בס"ד

במאמר השבוע נעסוק בדמותה היחודית של שרח בת אשר. האם שרח בת אשר היתה צאצא של יעקב אבינו? והאם היא היתה צאצא ביולוגית של אשר? האם נכנסה לגן עדן בחייה? ומה ההבדל בינה לאליהו הנביא? מדוע זכתה לכך? כיצד בישרה ליעקב אבינו שיוסף עוד חי? ואיזה חכמה נצרכת להעביר בשורה טובה? מה זכתה בזכות כך? מהו היכלות הנשים הצדקניות? ומהו היכלה המיוחד של שרח? מתי התגלתה בבית המדרש? במה שעבדו אותה במצרים? ומה היתה תפקדיה לאפשר את הגאולה? איזה סודות הופקדו רק בידה? האם קיבלה חלק ונחלה בארץ? וכיצד קרה הדבר? כיצד הצילה בחכמתה את העיר אבל מעכה? ובאיזה טקטיקה נקטה לשכנע את בני העיר להסכים לדבר? מתי ובאיזה תנאים ניתן להסגיר מבוקש שרוצים להורגו? מה משעות הדבר שהיא כלולה במנין שבעים נפש שירדו למצרים? ומדוע רובם בנים? כיצד גם אנחנו יכולים לזכות ללכת בדרכה, ולזכות למה שהיא זכתה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

האם שרח היתה בת אשר? ותולדות חייה היחודיים

בפרשת השבוע התורה מונה את כל שבעים הנפש שמהם נבנו עם ישראל, ע"פ המבואר בחז"ל שבעים נפש אלו הכילו כל אחד כוחות שונים, ורק שילוב של כל הכוחות, כאשר כל אחד ממלא את תפקידו נאמנה עם ישראל מושלם. וכל אחד משפיע בכוחו היחודי שלו על הכללי, ותורם את כשרונותיו ותכונותיו היחודיות לאומה כולה. מאז ועד היום יש בתוך עם ישראל שבעים משפחות ולכל אחד מאיתנו יש את הכוחות והתכונות של אחד משבעים נפש הללו. ולכן לכל אחד מאיתנו יש תפקידים ויעדים שונים.

השבוע נתמקד בדמות מעניינת ומסקרנת מאד מתוך שבעים נפש, דמות שפגשנו אותנו במספר רב של פעמים בתקופות שונות לחלוטין. אשר לפחות לפי דעות מרכזיות מסוימות היא לא ממש צאצא פיזיולוגי של יעקב אבינו, וזאת שרח בת אשר, [בפי חז"ל סרח] אשר לדעות רבות היא בת אשתו של אשר מנישואין קודמים וכפי שנפרט.

במאמר השבוע נלמד את הרקע המרתק של סרח בת אשר, על חלקה המרכזי בעם ישראל, בשבוע הבא נשלים את המאמר בנדון של מעמד ההלכתי של בת מנישואים קודמים, והוכחות האחרונים ממעמדה היחודי של שרח בת אשר. והעובדה שהיא נקראת בתורה בת אשר, אף לשיטות שהיא באמת היתה רק בת אשתו?

תולדות חייה של סרח בת אשר

אחת הדמויות המרכזיות בעם ישראל שמוזכר במספר אירועים מרכזיים, היא שרח בת אשר, או כפי שהיא מופיעה בחז"ל סרח. חלק מתולדות חייה מוכרים יותר, וחלק פחות, וכדאי פעם אחת לספר את סיפור חייה המרתקים שיש הרבה מה ללמוד מהם, מהתחלה ועד סופה, בצורה מסודרת, וכיצד זכתה למה שמעט מאד נשים זכו לכך.

שָׂרַח נזכרה בתנ"ך 3 פעמים בשמה, בפרשת השבוע בכלל משפחת יעקב אבינו שירדה למצרים (בראשית מו יז): 'וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְשֶׂרַח אֲחֹתָם', ובנוסח דומה בדברי הימים (א' ז ל). וכן כאשר התורה מונה את המשפחות של עם ישראל העומדים להכנס לארץ, התורה כותבת (במדבר כו מו): 'וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח', למעשה הנשים היחידות שנמנו בפרשת נחלת הארץ הם שרח בת אשר, ובנות צלופחד.

מיהו אביה הביולוגי של שרח

לגירסת הרמב"ן (במדבר כו מו) וראשונים רבים, תרגום אונקלוס תרגם את המילים: 'ושם בת אשר' 'ושום בת אתת אשר סרח', – 'ושמה של בת אשתו של אשר סרח'. כלומר שסרח לא היתה בת טבעית של אשר, אלא בת אשתו מנישואים הקודמים, אולם אשר גידל אותה, ולכן היא קרויה בת אשר. הרמב"ן (שם) וראשונים נוספים מציינים שלכן התורה מציינת בפרשת השבוע את בניו של אשר, ומוסיפה: 'וְשֶׂרַח אֲחֹתָם', משום שבאמת לא היתה בת ביולוגית של אשר, אלא רק אחותם של בניו מן האם. המלבי"ם (במדבר כו מו) מציין שכך שכך נאמר בספר הישר, אשר מפרט כי אשר נשאה את הדורם בת אבימאל בן עבר בן שרו, ושרח היתה בתה מנישואין קודמים, ונולדה מעבר לנהר פרת, וכאשר שרח היתה בת 3 נישאה הדרום לאשר, ומאז בתה שרח גדלה בבית יעקב.

מבשרת ליעקב שעוד עוד יוסף חי

במדרשים (תרגום יונתן במדבר כו מו; זוהר שלח קסז: שכל טוב בראשית מה כו) מובא כי שרח היא זו שבישרה ליעקב אבינו את המילים 'עוד יוסף חי', ובתרגום יונתן נאמר כי בזכות כך נכנסה בחייה לגן עדן [ראה להן], ובזוהר (שלח קסג:) נאמר כי בזכות כך היא זוכה שיש היכל מיוחד בשמים של שרח בת אשר, ועמה רבבות נשים צדקניות [ראה להלן את היכלות הנשים השונות ויחודן]. ההדר זקנים (בראשית מה כו) הביא בשם המדרש כי שרח שמעה שמדברים על כך שיוסף חי, והיא רצה ובישרה את הבשורה ליעקב אבינו, ואז יעקב בירכה על כך שהיא מבשרת לו את הבשורה הטובה, ואמרה לו כפי שבישרת לי על חייו של יוסף והחיית את נפשי כך תחיי את, וברכה זו התקיימה שהיא חיה לעולם. במדרש שכל טוב (בראשית מה כו) נאמר כי האחים בחרו בה לבשר את הבשורה. הפלאה (פנים יפות בראשית מה כו) ביאר כי בגלל חכמתה הרבה נבחרה שרח למשימה, משום שהיא ידעה כיצד להעביר את הידיעה ליעקב בצורה עדינה שלא ינזק מהשמועה הטובה. החיד"א (חומת אנך דברי הימים א' ז ל) מביא בשם המדרש שהיתה שרה ליעקב 'יוסף חי', ודרך השירה הצליחה להעביר את המסר בצורה שיעקב לא ינזק מהבשורה, ולכן יעקב ברכה שלא תמות ונכנסה בחיים לגן עדן, ומוסיף החיד"א שהדבר רמוז בשמה 'שרח' שהוא ראשי תיבות שיר רחשה חיתה.

אמנם בעל הטורים (דברים לג כד) מביא נוסח אחר, כי שרח היתה נביאה, וכיון שהגיע השעה לגלות ליעקב ראתה בנבואה שיוסף חי והוא מושל במצרים, ולכן בישרה זאת ליעקב אבינו עוד לפני שהאחים הספיקו להודיע לו. והאחים תמהו כיצד שרח יודעת זאת, והיו בטוחים שאשר הפר את החרם שלא לגלות לאחרים את מה שאירע ליוסף, ולכן נידו את אשר, אולם משה רבינו בברכתו, (דברים לג כד) התיר את הנידוי של אשר.

משלימה את מנין השבעים

המדרשים (פסיקתא דרב כהנא פיסקא יא יג; ועוד הובאו ברש"י שמואל ב' כ יט) עומדים על כך שהיתה לשרח מעלה מיוחדת במה שהיא השלימה את מנין שבעים הנפש שירדו למצרים, ומאות שנחים אחר כך בימי דוד המלך קראה לעצמי (שמואל ב' כ יט): 'אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל'.

המבי"ט (בית אלוקים שער היסודות פרק כא) והחיד"א (פני דוד פרק י) מבארים את הדברים, משום שהמנין של שבעים הנפש שירדו למצרים לא היה מספר מקרי, המספר שבעים מייצג את מכלול הכוחות והתכונות בבריאה, וכל אומה מאומות העולם מייצגת את אחד מהכוחות הללו, מאידך שבעים הנפש הללו יצרו לעם ישראל את הכוחות הנצרכים לעמוד נגד שבעים אומות העולם. והמבי"ט והחיד"א מוסיפה כי בצורה לא טבעית משפחת יעקב עד הירידה למצרים הכילה כמעט אך ורק בנים, משום שנצרך כח של בן ליצור את הכח של התכונות הכוחות השונים של העמים השונים, ורק 3 נשים נמנו בכלל היורדות למצרים דינה, שרח ויוכבד, לפי שבקדושתן הם יכלו להעמיד כח ותכונה בעם ישראל כנגד אחת מאומות העולם. החיד"א מוסיף כי יוכבד היתה כנגד שר מצרים שמשול לנקיבה, ושרח היה גדולה מאד בקדושתה שלכן נכנסה בחייה לגן עדן.

שעבוד וגאולה במצרים

בפסיקתא (פיסקא יז) מובא שמסורת אגדה בידנו שהמצרים שעבדו את שרח בת אשר בעבודת פרך בזויה ומפרכת, ורתמו אותה לרייחים במקום החמור, וכך היא נאלצה יומם ולילה לסובב את אבני הרייחים בעבודה קשה ומפרכת ובזויה.

מאידך בפרקי דרבי אליעזר (פמ"ח) מובא כי הבורא מסר את סוד הגאולה לאברהם אבינו, והוא כי חמישה גאולות יבואו באמצעות משפט קוד המכיל את אותיות מנצפ"ך [האותיות שיש להם אות סופית] כפולות, וגאולת מצרים תהיה במשפט שתפתח באות פ' בראש שני מילים. את סוד הגאולה אברהם אבינו העביר ליצחק, יצחק ליעקב, יעקב ליוסף, יוסף העביר את הסוד לכל שאר השבטים, ואשר העביר את הסוד לבתו שרח. כאשר משה רבינו בא לגאול את עם ישראל, עם ישראל עדיין היו נתונים לטראומה הקשה שבני אפרים עזבו את הארץ 30 שנה לפני הזמן המיועד, בחשבם שהגיע הקץ המיועד, ונהרגו ע"י הפלשתים. ולכן הם באו לזקני ישראל, לשאול האם להאמין למשה רבינו, זקני ישראל פנו לשרח בת אשר, וסיפרו לה על האותות שמשה רבינו עשה, אולם היא אמרה שאין באותות הללו ממש, אולם כאשר הוסיפו לה כי הוא אמר את המילים (שמות ג טז): 'פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם', מיד אמרה להם שרח זהו הגואל, זהו משפט הקוד שנמסר לי כי הגואל יאמר בשם הבורא משפט המכיל פ' כפולה. מיד האמינו העם בבורא ובמשה רבינו שכעת הגיע שעת הגאולה האמיתית, ועל כך נאמר (שמות ד לא): 'וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'. התוס' (סוטה יג. ד"ה סרח) מוסיפים שאף ששנים מבניו של מנשה בן יוסף מכיר ויאיר שנולדו עוד בחיי יעקב אבינו עדיין היו חיים בזמן הגאולה, הזקנים פנו דוקא לשרח בת אשר משום שידעו שרק אצלה הופקד סוד הגאולה, ולאחר שנכשלו בני אפרים לא סמכו על אף אחד מלבדה בענין זה.

סוד קריטי נוסף ששרח מסרה, היה גילוי ארונו של יוסף, שהרי יוסף השביע את השבטים שהם לא יצאו ממצרים בלי להעלות את ארונו חזרה לארץ ישראל ולקבור אותו בשכם במקום ממנו נלקח בכח. ואילו לאחר מותו המצרים החביאו את ארונו של יוסף, ומשה רבינו לא הצליח לאתר אותו. גם בנקודה זו הוא פנה לשרח בת אשר, והיא גילתה שהמצרים יצרו ליוסף ארון מתכת כבד, והטביעו אותו במי הנילוס, כסגולה שמי הנילוס יתברכו ויתרבו. ורק בעקבות חילוץ ארונו של יוסף עם ישראל יכול היה לצאת ממצרים. [אף בנקודה זו התוס' כותבים שאף שמכיר ויאיר בני מנשה עדיין היו חיים משה רבינו פנה אליה כיון שהסודות הופקדו בידה].

רשומה במנין מקבלי הנחלה בארץ ישראל

כפי שציינו לעיל, כאשר הפסוק מונה את משפחות עם ישראל העומדים לקבל נחלה בארץ ישראל את ארץ ישראל, הנשים היחידות הכלולות ברשימה הם שרח בת אשר ובנות צלופחד. הסיבה שבנות צלופחד נמנו בפרשה פשוטה כיון שנאמר שם שבהעדר בן לצלופחד הם ירשו את חלקו ונחלתו, אולם המפרשים תמהים מדוע הזכירו את שרח בת אשר, ונאמרו על כך מספר תירוצים:

הסדר עולם (פ"ט הובא ברש"י במדבר כו מו) כותב כיון ששרח היתה האשה היחידה שהיתה בחיים מאלו שירדו למצרים הוזכרה כאן להודיע לנו שהיא האריכה ימים וזכתה להכנס אל הארץ המובטחת.

הרמב"ן (במדבר כו מו) כותב ע"פ האונקלוס ששרח היתה בת אשתו של אשר מנישואין קודמים, והרמב"ן מבאר שלכן נאמר 'ושם בת אשר שרח', ולא 'ובת אשר שרח', להודיע לנו שהיא לא היתה באמת בת אשר, אולם שמה היה 'בת אשר' לפי שגדלה אצלו.

והרמב"ן מוסיף כי קיבלה את נחלת אביה שלא היו לו בנים מלבדה, ולכן הוזכרה כאן. וביאר הנצי"ב (העמד דבר במדבר כו מו) שאף ששרח לא היתה ראויה לקבל נחלה, לפי שהנחלות ניתנו ע"פ האב, מחמת צדקותה וחסידותה, יש גזירת הכתוב כי היא תקבל נחלה כאילו היתה בן, ואף שלא היתה צאצא ביולוגי של יעקב אבינו.

בעל העקידה (עקידת יצחק במדבר שער פד) כתב כי אחד מבני השבטים נשאה אשה ומת בלי בנים ואשה זו נשאה לאשר, ושרח נולדה מיד לאחר הנישואין, ולא היה ברור האם היא בתו של אשר, או בת של הבעל הראשון, ולכן הוזכרה בצורה זו.

הרמב"ן כותב כי ע"פ פשוטו של מקרא, היתה לשרח משפחה גדולה אולם התורה לא רצתה לכתוב 'לשרח משפחת שרח', כפי שכתבה על הבנים, ולכן רמזה על כך בקצרה. אולם גם בנקודה זו קשה מדוע המשפחה מיוחסת לשבט אשר, שהיחוס עובר רק דרך האב.

מצילה את העיר בחכמתה

המקום האחרון שבה אנחנו פוגשים את שרח בת אשר, הוא כמה מאות שנים לאחר מכן בימי דוד המלך, כאשר עובד עבודה זרה בשם שבע בן בכרי הנהיג מרד כנגד דוד המלך, ויואב שר הצבא של דוד מדכא את המרד, הוא מגיע אל עיר מרכזית בנחלת נפתלי בצפון הארץ בשם אבל בית מעכה שם שבע בן בכרי מסתתר, והוא רוצה להשמיד את העיר כולה. ושרח אשר הנביא (שמואל ב' כ טז) מכנה אותה בתואר 'אשה חכמה' מצילה בחכמתה את העיר.

במדרשים (תנחומא וירא סי' יב; בראשית רבה פרשה צד; ילקוט שמעוני שמואל ב' רמז קנב) מתואר חכמתה הרבה כיצד הצילה את העיר. מתחילה פנתה אל יואב ושבחה אותו על היותו אב לישראל ודוד וצבאו בני תורה, לאחר מכן הזכירה לו כי התורה דורשת גם בשעת מלחמה קודם להציע שלום, ולבא לבא מתוך רגשי נקמה, וכיצד ישמיד עיר חשובה, וישמיד אותה שהיא אם בישראל, והיא השלימה את מנין שבעים הנפש, וכפי שהובא לעיל הדבר מלמד כי עם ישראל לא יהיה שלם בלעדיה.

כאן יואב התרצה לדבריה, והסכים עימה כי אם שבע בן בכרי יוסגר הוא לא יפגע ברעה באיש מיושבי העיר, למרות שסיפקו מחסה והגנה למורד במלכות.

כעת נגשה שרח לשלב השני – להשפיע על בני העיר שיסגירו את שבע בן בכרי. שרח הבינה שאם תפנה עליהם ישירות, הם יסרבו כיון שהם אידאולוגיית הסכימו עם המרד – ולא במקרה הוא מצא מחסה אצלם. ולכן היא פנתה בעקיפין, היא תיארה בפניהם את המצב שהקרב אבוד, והחומות עומדות ליפול, וכל יושבי העיר אמורים להיות מושמדים כמורדים במלכות ע"י צבא יואב, ואז היא העלתה שאלה רטורית האם עדיף שכולנו נושמד, או שמא אם יואב יסכים שנכנע וכעונש וכדי שמקרה של מרד לא ישוב על עצמו הוא יסתפק בכך שנניח לו להעניש ולהרוג מאה איש מבני העיר. כאן אנשי העיר הסכימו עימה כי אכן עדיף שרק מאה איש יהרגו, ולא כל בני העיר. ושוב שאלה שרח שאלה רטורית ובמידה ויואב יסכים להסתפק בכך שרק חמישים איש יהרגו, האם נסכים להסכם הכניעה, בני העיר השיבו בודאי. וכעת עברה לשלב האחרון יואב מסכים שרק איש אחד יהרג, ושאר בני העיר יקבלו חנינה, בני העיר שמחו מאד על כך, ואז היא ביקשה את ראשו של שבע בן בכרי, משזה ניתן לה, והיא זרקה אותו מעל החומה, יואב אכן עזב את העיר.

[אגב סיפור זה מהוה את אחד המקורות המרכזים להלכות הסגרה ע"פ ההלכה, אולם נחלקו חכמי ישראל האם בכל מקרה שבה האויב דורש הסגרת אדם ספציפי ואם לא ישמיד את כל העיר, מותר להסגיר את הבודד שהרי עדיף שרק הוא יהרג לבדו, מאשר שהוא וכל העיר יהרגו יחד. או שמא רק במקרה ואותו אדם חייב מיתה כשבע בן בכרי שמרד במלכות ועבד עבודה זרה, מותר להסגירו כדי להציל את הכלל. אולם הלכות אלו מצריכות מאמר נפרד].

נכנסה לגן עדן בחייה

חז"ל (מסכת כלה רבתי פ"ג הכ"ג; מסכת דרך ארץ פ"א הי"ח; ועוד) מונים אותה בכלל אלו שנכנסו לגן עדן בחייהם. ובתרגום יונתן (בראשית מו יז; במדבר כו מו) נאמר שזכתה לכך משום שהיא בישרה ליעקב אבינו שיוסף חי.

אמנם התוס' (ב"ב קכא:) כי ישנו תנא החולק על כך, משום שהתנא מסר שיש שבעה אנשים שהעבירו את המסורת וראו אחד את השני עד ימינו: 1. אדם הראשון. 2. מתושלח. 3. שם בן נח. 4. יעקב אבינו. 5. עמרם אביו של משה רבינו ואהרן הכהן. 6. אחיה השילוני. 7. אליהו הנביא. ואליהו הנביא עדיין קיים בעולם עד ביאת המשיח. ואילו אם שרח עדיין חיה ניתן למנות בקצרה שחמישה אנשים העבירו את המסורת ורוא זה את זה, שהרי שרח ראתה את יעקב אבינו. אמנם הרמב"ן (ב"ב קכא:) מתרץ כי שרח נכנסה לגן עדן בחייה, אולם אליהו הנביא עדיין מסתובב בעולם ונגלה בעת הצורך למי שזוכה לגילוי אליהו הנביא.

אמנם במדרש (פסיקתא דרב כהנא פיסקא יא יג; ילקוט שמעוני שמואל ב' רמז קנב) מובא כי בשעה שרבי יוחנן דרש בבית המדרש כיצד היה קריעת ים סוף, הופיעה לפניו שרח בת אשר, ואמרה לי אני הייתי שם, ותיקנה אותו ותיארה לו כיצד היה התיאור המדויק.

היכלות הנשים בגן עדן

הזוהר (שלח קסז:) מונה שורה של היכלות של נשים בגן עדן שבכל אחת ישנו צדיקה מיוחדת שהתוותה דרך מיוחדת בעבודת השם, ועימה רבבות ואלפי נשים שזכו אף הן ללכת בדרכה, והן מתענגות בעונג עילאי נצחי, והזוהר מפרט מה קורה בכל היכל והיכל. אחת ההיכלות המוזכרים שם היא היכלה של שרח בת אשר, בהיכל זה נמצא דמות דיוקנו של יוסף הצדיק, והנשים הצדקניות בהיכל זה משתדלות בתשבחות לבורא יתברך, ומודות לשמו, ואחר כך זוכות לעסוק בפקודי התורה וטעמיהם.

מדרשי חז"ל על מעלותיה

לסיכום נביא כמה מדרשים שדרשו פסוקים שנוים במעלותיה של שרח, במדרשים (מדרש משלי פרשה לא סי' מה; ילקוט שמעוני משלי רמז תתקסד) דרשו את הפסוק הנאמר באשת חיל (משלי לא כו): 'פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה', על כך שבחכמתה הצילה את העיר 'אבל בית מעכה'. כמו כן דרשו (קהלת רבה פ"ט סי' ב; ילקוט שמעוני רמז תתקעט) על כך גם את הפסוק (קהלת ט יח): 'טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב', על חכמה של שרח שהצילה את העיר.

במדרש שכל טוב (בראשית מו יז) נדרש ששמה שרח מורה ששרחו ונתרבו ימיה, שהרי חיה והיה פעילה מעל 600 שנה מתקופת ירידת יעקב למצרים עד ימי דוד המלך.

בבראשית רבתי (חיי שרה כג א) מנויה בכלל כ"ב הנשים הכשרות בעולם: שרה, רבקה, רחל, לאה, סרח בת אשר, יוכבד, מרים, בתיה בת פרעה, דבורה, צללפונית אשת מנוח, חנה, אביגיל, מיכל, בת שבע, אבישג, חולדה הנביאה, יעל, אסתר [חסרים במדרש עוד 4 שמות].

כיצד זכתה שרח למה שנשים אחרות לא זכו?

האמרי אמת (סוכות – ימים אחרונים סוכות ד"ה ולאשר) כתב כי שבט אשר זכה שצאצאיו היו מבורכים יותר מכל השבטים (רש"י דברים לג יד), והוא זכה שבתו זכה למה שלא זכתה אף אשה אחרת, לפי שהשבט התייחד במידת השלום והאחדות, כפי שהובא בספרי (פיסקא שנה) שהיה מרצה את אחיו ועושה שלום ביניהם. וכל בניו קרוים על שם השלום כפי שמבואר במדרש שכל טוב (בראשית מו יז), 'ימנה', מלשון  'מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך' (בראשית מט כ), והברכה שהו אמעניק לזולת מעדני מלך מיומנת עליו. 'ישוה' 'ישוי' מלשון שהם משווים את דעתם עם הזולת, 'בריעה' מלשון שנוהג בריעות ובשלום עם אחיו, 'חבר' מלשון 'חבר אני לכל אשר יראוך' (תהלים קיט סג), 'מלכיאל' פירושו יועץ נדיב, להמלך הוא תרגום של לתהייעץ עם הזולת (ע"פ תרגום שמואל א' כ לד). וכן שרח קרויה (שמואל ב' כ יט) 'אנכי שלומי אמוני ישראל', שעושה שלום בישראל. וכפי שברכת שים שלום הוא אחרון בתפילה, כך ברכת אשר היא אחרונה בברכת השבטים.