בס"ד

כאשר גנב פורץ לבית, האם מותר להזעיק משטרה? כאשר פורצת דליקה האם מותר להזעיק מכבי אש? האם מותר גם להזעיק יהודי שבודאי יעשה פעולות שאסורות ע"פ ההלכה? פעולות שמקובל לעשות אותם משום 'נוהל בטחון', האם מותר לעשות אותם? או שעלינו לבדוק כל מקרה לגופו של ענין שהוא פיקוח נפש? איזה סכנות היו בימי הביניים שלכן התירו לכבות כל דליקה שהיא? האם ניתן להסתמך על היתרים אלו גם בימינו? אדם שמחמת בהלה בשריפה כיבה יותר מהצורך, או חושש שטעה, האם מורים לו לעשות תשובה? האם פרומיל סיכון מספיק לחלל שבת? האם מותר לבית חולים לחלל שבת כדי להביא תרופות נוספות מחשש שיאזל המלאי? האם מותר לנתח מת כדי ללמוד כיצד לנתח ובכך להציל חיים? מה ההגדרה של סכנה רחוקה?

הזמנת מכבי אש וכוחות הצלה ומשטרה בשבת

בפרשת השבוע מסופר שעם ישראל הגיעו למרה, ועל כך נאמר (שמות טו כה): 'שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט', חכמים מסרו לנו (סנהדרין נו:) שהכוונה שבמרה לימד הקב"ה את עם ישראל מקצת מצוות דינים [כיצד לפסוק בדין תורה] שבת וכיבוד אב ואם. [יש דעות שונות במדרשים איזה 3 מצות נמסרו אך לדעת כולם אחת מהם היא שבת].

בהמשך הפרשה התורה גם מתארת לנו את השבת הראשונה במדבר כאשר ירד לחם משנה של מן, ומשה רבינו הזהיר להכין ביום שישי את כל האפיה והבישול וההכנות, ובשבת נאסר לצאת ללקט את המן, ובמסגרת זו נמסרה לנו גם האיסור לצאת מחוץ לתחום בשבת. כמו כן מהציווי לאכול את המן בשבת, נלמד החיוב לאכול שלש סעודות בשבת.

נעסוק במאמר השבוע באחד מהלכות שבת, שבעזרת השם לא תהיה מעשית אצל אף אחד מהקוראים, אולם חובה ללמוד אותה מראש ולדעת את ההלכה ברגע האמת, מתי יש מצוה וחובה להזעיק כוחות הצלה וכיבוי? ומתי הדבר אסור?

הקושי המורכב להכריע בשאלות אלו

מצד אחד ידוע ההלכה (יומא פה:) ששבת נדחת בפני פיקוח נפש, וידוע גם הלכה (שו"ע או"ח סי' שכט סעיף א-ה) שגם בספק רחוק של פיקוח נפש מותר לחלל שבת. ומאידך כמובן שבמקרה שהוא אינו פיקוח נפש יש איסור חמור לחלל שבת. ולכן יש מצבים רבים שברגע האמת אנחנו מתחבטים ומסתבכים האם המקרה המדובר הוא פיקוח נפש, ומצוה וחובה לחלל שבת, או שמא הוא רק הצלת ממון או אפילו נזק לגוף ויש איסור חמור לחלל שבת?

בירושלמי (יומא פ"ח ה"ה) נאמר 'הנשאל הרי זה מגונה', כלומר רב שנשאל ברגע האמת האם מותר לחלל שבת, יש בכך גנאי וחסרון לרב, שלא הדריך מראש את בני קהילתו כיצד להכריע ברגע האמת, כדי שיוכלו לפעול מיד ולא לבזבז זמן למצוא את הרב ולשאול אותו, ורק אח"כ לפעול, בעוד שהזמן הוא הדבר הקריטי ביותר בהצלת חיי אדם.

ולכן יש חשיבות גדולה ללמוד מראש את ההלכות הללו, ונשתדל לתת כלים שכל אחד יוכל לדעת ברגע האמת כיצד לפעול נכון.

שאלות מצויות בפיקוח נפש

השאלות המצויות שנעסוק בהם השבוע הם: כאשר גנב פורץ לבית, האם מותר להזעיק משטרה? כאשר פורצת דליקה האם מותר להזעיק מכבי אש? האם מותר גם להזעיק יהודי שבודאי יעשה פעולות שאסורות ע"פ ההלכה? פעולות שמקובל לעשות אותם משום 'נוהל בטחון', האם מותר לעשות אותם? או שעלינו לבדוק כל מקרה לגופו של ענין שהוא פיקוח נפש?

ההיתר לכבות דליקה בימי הביניים

השלחן ערוך (או"ח סי' שלד) הרחיב בדינים שונים מה מותר ומה אסור בכיבוי דליקה בשבת. אולם הרמ"א (שם סעיף כו) כתב שכל הדברים הללו שמקורם בגמרא נאמרו על זמניהם. אך בזמנינו שיש סכנת נפשות בכל מקרה כאשר יש דליקה, מכבים בשבת. וכל מי שזריז למהר לכבות את הדליקה הרי זה משובח.

כוונת הרמ"א היתה לשני מקרים שדנו עליהם הראשונים, שמחמת כן התירו לכבות את דליקה בכל מקרה בשבת. בימי הביניים באירופה היו שני תופעות מזעזעות שקרו בזמני שריפה: א. פושעים שונים ניצלו את הבלגן והאנרכיה שהיה בזמן שריפה, ונהגו להגיע למקום הדליקה ולגנוב נכסים, מטבע הדברים מציאות זו יצרה תמיד עימותים עם בעלי הנכסים שלא זו בלבד שהם צריכים להתמודד עם הנזק והסכנה שנגרם לביתם ונכסיהם מחמת הדליקה, הם צריכים להתמודד גם עם הבוזזים והפורעים שמטבע הדברים אינם אנשים עדינים, עימותים אלימים אלו שלא פעם הסתיימו גם באבדות בנפש. ב. כיון שדליקות רבות גרמו להריסת ערים שלמות, וגרמו לאבדות בנפש ובממון, היה חוק במקומות רבים כי בעל הבית שמביתו פרצה השריפה מושלך אל האש, ונשרף חי. מה שגרם לאנשים לנקוט במשנה זהירות שלא תפרוץ מביתם אש, וגם במקרה שהיא פרצה הוא פעל בכל כוחו לכבות את הדליקה, גם במידה והוא מבין שביתו ונכסיו בכל מקרה אבודים, כדי שלא ישליכו אותו חי אל תוך האש.

אולם הרמ"א הוסיף כי במקומות שהיו יותר מתורבתים ויותר מסודרים, ובמקומות אלו ידעו ברור שגם בשעת דליקה לא נהוג לבזוז ולגנוב, וכן לא היה במקום שום חוק המסכן את חייו של האדם שהשריפה פרצה בביתו, וכל הנידון הוא רק נזק ממוני, אין שום היתר לכבות את הדליקה. וגם אם בעקבות הדליקה הוא עתיד להיפך מעשיר מופלג לעני מרוד אין לו שום היתר לכך, ועליו לוותר על ממונו ולא לחלל שבת.

במקומות שלא נראה שיש שם סכנה

בתרומת הדשן (ח"א סי' נח) שהוא מקור הדברים, מרחיב שיש 3 דרגות בענין: א. מקומות שמצוי החששות הנ"ל. ב. מקומות שלכאורה נראה שלא שייך החששות הנ"ל. ג. מקומות שבוודאות גמורה לא שייך החששות הנ"ל.

וכתב בתרומת הדשן כי במקומות שמצוי החששות הנ"ל הוא בודאי בכלל מה שנפסק (עירובין מה. שו"ע או"ח סי' שכט סעיף ו) שעיר הסמוכה לגבול, אף שהאויבים באו לגנוב רכוש, כיון שבמידה והם יכבשו אותה, הדבר יגרום כי יהיה להם נח להתקיף בהמשך את הארץ גם בעימות שיש בו סכנת נפשות, חובה להגן על הרכוש, ואף אם האויב טרם יצא למתקפה, כאשר ידוע שהוא מתכנן מתקפה חובה לצאת למתקפת נגד למנוע ממנו לחדור לארץ.

אולם גם עיירות שחושבות שאצלם שקט ואין סכנה בדליקה, צריכות לחשוש למקרים נדירים שעלול להתפתח מכך הסכנות הנ"ל. ורק במקום שחכמי העיר קבעו כי בעיר זו בודאות ניתן לסמוך על השלטון והשופטים שלא יהיו בהם אחד מהסכנות הנ"ל אין לחלל שבת על דליקה.

מהדברים הללו נוכל ללמוד כי קיים ההיתר לכבות את השריפה, או להזעיק כוחות משטרה לעצור גנבים שבסבירות מסוימת עלולים להגרר לעימות מסכן חיים עם התושבים. ונעשה סדר בדברים במציאות בת ימינו.

הדין בימינו

הפוסקים המאוחרים יותר (שיירי כנסת הגדולה הג' ב"י או"ח סי' שלד ס"ק יא; אליה רבה סי' שלד ס"ק כה; משנה ברורה סי' שלד ס"ק עג) כתבו שגם בימינו במקומות שברוך השם אין את הסכנות שנמנו ברמ"א מכל מקום נהגו לכבות דליקות בשבת משום שקורה לעיתים גם אם הוא לעיתים רחוקות שיש זקן חולה או תינוק שנשכח בבית, שאינו יכול לברוח, וגם אם נראה לנו שכולם יכולים לברוח מהדליקה מחללים שבת לכבות את הדליקה משום שעדיין נשארת סכנה.

נהגו להתיר לכבות דליקה

החזון איש (מנוחה נכונה פ"ג סעיף לו – מלאכת הבערה פסקי חזו"א; אורחות רבינו מהדו"ח ח"א עמ' שג; שונה הלכות סי' שלד סעיף לו) הורה שההיתר לכבות דליקה קיימת גם במציאות בימינו בארץ ישראל משום שע"פ רוב קיים סכנת נפשות, ולכן כל שאדם אינו יודע שאין סכנת נפשות מוטל עליו לחלל שבת לכבות את הדליקה, אולם אם יכול למעט באיסור ינהג כך, כיון שהדבר אינו ברור פיקוח נפש. ורק במקרה שברור לאדם שאינו פיקוח נפש אסור לכבות. רבי ניסים קרליץ (חוט שני ח"ב פל"ה סק"ג אות א עמ' רלו) פסק שבעיר שהדיור בה צפוף יש סכנה מחמת מערכות הגז או החשמל, ואף אם ניתן לפנות בוודאות את הבנין מכל יושביו יש חשש שהדליקה תתפשט, ולכן הוא נחשב פיקוח נפש.

סכנה שאסור לחלל עבורה שבת

רבי עקיבא איגר (קמא סי' ס ד"ה ולענ"ד יותר) הביא דוגמא של סכנה שאסור לחלל עליה את השבת, בבבל העתיקה היו ימים שבהם היה איסור להדליק נרות מצד המלכות [היתה אומה בבבל בשם 'חברי' שעבדו לאש, והיו ימים שמחמת חוקי העבודה זרה היה איסור להדליק אש בבית פרטי], והגמרא (שבת מה.) דנה האם מותר לטלטל בשבת את נר החנוכה כדי שהשוטרים לא יבחינו שהדליקו כאן אש. והגמרא מסיקה כיון שלדעת רבי שמעון אין בכך איסור, כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. ופירש רש"י ששעת הדחק הכוונה לסכנה. ומשמע מהגמרא שסכנה אינו סיבה להתיר חילול שבת אלא רק סיבה לסמוך על שיטתו של רבי שמעון המתיר את הדבר לכתחילה. ונשאלת השאלה הרי הכל נדחה משום פיקוח נפש, ומדוע לא היה מצוה לכתחילה בכל מקרה להסיר את המנורה גם לדעת רבי יהודה שאוסר לטלטל את המנורה בשבת?

ועל כך משיב רבי עקיבא איגר שכאשר כרגע אין סכנה, משום שהשוטרים לא היו מענישים על הדלקת האש (ראה גיטין יז. שהשוטרים הסתפקו בהחרמת הנר), אולם העימות עם שלטונות החוק יכול לעורר הסתעפות של סכנה, אף שהאפשרות הזו רחוקה ולא מסתברת, כיון שהיא קיימת הדבר נחשב שעת הדחק שניתן לסמוך על שיטתו של רבי שמעון שמתיר, אך אינו נחשב פיקוח נפש להתיר דבר שהוא חילול שבת גמור.

האם פרומיל נקרא סכנה קרובה?

רבי עקיבא איגר השתמש בביטוי שהסכנה היא אחת מיני אלף, ולכן אינה פיקוח נפש, למעשה מדובר בביטוי דומה שהמגיד משנה (שבת פ"ב הי"א) משתמש בה להיפך, המגיד משנה מבאר מדוע ביולדת מותר לחלל שבת אולם אם אפשר לדאוג לצורכי היולדת בשינוי, אנחנו עושים זאת בשינוי משום שאחת מיני אלף לא מתה. ונפסק להלכה במשנה ברורה (סי' של סק"ה) ולכאורה הדברים הם סתירה, מצד אחד המגיד משנה כותב שגם במקרה שיש אחד מאלף שמת הדבר נחשב פיקוח נפש, ובסופו של דבר אם צריך ואי אפשר בשינוי מותר לחלל שבת. ואילו רבי עקיבא איגר כותב שהדבר אינו נחשב פיקוח נפש. ונשאלת השאלה במקרה ואני מעריך שיש פרומיל [אחד חלקי אלף] שיש סכנה, האם מותר לחלל את השבת או לא?

אמנם רבי עקיבא איגר מוסיף תנאי נוסף לא די בכך שהסכנה רחוקה אלא כרגע היא אינה קיימת, ואני רק חושש שמא עלול להסתעף מכך פיקוח נפש, במקרה כזה אין להתיר חילול שבת, אף שהדבר נחשב שעת הדחק וניתן לסמוך על שיטה שמעיקר הדין הלכה כמותה, אך שלכתחילה אנו מחמירים וחוששים לדעת החכם החולק.

יצור תרופות לצורך חולה עתידי

בצורה דומה הנודע ביהודה (תנינא יו"ד סי' רי) והחתם סופר (יו"ד סי' שלו) דנו על מקרה של רופא שרוצה ללמוד כיצד לנתח, ולכן הוא רוצה להתאמן על ניתוחי מתים, דבר האסור לנוול את המת, אולם לצורך פיקוח נפש מותר לנוול את המת. וכן אדם שרוצה לייצר בשבת תרופות מצילות חיים אולי יבא חולה שיצטרך אותם בשבת. וכתב הנודע ביהודה שההיתר של פיקוח נפש הוא רק במקרה ויש סכנה לפנינו, ולכן כאשר יש רופא שצריך לנתח חולה שנמצא כעת לפנינו, והוא צריך לבדוק כיצד האיבר נראה בדיוק, ולשם כך מנתח מת הדבר מותר, אולם אין היתר לנתח מת לצורך פיקוח נפש עתידי. ואין היתר לייצר תרופות לצורך פיקוח נפש עתידי אולי יגיעו חולים.

בפשטות הכוונה שכל עוד שהחולה אינו נמצא לפנינו אין היתר לחלל שבת או לעבור על איסור כלשהו, וההיתר הוא רק כאשר נוצר סכנה או שיש חולה.

לאור הדברים ניתן להבין שבמקרה ויש לבית חולים נהלים וצפי כמה תרופות הוא זקוק להם, ומגלה שמלאי התרופות אוזל, אף שסביר להניח שהוא יצטרך להם במהלך היום יש איסור לחלל שבת להשיגם, כיון שכרגע אין חולה לפנינו.

אמנם החזון איש (אהלות סי' כב ס"ק לד ד"ה בפ"ת) כתב בדעת הנודע ביהודה והחתם סופר שההבדל אינו האם החולה נמצא לפנינו, או שהחולה עתיד להגיע, אלא בשיעור הסבירות, וההגדרה הוא שכל דבר שהדרך למשל להתריע ולהתפלל על כך מוגדר כסכנה, אך חשש רחוק אינו נחשב סכנה. שהרי תמיד אפשר לטעון על כל דבר שהוא יכול להביא למציאות של פיקוח נפש. ואין הגבלה כמה תרופות צריך להכין משום שתמיד יתכן אירוע המוני שמדינה שלמה זקוקה לתרופות.

הגדרת סכנות רחוקות

עוד דן החזון איש (תשובות וכתבים סי' מח) במציאות שהיה בארץ בתחילת מלחמת העולם השניה, כאשר היו מזהים מטוס עוין שחדר לארץ, היו מפעילים אזעקה בכל הארץ כדי שכל המדינה תרד למקלטים [להבדיל מהיום שבו מפעילים אזעקה רק באיזור מוגבל מאד שבו צפוי הטיל או כטב"מ לפגוע], ונשאלה השאלה האם מותר להפעיל את האזעקה בשבת, למרות שהסכנה בפועל היתה רחוקה מאד. והשיב החזון איש שגם מציאות זו שהיא רחוקה מאד מותרת מחמת פיקוח נפש, וכך יש להורות לציבור, אולם במקרה כזה מותר לאדם לבטוח בהשם ולהמנע מלחלל שבת. והוסיף שתמיד ניתן לטעון שהפסד פרנסה הוא פיקוח נפש וטענות נוספות, וצריך זהירות לדעת מהו הגבול.

האם מי שטעה צריך כפרה

המשנה ברורה (סי' שלד ס"ק עו) כתב שאדם שכיבה שריפה בשבת לא ינהג סדרי כפרה שנאמרו למי שחילל שבת, משום שהדבר יגרום שאנשים ימנעו מלכבות שריפות בשבת. ובשער הציון (ס"ק סג) הוסיף שהמדובר שיש קצת סכנה. ונשאלת השאלה אם יש קצת סכנה זה מצוה גמורה, ומדוע צריך לומר שאסור לו לנהוג סדרי כפרה. וביאר הגרי"ש אלישיב (תורת היולדת מהדו"ח פס"ג הערה ב) שכוונת המשנה ברורה שבמקום שברור שיש קצת סכנה בודאי עשה מצוה גדולה, ולא שייך בזה כפרה, אך גם במקרה שהאדם חושש שמא מחמת הבהלה של הדליקה הוא עשה פעולות מיותרות שהיו אסורות ולא היה בהם משום פיקוח נפש, מכל מקום לא יעשה את סדר הכפרה על חילול שבת כיון שהדבר עלול לגרום לו או לאחרים בפעם הבאה שלא לפעול בכל המרץ והבהילות להציל חיים.

סיכום

בכל מקרה שהסכנה קיימת לפנינו גם אם היא בסבירות מאד נמוכה, כדוגמת דליקה או גנב, מותר להזעיק את כוחות הבטחון ויש בכך מצוה רבה, ולהיפך אין לגרום לאדם להרהר שמא הוא טעה בדבר. ואין להמתין עד שישאלו רב אלא לפעול מיידית.

בנוסף גם בסכנות רחוקות מאד אף שמותר לבטוח בהשם ולא לחשוש לסכנה, מותר גם לחלל שבת למנוע את הסכנה, וכך מורים לציבור.

אמנם דבר שאדם נורמלי אינו עושה מטעמי בטחון ואדם אינו מרגיש בו כשעת סכנה, למרות שבאופן תיאורטי יתכן והדבר יתפתח לסכנה, אינו נחשב פיקוח נפש, ועל מקרים אלו מתאים לברר אצל רב, אך חובה לברר את ההלכה מבעוד מועד.

סיכום הלכות למעשה

כאשר פורצת שריפה, כל עוד שיש חשש רחוק ביותר שהשריפה תגרום לאבדות בנפש של יהודים, כגון שיש חשש שמא נשאר שם מישהו למרות שנראה לנו שכעת הבית ריק, או שיש חשש השריפה תתפשט הלאה, או שיש סכנה שבלוני הגז או לוח החשמל יתפוצצו ויגרמו לסכן חיי אדם, מצוה גדולה להזמין מכבי אש, ולעשות כל פעולה שיכולה לכבות את האש, אף שהוא כרוך בחילול שבת מהתורה. מצוה לפרסם את הדבר. (שמירת שבת כהלכתה פמ"א סעיף א).

גם במקרה והתברר שאנשים רבים מאד התקשרו למכבי האש, ולאחר הקריאה הראשונה לא היה בפועל תועלת משאר הקריאות, כל המטלפנים עשו מצוה גדולה וחשובה, ולכולם יש שכר רב מהשמים. (משנה ברורה סי' שכח ס"ק מב; שמירת שבת כהלכתה פמ"א סעיף א).

ההיתר הוא אף שמכבי האש יחללו שבת במלאכות נוספות שאין להם שייכות לפיקוח נפש. לדוגמא שהם יזמינו את המשטרה, חברת ביטוח ועוד שינהלו רישומים שאינם נוגעים לפיקוח נפש. (שמירת שבת כהלכתה פמ"א סעיף ב).

אולם לאחר הזמנת כוחות הצלה הנצרכים, כאשר שוטרים יהודים או נציגי חברת הביטוח יהודים שואלים אותו שאלות ורושמים את התשובות תוך כדי חילול שבת, במידה והמידע אינו נחוץ לפיקוח נפש אלא רק לקבלת החזר מהביטוח וכדומה, אסור לשתף עמהם פעולה, אולם אם אפשר בלי חילול שבת נוסף לבקש שיגיע שוטר נכרי, מותר לעשות כך, ומותר להשיב לו על שאלות אף שהוא רושמם כל עוד ולא אומרים במפורש שירשום אותם. (שמירת שבת כהלכתה פמ"א הערה ז). אולם במידה ואי שיתוף פעולה יגרום עימות עם השוטרים אשר עלול להגיע לידי פיקוח נפש, או במידה והמידע נצרך ללכוד את המצית, במקום שיש חשש שישנו אדם שהצית בכוונה ועלול לפעול שוב, מותר לשתף פעולה עם השוטרים.

במקרה וברור שאין שם חשש פיקוח נפש, למשל שריפה בבית מבודד המשמש למטרה מסחרית, וכדומה אסור להזמין מכבי אש. (שמירת שבת כהלכתה פמ"א סעיף ג). אולם במקום שמכבי האש אינם יהודים, מותר לצעוק אש כדי ששכנים נכרים יזמינו מכבי אש, ומותר אף לומר לנכרי מי שיזמין כיבוי אש יבוא על שכרו, אך אין לבקש בצורה ישירה מנכרי שיזמין מכבי אש. (שמירת שבת כהלכתה פמ"א סעיף יד).

מותר להזמין כוחות הצלה לסלק מפגע בטיחותי שיתכן ויגרום לסכנת נפשות, למשל חוטי חשמל גלויים ברשות הרבים. במקרה שניתן למנוע את הסכנה ע"י שהוא ישאר לעמוד במקום כל השבת, ולהזהיר את העוברים ושבים, ובכך לא יהיה צורך לחלל שבת, מעיקר הדין מותר גם במקרה זה להזמין כוחות בטחון, והמחמיר תבא עליו ברכה. (שמירת שבת כהלכתה פמ"א סעיף כא).

מותר להזמין משטרה כאשר יש גנב, משום שמצוי הדבר שהגנב יגיע לעימות עם בעלי הדירה, והדבר יכול להגיע לידי סכנת נפשות. וכן כאשר יש מריבה העלולה להגיע לידי סכנה, מצוה להזמין משטרה לעצור את הניצים. (שמירת שבת כהלכתה פמ"א סעיף כד-כו).

במידה ואם הוא לא ימסור את הפרטים במשטרה, הם לא יעצרו את המעורבים במעשה, ויש חשש שהדבר יגיע לסכנת נפשות, מותר למסור את הפרטים במשטרה גם אם שוטר יהודי רושם את הפרטים. (שמירת שבת כהלכתה פמ"א הערה עו).

אולם גנב שפורץ לדירה ריקה ואין חשש שימשיך משם לדירה אחרת, או גנב הפורץ לבנק או עסק, במקרים שאין חשש שהדבר יגרום לעימות עם הבעלים, משום הפסד ממון לחוד אין היתר להזמין משטרה. (שמירת שבת כהלכתה פמ"א סעיף כד-כו).

בכל חשש בטחוני לדוגמא בארץ ישראל, חובה לעדכן מיידית את כוחות הבטחון, גם אם הדבר כרוך בחילול שבת, וגם אם לצערנו כוחות הצבא והמשטרה עושים גם פעולות שלא נצרכות לשמירת שבת. (שמירת שבת כהלכתה פמ"א סעיף כט-לח).