בס"ד

מאמר השבוע עוסק בקביעת השבת במזרח ובאוקיינוס השקט. מהו קו התאריך? ומהו קו התאריך ההלכתי? ומדוע הוא נצרך? והאם הוא קיים? מדוע חלוקים הדעות במדינות רבות מתי השבת ומועדי ישראל? מה דין יפן? ניו זילנד? אוסטרליה? חרבין שבצפון מזרח סין? מזרח סיביר? פפואה ניו גיני? אינדונזיה? פיליפינים? טאיוון? קוריאה? הוואי? האם ראוי לצאת לנופש במקומות אלו? או לנסיעת עסקים? היכן יש בעיה? והיכן לדעת רוב הפוסקים הדבר מותר לכתחילה? האם מותר לצאת ביום ראשון לשייט באוסטרליה או קוריאה? ומדוע? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

קביעת השבת באוקיינוס השקט ובמדינות שלצידו

בפרשה מוזכר כי השבת התקדשה משום שבו כילה הבורא לברוא את עולמו, במאמר זה נבאר מדוע יש מחלוקת יסודית באיזה יום חלה השבת במגוון מדינות כגון: הוואי,  יפן, נוי זילנד, מזרח סיביר, צפון מזרח סין, קוריאה, אוסטרליה, ועוד.

נציין רק חלק ניכר מהמחלוקת היא ע"פ מה שמסופר בפרשה כי השמש נבראה ביום רביעי, ומשכך ברגע שהשמש התחילה את מסלולה היה במקום מסוים שקיעת החמה, לחלק ניכר מהדעות מקום זה מהוה את קו התאריך, אולם עלינו לבאר היכן נבראה השמש, ומשכך רגע לאחריו היכן היה השקיעה הראשונה ביקום.

רקע לשאלת קביעת קו התאריך ההלכתי?

היום ההלכתי כידוע נקבע עם שקיעת החמה או צאת הכוכבים בעקבות חשיכה, אולם כיון שהעולם הוא כדור יש צורך לקביעת קו תאריך. להסביר את הדברים נבאר מה קורה אם לא נקבע קו תאריך, אם כעת יום שישי, בכל מקום שתשקע השמש ייהפך הלכתית לשבת, ולכן כאשר השמש שוקעת בארץ ישראל הוא הלכתית יום שבת, כאשר היא מתקדמת מערבה ושוקעת באירופה גם שם יום שבת, כשהיא שוקעת באמריקה גם שם יום שבת, כשהיא שוקעת בהוואי גם שם יום שבת, כשהשמש שוקעת ביפן גם שם יום שבת, וכאשר השמש שוקעת בסין, גם סין עוברת ליום שבת, כשהיא שוקעת בהודו גם שם שבת, וכשהיא שוקעת בפרס ועירק גם שם שבת, כך גם כשהיא שוקעת בירדן, וכעת כשהיא שוקעת בישראל בסוף יום השבת לא יתכן ששוב יהיה שבת, ומאידך בלי קביעת קו תאריך לא יתכן כי בירדן הסמוכה כרגע מתחיל שבת ואילו בישראל יוצא שבת.

להמחיש את הדברים נביא את הדוגמא הבא נדמיין שאדם עבר להתגורר במטוס חדיש הטס במהירות שכדור הארץ מסתובב, ואדם עולה על המטוס בשעת צהרים, האדם ינוע כל חייו ממקום למקום ולעולם לא תשקע לו השמש, בכל מקום שהוא נמצא הוא בשעת צהרים, אולם ברור שהאדם מתבגר ועוברים עליו ימים רבים במהלך הטיסה.

ולכן כדי לספור ימים אנחנו חייבים לקבוע על קו דמיוני שהוא יהווה את קו התאריך, ובכל פעם השמש עוברת את קו התאריך מתחלף יום, ולכן באופן תיאורטי אילו קו התאריך היה בנהר הירדן בגבול המזרחי של ישראל, אכן בירדן היה נכנס שבת מספר דקות לפני מוצאי שבת בישראל, ואדם שהיה חוצה את נהר הירדן במוצאי שבת מיד היה מתחיל שוב שבת נוספת. מאידך אדם שעם כניסת שבת בישראל חוצה את הירדן הוא חוזר ליום שישי, ואילו עם כניסת השבת בירדן הוא חוצה שוב את הנהר לכיוון ישראל הוא נמצא במוצאי שבת, ונמצא שהוא כמעט לא היה אצלו בשבוע זה יום שבת.

נוסיף כי מבחינה טכנית קשה מאד לגור בצמוד לקו התאריך, משום שקשה להתנהל כאשר במקום אחד יום ראשון, וכמה פסיעות לאחר מכן הוא כבר יום שני, ולכן המגמה בעולם הוא לחפש מקום שאנשים אינם גרים שם, ולקבוע שם את קו התאריך, מסיבה זו קו התאריך הבינלאומי הוא באוקיאנוס השקט, ומתחיל במיצר ברינג' שבין אלסקה לסיביר וממשיך באוקיינוס השקט פחות או יותר לאורך קו אורך 180. אולם הקו עובר לפי צרכים של מדינות שונות, כך למשל אלסקה בעבר כשהייתה שייכת לרוסיה הייתה בצידה המזרחי של הקו, והיום התחיל באלסקה, בעוד שלאחר שארה"ב רכשה את המקום היא עברה לצידה המערבי של הקו, והיום מסתיים באלסקה.

למשל איי סמואה המצויים בקרבת הקו, הספיקה כבר להחליף מסיבות שונות פעמיים את מיקומה לפי העדפה מדינית של התושבים, האם להקל על התושבים להתקרב לארה"ב או לאוסטרליה וניו זילנד. וברור שבכל פעם שמחליפים שם את הקו, השבת אינה משתנה.

מונחים שונים להבנת הדברים

על מנת להבין את הדברים נקדים כמה מונחי יסוד. העולם מחולק ל360 קווי אורך, חלוקה זו אינה מתבססת על מציאות מסוימת בעולם, אלא על נוחות לחלק את העולם ל360, חלוקה זו מקובלת על החוקרים הקדומים ולהבדיל גם על פוסקי הלכה, וקרויה מעלות, ולכן כאשר כותבים 180 מעלות הכוונה למקום המרוחק ביותר בעולם הנמצא בדיוק בחצי השני של הכדור.

החלוקה המקובלת בימינו של קווי האורך הוא שקו 0 נמצא בגריניץ' באנגליה, וממנו מודדים 180 מעלות מזרחה או מערבה, ושם נמצא קו התאריך הבינלאומי [אשר מסיבות מדיניות הוא בחלקו מתעקם לכלול אזורים שונים הרוצים להשתייך לאזור זמן מועדף]. קווי האורך מגריניץ' לכיוון מזרח עד קו התאריך מכונים קווי אורך + או קווי אורך סתם, למשל ירושלים מצויה בקו אורך 35.2+ [ליתר דיוק גשר המיתרים נמצא בנקודה זו בדיוק]. ואילו קווי האורך מגריניץ' לכיוון מערב עד קו התאריך מכונים קווי אורך -, לדוגמא איי הוואי מצויים בערך בין קווי אורך 160.2- עד 154.8-.

נדגיש כי כל ציוני המקומות במאמר זה נבדקו בצורה ביתית לא מקצועית רק לתת מושג כללי על המקומות השונים, ואין להסתמך להלכה למעשה על המקומות הללו בדקדוק.

כיצד נוכל לקבוע קו תאריך הלכתי?

בשאלה זו כבר נחלקו הראשונים, וקיימות שתי גישות שהם ארבע בראשונים כיצד נקבע התאריך. [קיימות עוד כמה הצעות ויש שדייקו מקדמונים שונים כן, אך הבאנו את השיטות המרכזיות שהתקבלו להלכה ע"י פוסקי הדור].

שיטת מדידת המעלות מירושלים

קיימת גישה אחת כי עלינו לבדוק מתי התחיל היום הראשון, וקו התאריך נקבע ע"פ היום הראשון בבריאה ומיקום תלית השמש בירושלים ברגע בריאתו, או לפי השבת הראשונה וקו התאריך נקבע לפי מיקום השמש במרה או בהר סיני במקום שבה ניתנה השבת. ולכן מודדים כמות מסוימת של מעלות מירושלים או סיני ומרה.

שיטת הכוזרי ובעל המאור ואחרים הוא שהיום הראשון התחיל בזמן שנבראה השמש, ולכן היום מתחיל שש שעות לפני ירושלים, כלומר 90 מעלות מירושלים. לפי דעה זו כיון שירושלים מזרחית מעט מקו אורך 35.2 קו התאריך עובר בסביבות קו אורך 125.2.

שיטה אחרת של הגרי"מ טיקוצינסקי בספרו היומם הרחיב לבססה שהיום נקבע לפי 180 מעלות מירושלים.

קצה המזרח

אך קיימת גם גישה נוספת בראשונים שהיום מתחיל מקצה המזרח והוא קו התאריך ההלכתי. וכן הוא דעתו של היסוד עולם ויש הסוברים שגם שיטת ראשונים נוספים. אחרונים רבים סוברים שקצה המזרח הכוונה קצה היבשת במזרח והוא הקצה המזרחי ביותר של אסיה בסיביר ליד מיצר ברינג', ונקודה זו בסביבות קו אורך 169.6- בערך 155 מעלות מירושלים הוא קו התאריך ההלכתי.

למעשה קו זה כמעט אינו חוצה איים ומקומות ישוב וכמעט כולו עובר באוקיינוס השקט.

אולם לדעת החזון איש גם לדעה זו אין הכוונה לקצה המזרח בסיביר שאינו מיושב, אלא לקצה המזרח המקביל לירושלים או לאקלים הרביעי בקווי רוחב של העולם, והוא מסתיים בחופי המזרחים של סין באזור העיר שנחאי בערך 87.5 מעלות מירושלים בקו אורך 122 בערך.

סיכום השיטות המרכזיות

• שיטת הכוזרי ובעל המאור שקו התאריך הוא 90 מעלות מירושלים בקו אורך 135.2. קו זה כמעט שאינו חוצה יבשה ורובו בים, הקו עובר ממזרח למרבית חופי סין, ומבדיל בין חצי האי הקוריאני לסין אולם הוא עובר בים הצהוב ולא ביבשה, וכן ממזרח לטאיוון וכמעט כל איי הפיליפינים, ועובר בין איי אינדונזיה, [וגם שם כמעט אינו חוצה איים גדולים], אולם הוא חוצה את יבשת אוסטרליה, וכן חוצה את צפון מזרח סין וחוצה את סיביר [איזורים שאינם ראויים כל כך לישוב]. והחזון איש נקט בתוקף ששיטה זו נפסקה להלכה ואין אפשרות לערער עליה.
• שיטת החזון איש בדעת הראשונים הסוברים שקו התאריך הוא בקצה המזרח, שהכוונה לחופיה של סין מול ירושלים באזור שנחאי – קו רוחב 32 בערך בקו אורך 122, קו זה חוצה את הפיליפינים.
• שיטת הסוברים שקצה המזרח הכוונה לקצה האחרון של יבשת אסיה בסיביר ליד מיצר ברינג'.
• שיטת הגרי"מ טיקוצינסקי שקו התאריך עובר 180 מעלות מירושלים והוא בערך בקו 144.8-.
• מעבר לכך ישנם הצעות רבות שונות והבולטת ביניהם הוא דעת ההר צבי כי הדבר נקבע לפי האם היהודים הראשונים שהגיעו למקום הגיעו מכיון מזרח או מכיון מערב. [וראה רדב"ז (ח"א סי' עו) מור וקציעה (או"ח סי' שמד) תפארת ישראל (ברכות פ"א בועז סק"ג) כף החיים (או"ח סי' רסא ס"ק יט)]. אולם למעשה נראה שפוסקי זמנינו לא התייחסו לסברות והצעות אלו, ודנו רק על 4 הצדדים הראשונים, ובפרט נראה שהספק הוא על הצדדים שקו התאריך הוא 90 מעלות מירושלים, או שהוא בקצה המזרח.

מה עושים כאשר קו התאריך חוצה יבשה

מחלוקת נוספת קיימת מה עושים כאשר קו התאריך חוצה יבשה, האם יתכן כי אדם הנמצא במקום אחד אצלו כעת שבת, ואילו חברו הנמצא בבית הסמוך אצלו עדיין יום שישי, יתירה מזו האם אדם העובר מבית לבית יחויב לשמור שוב שבת, או להיפך אדם שאם כניסת השבת עובר את הקו מערבה למקום שכעת כבר יום ראשון האם יפטר משמירת שבת.

החזון איש חידש כי כל עוד ויש יבשה הרי היא נמשכת אחרי היום הקודם, וקו התאריך מסתיים תמיד בחוף הים, ולכן יבשת כמו אוסטרליה אף שרק מיעוט היבשת נמצאת מערבית לקו 125.2 כל אוסטרליה נגררת אחרי חלק זה, ובכל אוסטרליה השבת היא 6 שעות לפני ארץ ישראל, וכפי שעון אוסטרליה ושאר המזרח הרחוק. וכן חלקו הצפון מזרחי של סין ומזרח סיביר נגררים אחרי שאר יבשת אסיה ובכולם השבת היא לפי השעון המקומי וכשאר המזרח הרחוק.

אולם ישנם פוסקים שלא קיבלו חידוש זה, או לפחות הסתפקו בדינו.

משמעות השיטות השונות להלכה

שאלה זו נוגעת למרבית איי האוקיאנוס השקט וחלק מהמדינות שלצידו, וכפי שנפרט את המדינות השונות ששאלה זו נוגעת אליהם:

יפן: עיקר השאלה היא נוגעת ליפן, במדינה זו לדעת החזון איש והפוסקים שסוברים כמוהו השבת ביפן היא ביום ראשון לפי שעון יפן, ושבת לפי השעון היפני היא יום שישי, וכך גם בכל החגים החג הוא תמיד למחרת התאריך לפי השעון היפני. לדעת החזון איש והרבה מפוסקי זמנינו ניתן גם להקל ביפן ולחלל את השבת היפנית, ולשמור רק את יום ראשון.

מאידך לפי השיטות שקו התאריך הוא בקצה המזרח שהוא קצה סיביר, או 180 מעלות מירושלים, השבת ביפן היא השבת לפי שעון יפן וכפי שהיא בשאר המזרח הרחוק. ויש הנוהגים כך גם לקולא, ושומרים רק על שבת זו ולא על יום ראשון.

מסיבה זו לדעת פוסקי הלכה רבים רצוי מאד להימנע מהשהות ביפן בשבת וימי ראשון כדי שלא להיכנס לספקות הלכתיים אלו, ובמקרה הצורך להקפיד שלא לעשות מלאכות האסורות בשבת בשני הימים.

צפון מזרח סין ומזרח סיביר: בצפון מזרח סין מעבר לקו 125.2 וכן במזרח סיביר כיון שמקומות אלו מעבר לקו התאריך לשיטת הכוזרי ובעל המאור, לכאורה היה אמור דינם להיות כיפן, אולם למעשה במקומות אלו יש את חידושו של החזון איש כי כל עוד שישנו יבשה המקום נגרר אחרי שאר היבשת.

למעשה רוב הפוסקים מקלים במקומות אלו, אולם מי שמקבל את פסקו של החזון איש כי הלכה הוא כדעת הכוזרי ובעל המאור אך אינו מקבל את חידושו כי כל היבשה נגררת, במקומות אלו השבת תהיה למחרת ביום ראשון לפי השעון המקורי, הדבר נוגע בפרט לעיר חרבין, משום ששאר השטחים הללו מיושבים יחסית בדלילות. [הקו עובר במזרח הערים צאנג'צון ודה קינג וכולל מעט ממזרח ערים אלו].

יש לציין שבחרבין היה קהילה יהודית פורחת בפרט בתקופה שבין מלחמות העולם, ורבה הגאון רבי שמואל יוסף קיסילוב נכנס לעומק הסוגיא והכריע כי קו התאריך עובר בקצה המזרח, ולכן נהגו שם שבת כשעון המקומי. ומכיון שבמקום זה היה קהילה יהודית חשובה והכריעו לאחר לימוד הסוגיא כראוי, חלק מפוסקי זמנינו נתנו משקל גדול למנהג המקום. [להבדיל ממקומות שהמנהג נקבע בשל חוסר מודעות לנידון, ובפרט במקומות שהקהילות לא כללו תלמידי חכמים].

קוריאה: קוריאה כולה הצפונית והדרומית נמצאת מעבר לקו 125.2 אולם מחוברת ליבשת אסיה, ומכיון שהוא מעבר לקו התאריך לשיטת הכוזרי ובעל המאור, לכאורה היה אמור דינו להיות כיפן, אולם למעשה במקומות אלו יש את חידושו של החזון איש כי כל עוד שישנו יבשה המקום נגרר אחרי שאר היבשת.

למעשה רוב הפוסקים מקלים במקומות אלו, וקובעים כי השבת הוא לפי השעון המקומי, אולם מי שמקבל את פסקו של החזון איש כי הלכה הוא כדעת הכוזרי ובעל המאור אך אינו מקבל את חידושו כי כל היבשה נגררת, בקוריאה השבת תהיה למחרת ביום ראשון לפי השעון המקורי.

אוסטרליה: מרבית אוסטרליה בפרט האזורים המאוכלסים, ואזורי הקהילות היהודיות בסידני ומלבורן מצויים מעבר לקו 125.2 [העובר במזרח אוסטרליה המערבית ולמעט פרת' אין כמעט ערים גדולות בצד המערבי של קו תאריך זה], ומכיון שהוא מעבר לקו התאריך לשיטת הכוזרי ובעל המאור, לכאורה היה אמור דינו להיות כיפן, אולם למעשה במקומות אלו יש את חידושו של החזון איש כי כל עוד שישנו יבשה בצד המערבי של הקו כל המקום נגרר אחרי שאר היבשת, נדגיש כי באוסטרליה הוא חידוש גדול יותר, כי לא מדובר על מיעוט קטן של היבשת הנגררת אחרי כל היבשה של אסיה אירופה ואפריקה המחוברים יחד, אלא להיפך אל מרבית היבשת הנגררת אחרי מיעוט קטן של היבשת.

למעשה כמעט כל הפוסקים מקלים באוסטרליה, וקובעים כי השבת הוא לפי השעון המקומי, וכך מנהג הקהילה היהודית הגדולה והמכובדת במקום. אולם מי שמקבל את פסקו של החזון איש כי הלכה הוא כדעת הכוזרי ובעל המאור אך אינו מקבל את חידושו כי כל היבשה נגררת, בקוריאה השבת תהיה למחרת ביום ראשון לפי השעון המקורי. בנוסף יש לשים לב שאין לצאת לשייט ביום ראשון ולהתרחק מחוף הים, משום שאז כבר אין את חידושו של החזון איש, ויש לדון כמה מותר להתרחק מהחוף.

ניו זילנד: דינו לגמרי כיפן, ועליו עיקר הנידון, לדעת החזון איש השבת להקל ולהחמיר ביום ראשון לפי השעון המקומי, ואילו לסוברים שקו התאריך הוא בקצה המזרח בקצה סיביר, או לסוברים שהוא 180 מעלות מירושלים השבת היא כפי השעון המקומי. והרבה מאד פוסקים מורים כי רצוי מאד להימנע מהשהות בניו זילנד בשבת וימי ראשון כדי שלא להיכנס לספקות הלכתיים אלו, ובמקרה הצורך להקפיד שלא לעשות מלאכות האסורות בשבת בשני הימים.

פפואה – פפואה ניו גיני: דינו לגמרי כיפן, ועליו עיקר הנידון, לדעת החזון איש השבת להקל ולהחמיר ביום ראשון לפי השעון המקומי, ואילו לסוברים שקו התאריך הוא בקצה המזרח בקצה סיביר, או לסוברים שהוא 180 מעלות מירושלים השבת היא כפי השעון המקומי. והרבה מאד פוסקים מורים רצוי מאד להימנע מהשהות ביפן בשבת וימי ראשון כדי שלא להיכנס לספקות הלכתיים אלו, ובמקרה הצורך להקפיד שלא לעשות מלאכות האסורות בשבת בשני הימים.

אינדונזיה: אינדונזיה מורכבת מ200 איים מרביתם בצידה המערבי של קו התאריך לכל הדעות, אולם בכל אי יש לברר האם הוא מעברו של קו התאריך, או לפחות מתחיל מעבר לקו לכל הדעות. לשיטות שהוא קצה המזרח או 180 מעלות מירושלים כל אינדונזיה נוהגת הלכתית כשעון המקומי.

פיליפינים: כמעט כל איי פיליפינים מערבית לקו 125.2, ומלבד איים זעירים במזרח המדינה אינה בעיה, אולם לדעה שקו התאריך הוא קצה המזרח מול ירושלים באזור שנחאי יש לבדוק כל אי לגופו של ענין. [חלק גדול מהאיים לפחות בחלקם גם מעבר לקו שנחאי, כך שבוודאי ניתן להקל בהם].

טאיוון: כל טאיוון מצויה מערבית לקו 125.2, וכמעט כולה אף מערבית לקצה המזרח מול ירושלים שהוא בערך קו 122, כך שבטאיוון אין כל בעיה, אמנם ישנם מפות שציינו שהקו הוא 120 ולפי זה יש נידון בטאיוון, אולם למעשה אין בכך בעיה.

הוואי: איי הוואי מצויים בקווי אורך בין 160.2- עד 154.8-, כלומר הם פחות רחוקים מ180 מעלות מירושלים שהוא קו אורך 144.8-, אולם הם רחוקים יותר מקצה היבשת במזרח כלומר מקצה סיביר ליד מיצר ברינג' באזור קו אורך 169-. ומשכך לדעת הגרי"מ טיקוצינסקי השבת בהוואי הוא ביום שישי לפי השעון המקומי ושעון ארה"ב, ואילו לדעת הסוברים שקו התאריך הוא קצה המזרח, ובוודאי לדעת החזון איש השבת בהוואי הוא יום השבת לפי השעון המקומי, ושעון ארה"ב. הרבה מאד פוסקים סוברים שבהוואי ניתן להקל ולנהוג שבת רק ביום השבת המקומי, אך יש סוברים שגם בהוואי יש להחמיר.

הפלגות בספינה, או טיסה באזור: בנוסף צריך לקחת בחשבון כאשר נוסעים בהפלגה דרך אוקיינוס השקט, או בטיסה מעליו בימי שישי שבת או ראשון, כי יש לברר האם בחלק מהזמן לא עוברים את קו התאריך לפי אחד הדעות.

כיצד נפסק למעשה

שאלה זו הלכה למעשה התחילה להתעורר כאשר התחילה להתגבש קהילה יהודית גדולה מאד בעיר חרבין בסין [בשיאה הגיעה לבערך 20,000 יהודים בעיקר פליטים מרוסיה], ורבה של העיר הגאון רבי שמואל יוסף קיסילוב הסתפק האם חרבין הרחוקה יותר מ90 מעלות מירושלים נמצאת מעבר לקו התאריך, והכריע למעשה שלא לשנות את יום השבת, משום שקו התאריך עובר בקצה המזרח.

מאוחר יותר התעורר השאלה ביתר שאת בעת ש400 תלמידי ישיבת מיר עם רבותיהם יחד עם קבוצות נוספות ברחו במלחמת העולם השניה והגיעו ליפן, תלמידי הישיבה שהיו מודעים לנידון ההלכתי שלחו את השאלה לרבני ארץ ישראל, והחזון איש הורה להם לשמור את יום ראשון היפני, ואילו הגרי"מ טיקוצינסקי הורה להם לשמור את השבת היפני, בשבתות שמרו הרוב על שני הימים, אולם כשהגיע יום הכיפורים קיבלו מברק מהחזון איש שלא לצום יומיים, אלא לאכול ביום רביעי [יום כיפור לפי שעון יפן] ולצום בחמישי, וכך נהגו, אולם היו מעט בפרט מקרב החסידים שהיו עמהם שצמו ביום רביעי, ואילו ביום חמישי אכלו פחות משיעור כדי שלא להגיע לסכנת נפשות.

עיקר טעמו של החזון איש הוא שדעתו של בעל המאור מכרעת, משום שגם אם היסוד עולם חולק עליו, בעל המאור התקבל כאחד מהפוסקים המרכזיים בעם ישראל, ואילו היסוד עולם אף שהוא תלמיד חכם שחי בתקופת הראשונים וחיבר ספר העוסק בעיקר בעניני תכונה, לא התקבל כפוסק בר סמכא בפרט כנגד בעל המאור, מה שעוד שלדעתו קצה המזרח אינו בסיביר אלא קצה המזרח כנגד ירושלים. בנוסף הוא סבר כי טענות רבות שנאמרו בסוגיות אלו אין להם מקום בבית המדרש. וסיים החזון איש את מאמרו במילים: "שאין שום מקום לנטות מזה ימין ושמאל וכו', תלמוד ערוך הוא בפי ר' חסמן הדיין, הראב"ח, ריב"ב וכו', והראב"ד והכוזרי והרז"ה הר"ן והריטב"א, וכן מפורש בתשב"ץ, ואין שום אחד מהראשונים שיחלוק בזה, ואסור לשמוע דברים בנליזה מדבריהם או פקפוק ח"ו באמיתתם".

אולם למעשה בפרט על הטענה כי הולכים אחרי קצה המזרח יש רבים מהפוסקים הסוברים שישנם הרבה ראשונים הסוברים כן, והם סברו שאכן יש להחשיב את קצה סיביר כקצה המזרח.

במאמר זה בכוונה תחילה נמנענו מלהביא טענות שונות בפרט אותם שיש נידון רחב אם ניתן לאומרם בבית המדרש, והמטרה הוא רק לעורר את הענין, ושאדם ידע שיש בכך נידון, וישאל את רבותיו כיצד לנהוג.

מקורות

בשונה מדרכנו שאנו מקפידים לכתוב בצורה קבועה כל מקור מדויק, במאמר זה נעזרנו רבות בביטוי יש מפוסקי זמנינו, משום שחלק ניכר מהדברים בפוסקים השונים אינו מוכרע, ויש כמה וכמה שמועות מה דעתם, ואין כאן המקום להכנס לכל השמועות בענין, ולכן העדפתי שלא לציין שמות, אולם אני מציין אנו כאן את כלל המקורות המרכזים לדעתי לסוגיא זו, וע"פ דבריהם נבנה המאמר, ומי שרוצה ללמוד את הסוגיא לעומק יוכל להעזר במקורות אלו.

הכוזרי (לרבי יהודה הלוי מאמר ב סימן כ); המאור (לרבי זרחיה הלוי ר"ה כ:); ארצות החיים (להמלבי"ם סי' א); שואל ומשיב (רביעאה ח"ב סי' קנד); חזון איש (או"ח קונטרס ח"י שעות); מכתב הגר"נ קרליץ והגר"ח קנייבסקי (סוף חוט שני ר"ה ויוה"כ) שביפן וניו זילנד אין צורך להמנע ממלאכה ביום שהם קוראים יום השביעי; פשר חזון (ביאור לחזון איש שנערך בהתייעצות צמודה עם גדולי תלמידיו); ארץ צבי (ח"א סי' מד); סוד נקודה דלתתא (להגר"י דינקלס נדפס בסוף ירושלמי חלה עם פי' הר"ש סירילאו); הר צבי (או"ח סי' קלח); היומם (להגרי"מ טיקוצינסקי); ישא יוסף (ח"ב סי' ק; קא); הגרש"ז אויערבאך (הליכות שלמה יוה"כ פ"ה הערה 48); אור לציון (או"ח ח"א סי' יד); שבט הלוי (ח"ג סי' כח; ח"ו סי' לד); אגן הסהר (להגר"ח צימרמן); ויען יוסף (סי' קו); הגר"מ שטרנבוך (מועדים וזמנים ח"ו סי' יד; תשובות והנהגות ח"א סי' רסט; סי' שיד; ח"ג סי' פו; ח"ה סי' פה); אמרי שפר (להאדמו"ר מירוסלב); פסקי תשובות (או"ח סי' שמד אות ב).

ונסיים בדברי האגרות משה (או"ח ח"ג סי' צו) כי כל הכרעות בעניני שינוי היום קשה מאד להשיב מסברא בלי מקור ממשי מדברי רבותינו.