראשון צריך להמתין עד כ”ט לאדר בשנת י”ג להיות בן י”ג שנה, ואותו שנולד אחריו בא’ באדר השני יהיה בן י”ג שנה כיון שהגיע א’ באדר של שנת י”ג ע”ש.

הרי נתבאר בדברי השו”ע דבשנה פשוטה שאין בה ב’ אדרים – הרי שתאריכי ב’ האדרים כלולים הם באדר האחד, וכל יום בו כאילו כולל ב’ הימים המקבילים לו בב’ אדרים, כגון א’ אדר יכלול א’ אד”א וא’ אד”ב. ויש להתבונן בהלכה זו דלכאורה קשה אף שכן הוא שב’ האדרים כלולים באדר האחד, מ”מ לענין מלאות י”ג שנה מה בכך שנולד הראשון בכ”ט אדר, הרי כיון שהיה קיים כבר בא’ אד”ב ומי שנולד באותו יום מלאו לו י”ג שנים בא’ אדר שבשנת י”ג א”כ גם לזה מלאו אותם י”ג שנים אף שלא בא עדיין יום לידתו.

וראיתי למי שדן להוכיח מכאן לילד שנולד בא’ בניסן והעבירוהו מיד מעבר לקו המשוה למקום בו עדיין כ”ט באדר – ונמצא שאף שנולד בא’ ניסן כבר היה קיים בכ”ט אדר, ויש לדון בו אימתי נעשה בן י”ג אם בא’ ניסן שנולד בו או במלאת לו י”ג שנה והרי כבר היה בעולם בכ”ט באדר, והוכיח מדינא דידן דקפדינן על יום הלידה דוקא ואף שהיה קיים בזמן הראוי להמנות כי”ג שנים.

אך באמת אין הנדון דומה לראיה, דמקור דין זה הוא מסוגיא דערכין לא, ב לגבי בתי ערי חומה דתוך שנה ראשונה למכירה יכול המוכר לגאול ביתו ואח”כ נחלט ללוקח, ואיתא שם: דאמר ר’ אבא בר ממל דאם מכר ב’ בתי ערי חומה אחד בט”ו באדר הראשון ואחד בא’ אדר השני, זה שמכר לו באדר השני – כיון שהגיע יום א’ באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה, וזה שמכר לו בט”ו של אדר הראשון – לא עלתה לו שנה עד ט”ו באדר של שנה הבאה, מתקיף לה רבינא ולימא ליה אנא קדים שחין נורא מקמא דידך (- אני הסקתי אש ונשתמשתי בבית קודם ממך ושלך נחלט בא’ באדר ושלי לא תיחלט), ומשני משום דא”ל את נחית לעיבורא, וזה גופא נדון השו”ע הנ”ל.

ומבואר בגמ’ הטעם לזה משום דנחית לעיבורא והיינו ששנת העיבור היא י”ג חודש ומי ששנתו שנת העיבור לא מלאה שנתו עד שיעברו י”ג חודש, ולכך מי שקנה בית באדר א’ או שנולד באד”א הרי שנתו שנת העיבור, אך משא”כ מי שנולד באדר ב’ אחר העיבור אין שנתו שנת העיבור וסגי ליה בי”ב חודש כשאר שנים.

ומעתה הרי שלא נתבאר בהלכה זו דלמנין י”ג שנה קפדינן ביום הלידה דוקא, אלא דוקא בזה דנחית לעיבורא – הוא שצריך למנות י”ג חודש, ואין להוכיח מזה למי שהיה קיים ביום הקודם לתאריך לידתו כמו באופן זה שהעבירוהו את קו המשוה ביום לידתו, שבזה י”ל דאף שלא הגיע יום ליתו מ”מ סו”ס מלאו לו י”ג שנים מלאות.

ומיהו עדיין דין זה צריך ביאור, אמאי אין מונים את י”ג שנים לענין בר מצוה אלא מיום לידתו דוקא ואמאי לא נמנה י”ג שנים מלאות מא’ אד”ב שכבר היה קיים בו ובתאריך זה כבר לא נחית לעיבורא וימלאו לו י”ג בא’ באדר וא”כ יש לו בשנותיו י”ג מלאות. ואין זה דומה לבתי ערי חומה ששם הדין למנות שנה מיום המכירה בדוקא ויום המכירה באדר א’ דנחית לעיבורא אך לענין בר מצוה לכאו’ אין ענין למנות מיום לידתו דוקא שלא מעשה הלידה הוא גורם הגדלות לסוף י”ג שנה ודי אם עברו עליו י”ג שנים מלאות וצ”ע.

ב

במג”א שם סק”י דקדק מדברי השו”ע דדוקא בשנה פשוטה מקדים הנולד בתחילת אד”ב את הנולד בסוף אד”א אבל בשנה מעוברת הנולד באדר ראשון נעשה בן י”ג באדר ראשון, והקשה המג”א דהא כיון שהנולד בשנה פשוטה ונעשה בן י”ג בשנת העיבור – אינו נעשה בר מצוה עד אדר השני כמבו’ ברמ”א בסעיף זה, א”כ אף זה שנולד בשנת העיבור באדר הראשון וגם כשנעשה בן י”ג היא שנת העיבור, מ”מ כיון ששנת הי”ב היתה שנה פשוטה א”כ בדין הוא למנותה עד אדר שני שמאדר בשנה פשוטה מונים עד אדר השני, וא”כ לא יהא בר מצוה עד אדר השני, וכך נקט המג”א להלכה אמנם רוב פוסקים חולקים עליו.

ועוד יש פלא בדין זה לדעת רוב פוסקים – דהנולד באדר ראשון נעשה בר מצוה באדר ראשון דא”כ נמצא ששנים אלו שנולדו הא’ בכ”ט אד”א והשני בא’ אד”ב בשנה פשוטה, השני הוא הגדול ובשנה מעוברת הראשון הוא הגדול (ויתכן שזה בכלל קושיית המג”א), ובזמן שהיו מקדשים עפ”י הראיה המה תלויים ועומדים כל החודש לראות אם יעברו ב”ד את השנה – ונמצא דהראשון הוא הגדול, או שלא תתעבר השנה ונמצא דהשני הגדול, ויש לדון בזה נפק”מ להלכה לגבי דין שהקטן חייב בכבוד אחיו הגדול כדדרשי’ מ”כבד את אביך ואת אמך” את – לרבות אחיך הגדול, וכן נפק”מ לדין יבום דמצוה בגדול לייבם דלגבי דינים אלו יל”ד שנקבע לפי גילם ולאו דוקא לפי סדר לידתם.

ג

בשו”ע הל’ תענית סימן תקסח, ז כתב דכשאירע יום שמת אביו או אמו באדר והשנה מעוברת יתענה באדר ב’, והרמ”א כתב די”א דיתענה בראשון וכן המנהג, והביא עוד דיש מחמירין להתענות בשניהם, והגר”א נקט דכן העיקר לדינא להתענות בשניהם.

והנה ענין קביעת היא”צ הוא קביעת יום השנה וא”כ הנדון בזה הוא מהו אדר העיקרי בשנה מעוברת, וא”כ מבו’ בדעת הרמ”א דאדר ראשון הוא אדר העיקרי (והפוסקים להתענות בשניהם סוברים דב’ האדרים כלולים באדר רגיל, ובשנת העיבור הוא נחלק לשניים ועי’ מהרש”א בח”א סנהדרין יב, א דאדר כנגד שבטו של יוסף והוא מזל דגים ע”ש ”וידגו לרוב”, ובשנת העיבור נחלק כנגד אפרים ומנשה). וקשה ממה שפסק הרמ”א לענין בר מצוה דהנולד באדר בשנה פשוטה נעשה בן י”ג בשנת העיבור באדר השני דנראה דאדרבה אדר השני הוא העיקרי.

ונראה דיש לחלק בין הנדונים (וכן מובא בשם הרב דפוניבז’) דבאמת י”ל דאדר ראשון הוא העיקרי וזה הטעם דלענין יא”צ נקבע לאדר ראשון – לפי שענינו קביעת יום השנה וזהו יום השנה המקביל ליום שמת בו.

וכן מבואר במשנ”ב סימן תרצז סק”ב דמי שאירע לו נס באדר בשנה פשוטה וקיבל ע”ע לעשות תמיד יום משתה ושמחה בשנת העיבור יעשנו באדר  הראשון, והיינו כמו שנתבאר דכיון שבא לציין את התאריך בו נעשה לו נס. הרי שאד”א הוא המקביל לאדר בשנה פשוטה, (ומה שכתב המשנ”ב בסימן תרפו סק”ח דמי שנעשה לו נס באדר ונדר לעשות פורים – עושה באד”ב, צ”ל דשאני התם שקבל ע”ע לעשות פורים א”כ דינו כפורים שקבעו חז”ל לעשותו באדר הסמוך לניסן), אך לענין בר מצוה – אין הנדון לקבוע את יום השנה ללידתו אלא מלאות י”ג שנים, ובזה י”ל דאין נמנית השנה בשנת העיבור מאדר שקדם לה עד אדר ב’, (ולפ”ז מתחדדת קושיית המג”א הנ”ל במי שנולד בשנת העיבור באד”א שלא יעשה בן י”ג בשנת העיבור עד אדר ב’).

ולפי”ז גם בשנת הי”ג יש לחלק בין ‘יום ההולדת’ (שכידוע בספרים שהוא יום דתקיף מזליה) ליום שנעשה בן י”ג, – דיום ההולדת באמת באדר א’, אך לא מלאה לו עדיין שנה זו עד אדר ב’.

ד

בתשו’ הב”ח סימן קמה (הביאוהו הפוסקים בסימן נה) כתב דמי שנולד בא’ טבת בשנה שהיה כסליו חסר ובשנת הי”ג כסליו מלא – נעשה בר מצוה בא’ דר”ח טבת, דהיינו בל’ כסליו. ולכאו’ היה אפשר לפרש דבריו דכיון שהוא נולד ביום שלאחר כ”ט כסליו, א”כ בסוף כ”ט כסליו מלאה לו שנה.

אך זה אינו דכמו”כ יש לנו לומר דנולד ביום שאחר חודש כסליו וא”כ לא תמלא לו שנה עד כלות כסליו, ואם הוא מלא לא תמלא לו שנה עד ב’ דר”ח שהוא א’ טבת. וצ”ל דסברת הב”ח דיום א’ דר”ח כבר שייך לחודש הבא, ואף שנמנה כל’ לחודש הקודם יש לו גם משמעות של תחילת חודש הבא – וא”כ חשיב כבר ר”ח טבת.

ה

מי שנולד בשנת העיבור בא’ דר”ח אד”ב דהיינו ל’ אדר א’ ושנת י”ג שנה פשוטה, וממילא אדר חסר – שכלל הוא שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר – וא”כ אין תאריך ל’ אדר בשנה זו, נחלקו בזה פוסקי זמנינו אימתי נעשה בן י”ג, האם בל’ שבט – דהוא א’ דר”ח אדר ועפ”י מה שנתבאר לעיל בדברי הב”ח דא’ דר”ח אף שנמנה כל’ לחודש הקודם, מ”מ חשיב כראש החודש הבא, או בא’ ניסן כיון שנולד בסוף חודש אדר ובשנה זו נסתיים אדר בכ”ט א”כ לא נעשה בו בן י”ג עד א’ ניסן.

ויש שצידדו דיעשה בן י”ג בב’ דר”ח אדר דהיינו א’ אדר, והיינו משום שבא’ דר”ח עדיין חשיב חודש שבט ומאידך נולד לפני אדר ב’ וא”כ אין ראוי לדחותו עד לאחר אדר, ולכך יהא בן י”ג בא’ אדר.

ו

מי שנולד בשנה פשוטה בא’ דר”ח אדר דהיינו בל’ שבט, ובשנת הי”ג שנה מעוברת – כתב בשו”ת בנין ציון (לבעל הערוך לנר) סימן קנא דיהא בן י”ג בא’ דר”ח אד”ב, והיינו דחשבי’ א’ דר”ח מן החודש הבא, וא”כ נולד בר”ח אדר, ומי שנולד באדר בשנה פשוטה נעשה בן י”ג בשנת העיבור באדר ב’ כמבו’ ברמ”א – וא”כ גם זה יהי’ בן י”ג בא’ דר”ח אדר ב’. והנה דין זה לא יתכן אלא לפי המבואר לעיל בדברי הב”ח, וכבר הוה עובדא בירושלים ופסקו מהרי”ל דיסקין והגר”ש סלנט שנעשה בן י”ג בל’ שבט.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *