בס"ד

האם חובה להחזיק בבית מערכת סירים וכלי בישול פרווה? האם הדבר מומלץ? האם למי שיש מערכת סירים פרווה, ונוהג לבשל בהם כל דבר שאינו חלבי ובשרי נחוץ ללמוד את ההלכות מתי הדבר אינו נצרך? האם מאכל פרווה שבושל בסיר בשרי מותר לאוכלו עם חלבי? מה ההבדלים בענין בין ספרדים לאשכנזים? האם מותר לתכנן לעשות כך מראש? האם לאחר שהדבר בושל מותר במודע לערבבו עם חלבי, או שבמקרים שהותר ההיתר נאמר רק בדיעבד לאחר שעורב יחד? האם יש הבדל בין בישול לאפיה בתבנית בשרית? האם כדאי להחזיק שני כיורים בבית? ומה הדין לאכול בבית של מי שיש לו כיור אחד? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

אכילת מאכלי פרווה שבושלו בסיר בשרי עם חלבי

מאמר השבוע לרגל חג השבועות עוסק בשאלה האם מוצר פרווה שבושל בסיר בשרי מותר לאכול אותו עם מאכל חלבי. שאלה זו נוגעת למעשה במיוחד השנה שחג שבועות חל ביום שישי, ומצד אחד אוכלים בשבועות ארוחה חגיגית חלבית, כל אחד כמנהגו, ומצד שני יש לבשל מראש גם לשבועות וגם לשבת, לגרים בארץ ישראל הבישול מראש לשני ימים הוא משימה מורכבת, אולם גם ליהדות התפוצות הרגילים ביום טוב שני, כאשר אחד הימים שבת שבו אסור לבשל, הנושא מורכב יותר, ובפרט כאשר רוצים לבשל גם ארוחות חלביות, וגם בשריות. ולעיתים קיים מחסור בכלים בישול או הגשה פרווה, ונשאלת השאלה האם נוכל לבשל מוצר פרווה בסיר בשרי ואח"כ להשתמש בחלקו בסעודה חלבית. ומה הדין כאשר בישלנו כמות גדולה של תפוחי אדמה או ביצים בסיר בשרי לצורך סעודה בשרית, אולם בסופו של דבר נשאר לנו מיותר, ואנחנו רוצים לנצל אותו לסעודה חלבית.

הקדמה – הגדרת לכתחילה ובדיעבד

בהלכות אלו ישנו מעט בלבול משום שהמילים לכתחילה ובדיעבד שהוזכרו בפוסקים מתייחסים למצב שונים, ישנו לכתחילה מוחלט, ישנו בדיעבד מוחלט, ויש מצב ביניים שהוא נקרא גם לכתחילה וגם בדיעבד, ולכן נחלק את שלשת המצבים השונים הקיימים, ונשתדל להמנע משימוש במאמר בשמות לכתחילה ובדיעבד, ונגדיר את השמות שבהם נשתמש במהלך המאמר:

א. תכנון מראש – כלומר באיזה מצבים מותר לתכנן מראש לבשל מוצר פרווה בסיר בשרי על דעת לבשל או לאכול את המוצר הפרווה יחד עם חלב. דוגמאות מעשיות לכך, אדם שרוצה לבשל בסיר בשרי כמות גדולה של תפוחי אדמה לחג, כאשר הוא רוצה את חלקם להניח בסיר החמין יחד עם הבשר, לסעודת שבת, ואילו את חלקם הוא רוצה להקרים עם גבינה צהובה לסעודת החג. או למלא בחלקם בלינצ'ס חלביות. דוגמא מעשית נוספת הוא במקרה ומבשלים ביצים קשות בסיר בשרי, ומרובם מכינים סלט ביצים או סלט כבד לסעודה בשרית, אולם הוא רוצה להוציא ביצה קשה אחת לסלט יווני המכיל חתיכות גבינה קשה, וכמובן קשה לו לבשל ביצה בודדת בסיר החלבי.

בתוך הנידון של תכנון מראש ישנו הגדרה נוספת של בדיעבד האם גם במקרה ואין לו אפשרות אחרת לבשל את מוצר הפרווה, האם זה מתיר לו לתכנן זאת מראש. כאשר עלינו גם להגדיר את האופנים המותרים, וגם מהו ההגדרה של דוחק וצורך המתיר לתכנן מראש את הדברים כך.

ב. עירוב המוצרים במודע – כלומר האם לאחר מעשה, לאחר שהוא כבר בישל את המוצר הפרווה בסיר בשרי, האם מותר לו לכתחילה להשתמש בו במאכל חלבי. לדוגמא במקרה הנ"ל האם לאחר שהוא בישל כמות גדולה של תפוחי אדמה בסיר בשרי, האם הוא יכול כעת לייעד את חלקם למאכל חלבי, או שאסור לו.

השאלה מתחלקת גם למקרה שהוא תכנן מראש לעשות זאת שלא כדין לפי השיטות האוסרות, וגם למקרה שהוא מראש תכנן שכל התפוחי אדמה ישמשו לסעודה בשרית, אולם בסופו של דבר הוא ראה שהוא הכין יותר מדי, והוא רוצה לנצל את השאריות למאכל חלבי.

ג. האם התערובת אסורה באכילה – כלומר במקרה ומוצר הפרווה שבושל בסיר בשרי, אף לשיטות ולאופנים שאסור לערבו לכתחילה עם מוצר חלבי, מה הדין אם בטעות או בכוונה עירבו אותו עם מוצר חלבי, או בישלו אותם יחד, האם התערובת נאסרת באכילה, או שבדיעבד התערובת מותרת באכילה.

נ.ב. לשם נוחות במהלך כל המאמר הבאנו כמעט תמיד את הדוגמא שמוצר פרווה בושל בסיר בשרי, והנידון הוא האם מותר לאוכלו עם מוצר חלבי. אולם פשוט שהדין דומה גם אם מוצר פרווה בושל בסיר חלבי והנידון האם מותר לאוכלו עם מוצר בשרי.

התפתחות המושג פרווה

בעבר כמות הסירים ושאר כלי הבישול כמו גם כלי האכילה בבית היתה מצומצמת מאד, ולא היתה אפשרות טכנית ברוב הבתים להחזיק שלש מערכות של כלי בישול ואכילה, ואכן הפוסקים הקדומים פחות דיברו על שימוש במערכות כלים פרווה, ועדיין לא התייחד לכך שם למערכת כלים אלו, והוא נקרא כלי סתמי שאינו בשרי ואינו חלבי, ובחלק מהפוסקים הוא נקרא "קדירה חדשה", כלומר סיר שעדיין לא הספיקו להפוך אותו לחלבי או בשרי, משום שברור שבהמשך הוא יהפך לבשרי או לחלבי.

במהלך השנים התפתח המושג "פרווה", מקור המילה ביידיש, והכוונה למאכל סתמי שאינו לא חלבי ולא בשרי. בפוסקים בדורות הקודמים המילה זו כמעט ואינה מופיעה, ואילו היום במרבית הבתים קיימת שלש מערכות של כלי בישול ואכילה חלבי בשרי ופרווה. והדבר מאפשר לעקרת בית שאינה בקיאה בכלל ההלכות, ובפרט בבית עם ילדים, לבשל מאכלים רבים פרווה, ורק בהמשך לקבוע אם הם ישמשו לארוחה בשרית או חלבית במקרה הצורך. וכפי שנראה במאמר זה במקרים שונים הדבר מונע גם מכשלות שונות, ובמקרים שונים הדבר מאפשר לקיים את הדין לכתחילה ללא חשש בצורה מהודרת לכל הדעות.

האם לא עדיף לעשות הכל פרווה?

ונשאלת השאלה האם לא עדיף רק להקפיד לבשל כל דברי שאינו חלבי או בשרי רק בסיר פרווה, מאחר ובהלכות אלו ישנם פרטים רבים, בפרט לאשכנזים, ולכן לכאורה הצורה הנוחה ביותר הוא לייחד מערכת סירים וכלי בישול כגון כפות לערבוב וסכינים פרווה, ולקבוע כללי ברזל ובכך למנוע תקלות.

התשובה מתחלקת לשנים: ישנם משפחות שיודעות ללמוד את ההלכות השונות ולזכור את ההלכות השונות, ואין להם בעיה לייחד פחות כלים לפרווה, והם יכולים להקל לכתחילה בחלק מהמקרים כפי שנפרט, וידיעת ההלכות הללו מלבד מצות תלמוד תורה מאפשר גם נוחות מסוימת.

אולם במרבית הבתים אכן מומלץ להשתדל לבשל דברים שאינם חלבים ובשרים במערכת כלי פרווה, והדבר בהחלט מונע מכשלות, הן משום שמצוי שלעקרת הבית קשה לזכור את כל פרטי ההלכות, ובפרט בבית שיש ילדים המבשלים במטבח ומתבלבלים בכך תדיר. אך ישנו בכל זאת חשיבות ללמוד את ההלכות הללו, גם אם אח"כ בכל זאת נקפיד לבשל את המאכלים רק בסירים פרווה, ובכל דבר שבושל בסיר בשרי להשתמש רק בארוחה בשרית ואילו מה שבושל בחלבי נשתמש רק בארוחה חלבית. משום שתמיד ישנם שעת הדחק כאשר אנחנו צריכים לעשות איזה שינוי וחסר לנו כלים, או שאדם נקלע למקום ובידו כלי אחד או שנים וכדומה, וגם אם באותו רגע הוא אינו זוכר במדויק את ההלכה, לאחר שהוא למד את הדברים הוא יודע כיצד לשאול ומה לשאול. ותמיד יש מצבים שבהם אין לנו את האפשרות שיש לנו בימים כתיקונם כשאנחנו נמצאים בבית, והכל תקין.

יתירה מזו לעיתים קרובות אדם שרגיל שכל דבר שבושל בסיר בשרי הוא בשרי, וכאשר הוא רואה תלמיד חכם הנוהג אחרת הוא מתבלבל לגמרי וכל ההלכות מתערערות אצלו, והוא מתחיל להקל גם בדברים שאסורים, ולכן חשוב לדעת את הכללים, ולא לדמות מקרה למשנהו בלי להכיר את ההלכות, וכאשר אדם מחמיר הוא מודע לכך אני לא זוכר את כל הכללים ולכן אצלי בבית יש הפרדה מוחלטת.

בדומה שמצינו שאדם וחוה החמירו על עצמם שלא לגעת בעץ הדעת, אולם הנחש פיתה את חוה ודחף אותה על העץ, ואמר לה הנה את רואה מי שנוגע בעץ כלומר עובר על החומרה לא מת, ובכך פיתה אותה שתעבור גם על האיסור עצמו. ולכן חשוב לנו לדעת את הדינים, את החומרות, ומהו רק הנהגה כדי שלא נתבלבל, ולמען הנוחות שלנו, אך לא מחויב מעיקר הדין.

אציין סיפור ששמעתי מהגאון רבי ראובן פיינשטיין שליט"א, כאשר הוא עמד על הצורך קודם לדעת את עיקר ההלכה ואח"כ מה כדאי להחמיר משום גדר, הוא ציין את המנהג להקפיד במטבח יהודי על שני כיורים, מצד אחד בהחלט ניתן להסתדר במטבח עם כיור אחד והמטבח ישאר כשר, אולם הדבר הוא בתנאי כי המשתמשים במטבח בקיאים היטב בהלכות של בשר וחלב, ובנוסף מוותרים על אי נוחות ויודעים מתי מותר להניח כלים בכיור ומתי יש להמנע, מתי ניתן לשפוך מים רותחים ומתי יש להמנע וכדומה.

ואז הגאון רבי ראובן סיפר כי בכיתתו של ביתו היתה מורה שדיברה בפאתוס ואמרה שהיא לעולם לא תאכל במטבח שבה אין שני כיורים, משום שבוודאי המטבח טרף, ואז ביתו אמרה למורה: 'אם כך את לא יכולה לאכול בביתו של סבי הגאון רבי משה פיינשטיין, משום שהיה לו כיור אחד'.

כאמור שוב  אשתו של רבי משה פיינשטיין היתה בקיאה היטב בהלכות, וגם הסכימה להמנע ממצבים רבים, ולכן יכלו להחזיק בבית כיור אחד, בהחלט מומלץ לבית סטנדרטי שני כיורים הן מחמת הנוחות שבכך, והן למקרה שאינם בקיאים מספיק בהלכות, אולם צריך לזכור כי קיימת דרך להתנהל עם כיור אחד והמטבח יהיה כשר למהדרין כמטבח של רבי משה פיינשטיין. [וראה עוד באגרות משה (יו"ד ח"א סי' מב)].

גם במקרה שלנו חשוב לזכור בהחלט למען הנוחות והסדר יש מעלה לעשות הכל פרווה, ולמי שאינו בקי בהלכות הדבר חובה, אולם נזכור כי מי שבקי בהלכות ישנם מקרים שהוא יכול להתנהל גם עם פחות כלים פרווה וכפי שנפרט במאמר.

מקור הלכה זו

מקור הלכה זו הם דברי הגמרא (חולין קיא:) כי דגים שעלו בקערה בשרית, מותר לאכול אותם עם כותח – מאכל חלבי. ונחלקו הראשונים מה כוונת הגמרא 'עלו בקערה', ונפרט אותם בקצרה:

• בכל מקרה שבה דגים קיבלו טעם מקערה בשרית, בין התבשלו בסיר בשרי, או נצלו בתבנית בשרית, או הונחו רותחים בקערה בשרית, גם אם גם הדג וגם הקערה היו רותחים, הדג בולע מטעם הבשר, אולם טעם הבשר הוא חלש, ולכן כיון שהדג עדיין נחשב מאכל של היתר, מותר לאכול אותו או לבשל אותו עם חלב, וטעם חלש כזה אינו יוצר איסור בשר בחלב כשמתערב עם בשר וחלב.
• כי במקרה שהתבשלו בכל מקרה מותר, משום שקיימים 3 שלבים שבהם הטעם עבר: 1. הטעם של הבשר נבלע בכלי הבשרי. 2. מהכלי הבשרי הוא עבר למים או הרוטב שבהם בישלו את הדגים. 3. מהמים הא עבר אל הדג עצמו. ולכן ההיתר הוא רק על הדג או כל מוצר פרווה אחר שהתבשל במים או ברוטב. אולם במקרה והדג או המוצר נצלה בלי רוטב, הן במקרה שהונח בסיר בלי רוטב, והתבשל כך, והן במקרה שהוא נאפה בתנור על שפוד או תבנית בשרית, אין את ההיתר הזה. בנוסף גם במקרה והדג או מוצר הפרווה התבשל במים או ברוטב, ההיתר הוא רק על אכילת הדג או המוצר עצמו, אולם לשיטה זו אסור לאכול את הרוטב או המים יחד עם חלב.
• היתר זה נאמר רק כאשר הדג הונח רותח על קערה בשרית רותחת, אולם אם הוא עבר תהליך של בישול או צליה גמורים, אין היתר זה, משום שאז הטעם שהתקבל חזק יותר.
• היתר זה מוגבל יותר רק למקרה שדג רותח הונח בקערה בשרית קרה, או שדג קר הונח בקערה בשרית רותחת, אך אפילו במקרה ושני היו רותחים אין את ההיתר הזה.

האם ההיתר הוא לכתחילה או בדיעבד

מחלוקת נוספת הקיימת היא האם דברי הגמרא נאמרו לכתחילה או בדיעבד. ונאמרו בכך שלשה דעות:

ראשונים רבים סוברים כי משמעות לשון הגמרא הוא 'דגים שעלו בקערה' כלומר הנידון הוא בדיעבד לאחר מעשה, אז מותר לכתחילה לאכול אותם עם חלב. אולם אין לתכנן מראש לבשל דגים בסיר בשרית כדי לאוכלם עם חלב.

מאידך יש הסוברים שהגמרא דיברה על מקרה מסוים שארע, אולם הדבר מותר בכל מקרה גם בתכנון מראש. ואין כל מניעה לתכנן מראש לבשל דגים בסיר בשרית על מנת לאכול אותם עם חלב.

ויש הסוברים שהגמרא דיברה רק על בדיעבד גמור, כלומר לאחר שהדגים התערבו עם כותח – מאכל חלבי, אך הגמרא לא התירה לערב לכתחילה את הדגים עם מאכל חלבי.

יש לשים לב כי אלו שני מחלוקות שונות: א. על מה נאמר ההיתר. ב. האם ההיתר הוא לכתחילה לתכנן מראש או לערב במודע לאחר מעשה, או רק היתר בדיעבד לאחר שהפרווה עורבב עם החלבי.

דעת הספרדים להלכה

השלחן ערוך (יו"ד סי' צה סעיף א-ב) פסק להלכה בנידון הראשון כשיטת הראשונים הסוברים שההיתר האמור בגמרא הוא כולל הכל, גם בישול וצליה של פרווה בסיר בשרי, אף שבסיר הבשרי בושל היום בשר, ואף שמורגש במוצר הפרווה טעם של בשר (פרי חדש סק"ג), מכל מקום מותר לערבו במודע עם מוצר חלבי ולאוכלו, משום שטעם הבשר המורגש בתוכו הוא חלש, ולפיכך כאשר מבשלו יחד עם חלב טעם חלש זה אינו יוצר איסור של בשר וחלב.

לגבי המחלוקת השניה האם השלחן ערוך התיר לתכנן מתחילה או רק לערב במודע, אין התייחסות מפורשת בשלחן ערוך. אך האחרונים (ש"ך יו"ד סי' צה סק"ג; כרתי שם סק"א; זבחי צדק שם סק"ב; כף החיים שם סק"א; ועוד) דייקו מדברי השלחן ערוך שלגבי הנידון האם מותר לתכנן מראש לבשל מוצר פרווה בסיר בשרי על מנת לאוכלו עם חלבי, הדבר אסור. אך לאחר מעשה שהמוצר התבשל, אף שביכולתו לאוכלו עם בשרי או פרווה, הדבר נחשב בדיעבד, ואינו צריך להגביל את עצמו עם מה לאכול את המוצר, ומותר לו במודע לאוכלו עם חלבי.

אמנם הבית יוסף (יו"ד סי' צה) בבדק הבית [תיקונים והוספות שבעל השלחן ערוך כתב מאוחר יותר לספרו הבית יוסף] כתב שמותר אף לתכנן מראש לבשל פרווה בסיר בשרי על דעת לבשלו או לאוכלו עם מוצר חלבי.

ונאמרו מספר תירוצים כיצד ליישב את הסתירה בין הדברים:

א. הש"ך (הארוך מש"ך שם) ביאר שכוונת הבדק הבית להתיר רק לתכנן מראש לבשל מוצר פרווה בסיר חלבי כדי לאוכלו עם תבשיל שהתבשל עם בשר, אך לא עם בשר עצמו. וגם על הוראה זו תמה הש"ך. ב. יש שכתבו שאין כוונת השלחן ערוך לאסור לתכנן מראש. ג. יש שכתבו שמרן חזר בו. ולפי זה כאשר אנחנו רוצים לברר מה מסקנתו הסופית, וכיצד ננהג להלכה, הדברים תלויים במחלוקת שונה האם השלחן ערוך נכתב לאחר הבדק הבית או להיפך. וכן האם קיבלו הספרדים את פסקי מרן רבי יוסף קארו שלא נכתבו בשלחן ערוך. [בשני הנידונים האחרונים ראה בהרחבה יביע אומר (יו"ד ח"ט סי' ד)].

שיטת הספרים למעשה

רבים מהספרדים נוהגים הלכה למעשה להמנע מלתכנן לכתחילה לבשל מוצר פרווה בסיר בשרי שבושל בו היום בשרי, על מנת לאוכלו או לבשל אח"כ עם חלבי. וכפי שפסקו הזבחי צדק [רבי עבדללה סומך רבו של הבן איש חי] וכף החיים ועוד. ויש שנוהגים כך מלבד מקרים של צורך גדול ושעת הדחק. אולם דעת הגר"ע יוסף (יביע אומר יו"ד ח"ט סי' ד) שמותר לכתחילה לתכנן לבשל פרווה בסיר בשרי, על דעת לאוכלו עם חלבי. והוסיף שם שגם אם המנהג במרוקו היה לאסור, הרי כשבאו לארץ הם כפופים לדעת שאר הספרדים שלדעתו מתירים.

דעת האשכנזים להלכה

הרמ"א  (יו"ד סי' צה סעיף ב) פסק כי בנוגע לתכנון מראש, או אפילו עירוב דבר שבושל בסיר בשרי עם מאכל חלבי במודע, יש להחמיר כדעת כל הדעות הסוברות שהדבר אסור, וההיתר מוגבל רק למקרה שמוצר פרווה רותח הונח על צלחת בשרית קרה, או מוצר פרווה קר הונח על צלחת בשרית רותחת, ורק במקרה זה מותר לערבו עם חלבי.

אולם אם מוצר פרווה שבושל בסיר בשרי, אף שבושל באותו היום בשר, בפועל בושל שוב יחד עם חלב, הדבר מותר באכילה, משום שמעיקר הדין אנחנו פוסקים הלכה כדעות הסוברות שאין בכך איסור.

במקרה ומוצר פרווה בושל בסיר בשרי בלי מים או רוטב [צלי קדר], או נאפה על שפוד בשרי או על תבנית בשרית, ומדובר באופן שבושל בשרי בסיר או התבנית באותה היום, ואח"כ מוצר הפרווה התערבב עם מוצר חלבי, נחלקו בענין, הרמ"א (יו"ד סי' צה סעיף ב) והפרי חדש (סק"ה) התירו, אך הש"ך (סק"ד) בשם המהרש"ל אסר. למעשה במקום שאין הפסד גדול יש להחמיר, ואפשר לתת ליהודי הנוהג להקל [כגון ספרדי או אשכנזי הנוהג כרמ"א] לטעום את המאכל, ואם הוא אינו מרגיש טעם של בשר אפשר להקל בכל מקרה.

יש לשים לב כי גם המים והרוטב שבושלו בסיר הבשרי, אם ערבבם אח"כ אם חלבי, לדעת הש"ך הדבר אסור. (פרי מגדים חוות דעת ופתחי תשובה שם).

השבוע סיכמנו את עיקרי הדינים, אולם קיימים עוד פרטי דינים רבים, בשבוע הבא בגליון שיצא בעז"ה בסמוך לחג נרחיב בפרטים הנוספים בהלכות אלו, ונסכם את הדברים בדיון בכמה שאלות מעשיות, הנוגעות בפרט לחג השבועות הקרוב.