פדיון כפרות עכשיו

מעלת התפילין וקדושתן

בס"ד

מהו שכרו של המקפיד להניח תפילין? כיצד נזכה להתגבר על היצר? כיצד נזכה לחיים ארוכים ובריאים? כיצד נוכל להבטיח את עתינו בעולם הבא? אלו תפילין מומלץ לקנות לילדנו? מהו כוחו של התפילין? האם חובה להניח תפילין במהלך כל היום או רק בתפילה? מדוע בימינו אין נוהגים כך? האם מותר לעסוק בנושא אחר ולשכוח לרגע שאנחנו לובשים את התפילין? האם ישנו אדם שגם בתפילה אינו יכול לשמור כראוי על התפילין? האם מותר לנשים ללבוש תפילין? ומדוע? ומדוע מיכל בת שאול לבשה תפילין? האם האיסור מורה על פחיתות נשים לעומת גברים? ומי עדיף ביהדות נשים או גברים? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

מעלת התפילין וקדושתן

בפרשתנו נאמר (דברים כח י): 'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ'. הגמרא (ברכות ו.) לומדת מכאן שהתפילין הם עוז לישראל, והגמרא אף מוסיפה כי מעלה זו קיימת בתפילין שבראש. בדומה הגמרא (מגילה טז.) דורשת מכאן שתפילין הם היקר של עם ישראל, כלומר גורמים לעמים לייקר ולכבד את עם ישראל. במאמרנו השבוע נעסוק בקדושתן ומעלתן של התפילין ומה זה מחייב אותנו.

חותמו של מלך

הזוהר הקדוש (זוהר חדש שה"ש ח: ועוד) הרחיב בכך שהתפילין הם חותמו של המלך שניתן לנו, ומוטל עלינו לשומרו כראוי, ומאידך העונש על מי שמזלזל בזה, הוא עונש למי שמזלזל בחותמו של המלך.

הסמ"ג (עשה ג) הרחיב במעלת וקדושת התפילין, ובטעם שהיא כה חביבה בפני הבורא, ובין דבריו כתב שמכל תרי"ג המצוות יש רק 3 מצוות שהם אות לבני ישראל שהם עבדיו ובניו של הבורא יתברך, שבת ברית מילה ותפילין. ועל האדם להיות תמיד עם שני עדים שהוא יהודי, ולכן צריך להניח תפילין בכל יום ויחד עם ברית המילה יש לו שני עדים. אולם בשבת שיש לו אות מצד השבת, די בשני העדים שבת וברית מילה, ולכן אין מניחים תפילין בשבת.

מציל את האדם מהחטא

בגמרא (מנחות מג:) נאמר שתפילין ציצית ומזוזה אלו 3 מצוות המצילות את האדם שלא יחטא. ועל כך נאמר (קהלת ד יב): 'וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק', כלומר אדם המקיים 3 מצוות אלו אף שיעמוד בנסיונות רבים לחטוא, מצוות אלו נותנות לו את הכח והעוצמה לעמוד מול היצר ולא במהרה הוא יתנתק מארץ החיים. בנוסף נאמר בגמרא שעל כך נאמר (תהלים לד ח): 'חֹנֶה מַלְאַךְ ה' סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם'. כלומר שיש שמירה מיוחדת למי שעושה 3 מצוות אלו, שמלאך השם חונה סביבו כדי לחלצו מהנסיונות ופיתויי היצר.

בשימושא רבה (הובא ברא"ש הל' תפילין) נאמר עוד שהמקפיד על תפילין מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ואין אש של גיהנום שולטת בו, וכל עוונותיו נמחלים.

הפחד ויראת הכבוד בפני המניח תפילין

הירושלמי (ברכות פ"ה ה"א) מספרת על מספר מקרים שבהם האומות יראו מגדולי ישראל בזכות התפילין, ובזכות ההבטחה האמורה בפסוק 'ויראו ממך':

רבי יוחנן ישב ולמד תורה בפתח בית הכנסת של העולים מבבל בציפורי, המושל עבר במקום אך רבי יוחנן לא הפסיק ממשנתו כדי לקום בפניו, עבדי המושל רצו להכות את רבי יוחנן על הזלזול בכבוד המושל, אולם המושל אמר להם ביראת כבוד כלפי רבי יוחנן הניחו לו הוא הרי הוא עוסק כרגע בנימוסי אדוניו [כלומר לומד תורתו של בורא עולם].

רבי חנינא ורבי יהושע בן לוי עלו לפני המושל של קיסריה, כשראה אותם המושל, קם בפניהם ביראת כבוד, משרתיו הביעו פליאה כיצד הינך קם בפני היהודים הללו, אך המושל השיב להם 'פני מלאכים אני רואה'.

רבי יונה ורבי יוסי עלו בפני המושל באנטוכיה, כאשר ראה אותם המושל קם בפניהם ביראת כבוד, משרתיו הביעו פליאה כיצד הינך קם בפני היהודים הללו, אך המושל השיב להם בכל פעם שאני יוצא לקרב אני רואה את דמותם ומנצח בקרב.

רבי אבון נכנס לפגישה עם המלך, ובשעה שהוא יצא הוא הסתובב הפנה את עורפו למלך, ויצא כדרך שיוצאים מאדם רגיל, [להבדיל מהנהוג לצעוד אחורנית ולא להראות את העורף למלך], משרתי המלך רצו להורגו על הפגיעה בכבוד המלך, אך המלך מנע זאת מהם ואמר להם שהוא רואה שני זיקוקי דנור הבוקעות מהעורף במקום קשר התפילין, והניחוהו משרתי המלך.

הירושלמי מסיים כי במקרים הללו התקיים הפסוק האמור בפרשה 'וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ'.

הירושלמי מוסיף שרבי שמעון בר יוחאי אמר כי לא רק אומות העולם מפחדים מאדם המניח תפילין אלא אף השדים והרוחות מפחדים מאדם המניח תפילין.

קניית תפילין מהודרות

מסיבה זו כתבו הפסוקים, כי בשעה שאבא ואמא באים לקנות תפילין לילדיהם, כיון שזה הוצאה חד פעמית לכל החיים, וזהו חותמו של הקב"ה והאות על יהדותו של הבן, והוא הכלי שיתן לנער את הכוחות לעמוד בנסיונות וסערות החיים, ראוי להדר ולהשקיע אף יותר מהחיוב מעיקר הדין, כדי לתת לנער את כח עוצמתי זה, וקדושה זו בשלמות המהודרת ביותר.

בנוסף נאמר בגמרא (מנחות מד.) כי המניח תפילין מאריכים ימיו מתוך בריאות כפי שנאמר בפסוק (ישעיהו לח טז): 'ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ, וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי', כלומר כששם ה' הוא על האדם הרי הוא זוכה לאריכות ימים, ובורא עולם מרפאהו ומחזקהו, ואיזה אבא ואמא לא רוצים לדאוג כך לילדיהם שיהיה הדבר בשלמות.

מדוע לא מניחים תפילין במשך כל היום

הרמב"ם (תפילין פ"ד הכ"ה) כתב: 'קדושת תפילין קדושתן גדולה היא שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק, לפיכך צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום שמצותן כך היא, אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה או בלא ציצית או בלא תפילין'.

אולם בימינו הנהוג להניח תפילין רק בתפילת שחרית, ונשאלת השאלה מדוע ביטלו את מצוות תפילין במהלך כל היום?

השולחן ערוך (או"ח סי' לז סק"ב) ביאר כי אמנם מעיקר הדין יש להניח תפילין במהלך כל היום, אך מכיון שתפילין צריכות זהירות גדולה מאד שלא להסיח דעת לרגע מהתפילין, ולנו אין יכולת להיות ממוקדים מטרה ולהרגיש כל הזמן שאנחנו נושאים את שמו של השם, ולא להסיח דעת מהתפילין, ולכן נהגו להניחו רק בשעה שאומר קריאת שמע ועומד בתפילה.

אמנם החיד"א (ברכי יוסף סי'לז סק"ג) והמשנה ברורה (סי' לז סק"ז) כתבו שמלבד התפילה ראוי ללמוד מעט בתפילין. החיד"א (מחזיק ברכה סי' כה אות יז) והבן איש חי (שנה א חיי שרה אות יא) ביארו הטעם, משום שאי אפשר להגיע לשלמות כל חלקי הנשמה בלי ללמוד עם התפילין.

הסמ"ג (עשה ג) נשאל מה יעשה אדם שגם בתפילה קשה לו שלא להסיח דעת מהתפילין, והוא השיב שגם הרשע ביותר יכול להתרכז בזמן זה שלא להסיח דעת מהתפילין, והראיה שהרי בשעה שאדם מחזיק ספר תורה  ואף אחד אינו מסרב להחזיק את ספר התורה כאשר מכבדים אותו, למשל בהקפות בשמחת תורה, אף שבספר כתוביפ פרשיות רבות, בעוד שבתפילין נכתבו רק 4 פרשיות. ומשכך מוכח שכל אדם יכול לשעה קלה להתרכז בקדושת התפילין ושלא להסיח דעת מהם.

הסוברים שיש ללכת עם התפילין במהלך כל היום

אמנם הגאון מוילנא הלך עם תפילין כל היום, וכן כתבו תלמידיו בשמו (מעשה רב הל' ציצית ותפילין אות יח) כהוראה לרבים שמותר ללכת עם תפילין בכל הימים, ומותר אף ללבוש אותם בשעה שעוסק בעסקיו, ואוכל אכילת עראי [טעימה קלה ולא ארוחה קבועה], אך אסור ללבוש אותם בשעה שהוא מדבר דברים בטלים, כגון חדשות וכל דיבור שאין בו מצוה.

בביאור הלכה (סי' לז סעיף ב ד"ה מצותן) כתב שאשרי חלקו שם אדם שמקיים מצוה זו כדינה כל היום, אולם רק בתנאי שהוא אכן יכול להזהר כדין להמנע מהיסח הדעת מהתפילין, ולפחות שהוא יכול לשמור על עצמו להמנע משחוק וקלות ראש, ולשמור על גופו כראוי להמנע מהפחה. ובשבט הלוי (ח"ט סי' יח) כתב, שאין לעורר את הרבים ללכת עם תפילין כל היום, שהרי הרוב המוחלט אינו יכול לעמוד בכך, ורק יחידים שבטוחים בעצמם שהם בדרגה זו יכולים לנהוג בעצמם הנהגה זו.

למעשה נראה שמחלוקת זו תלויה במחלוקת אחרת בראשונים (ראה שאגת אריה סי' לח-מ בהרחבה; משנ"ב סי' מד סק"ג) מהו ההלכה שאסור להסיח דעת מהתפילין, האם הכוונה שהוא חייב להיות ממוקד מטרה ולחשוב כל הזמן על כך שהוא נושא עליו את חותמו של מלך העולם, או שמא האיסור הוא רק לדבר בהם דברים שאין בהם צורך, או עניני קלות ראש, אך אינו צריך לזכור בכל רגע שהוא לבוש בתפילין המזכירות לו שהוא נושא עליו של שמו של בורא העולם, ועליו לחשוב רק בכך. שבעוד שאת היסח הדעת הראשון אין כמעט בימינו אדם שיכול לומר שהוא מסוגל לעשות זאת מעבר לזמן מוגדר של התפילה שהוא אמור בלאו הכי להרגיש שהוא מדבר עם השם. את היסח דעת השני הוא בהחלט משימה לא קלה, ורובנו אינם עומדים בכך, אולם בהחלט יתכן אנשים שמרגישים שהם יכולים לעמוד בכך במהלך שעות רבות ביום.

  האם מותר לנשים להניח תפילין

בגמרא (עירובין צו.) מסופר שמיכל בת שאול הניחה תפילין ולא מיחו בה חכמים. אולם בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ג; עירובין פ"י ה"א) הובא מחלוקת האם מיחו בה חכמים, ומסקנת הירושלמי נראה שמיחו בה חכמים. וכן כתבו התוס' (עירובין צו.) בשם הפסיקתא (פ' כב). והגר"א (או"ח סי' לח סעיף ג) ביאר שגם לדעת הבבלי הלכה כמי שסובר שחכמים מיחו במיכל בת שאול.

המהרש"ל (יש"ש קידושין פ"א אות סד) ביאר שאף לדעה שלא מיחו בה, היתר ניתן רק למיכל בת שאול שהיתה מלכה וצדקת גמורה, ואף לא היו לה ילדים לטפל בהם, ומשכך היו לה את היכולות לשמור על עצמה בנקיות, ולא להסיח דעתה מהתפילין. אולם לאשה רגילה אין היתר להניח תפילין.

להלכה הכלבו (סי' כא הו"ד בב"י או"ח סי' לח) פסק שאסור לאשה להניח תפילין. וכן פסק הרמ"א (או"ח סי' לח סק"ג). והחיד"א (ברכי יוסף סי' לח סק"א) ביאר שאף בשעת התפילה אשה מסיחה דעת, ואשה בשעת התפילה דומה לאיש בכל היום שאנו נמנעים בימינו מללבוש תפילין.

טעם אחר הובא בחיד"א (שיורי ברכה יו"ד סי' קפב סק"ב) ע"פ התרגום יונתן שביאר את הפסוק (דברים כב ה): 'לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה', שיש איסור לאשה ללבוש ציצית ותפילין משום שזהו כלי גבר. אמנם האגרות משה (או"ח ח"ד סי' מט) כתב שהטעם הוא רק משום שאשה מסיחה דעתה, והדברים הללו לא יצאו מתחת ידיו של התנא יונתן בן עוזיאל.

האם הדבר מורה על פחיתות הנשים

הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ד סי' מט) ביאר שאין בכך שום פחיתות כלפי הנשים, והדבר אינו מורה שנשים פחות קדושות או פחות חשובות ביהדות מאנשים, ומלבד שבודאי יש טעמים נסתרים מדוע התורה פטרה נשים ממצות רבות וביניהם תפילין, ואף חכמים לא ראו צורך לחייבה, יש גם טעמים הגלויים שהרי מוטל על הנשים גידול הילדים, והיא התפקיד היותר חשוב להשם ולתורתו לגדל את דור העתיד, ולכן נדרש ממנה יותר זמן ופניות, ולפיכך יש מצוות הדורשות את כל זמנו של האדם כלימוד תורה, והתורה פטרה אותם.

הגר"מ פיינשטיין אף מוסיף כי בכל הטבע ברא השם יתברך שבכל מין דרך הנקיבה לגדל את הולדות, ואף את מין  האדם לא הוציא מהכלל. והנשים שמתעקשות ורוצות ללחום ולשנות כופרות בתורה, ודינם שאין להם חלק לעולם הבא.

מי חשוב יותר גברים או נשים

כיון שקיימת טעות נפוצה בדברי חז"ל שנשים דעתן קלה, ולכן מסיחות למשל את הדעת מהתפילין, נרחיב מעט בענין. חשוב להדגיש כאן כי אין הכוונה לזלזל בנשים שדעתן קלה אלא להיפך, לכל אחד יש אופי מיוחד הנצרך לו לצורך עבודת השם בעולם.

הרב ד"ר שלום סרבניק שליט"א סיפר כי בעברו היה שחמטאי [ואף שיחק בנבחרת השחמט של ישראל בשנה שהם קיבלו את אלופת העולם בשחמט], והוא חקר מדוע הישגים של נשים בשחמט הוא פחות משל גברים, ולכן אף הוקם תחרות נשים נפרדת, ובעוד שבענפי ספורט פיזיים הדבר מובן שנשים מגיעות להישגים ספורטיביים פחותות משל גברים, אולם בשחמט הרי רמת IQ של בנות אינה נופלת משל בנים אין סיבה שהם יגיעו להישגים פחותים. המסקנה אליה הגיע במחקרו היא, כי אמנם לבת יש כשרון זהה כמו לבן להצליח בשחמט ומשחקי מחשבה, אולם האופי של בן הוא להיות ממוקד בנקודה שהוא רוצה להשיג ולהתעלם מכל השאר, הרב סרברניק גילה כי בן ברגע שהוא מתיישב במשחק מול חברו הטוב ביותר, הלה נהפך ליריב והוא ממוקד במטרה להרוג את המלך של היריב. בעוד שבת לרוב תגדיר שהיא משחקת עם חברתה הטובה, ולא עם יריבה, בת תחוש אי נעימות אף כשהיא מסירה את חייל של החברה, ואף מתנצלת על כך, והיא עסוקה בתקשורת חברותית לא פחות מאשר משחק עצמו.

ולפיכך הבן יזכה באליפות השחמט בזכות האופי להיות ממוקד במטרה, בעוד שהבת תזכה בקשרים חברתיים רחבים ולא תפגע בחברתה הטובה, גם אם לא זכתה במשחק.

בורא עולם בחכמתו נתן לגברים תפקידים המחייבים אותו להיות ממוקד מטרה, בעוד שלנשים הוא נתן תפקידים כגידול ילדים וניהול בית לתת את התמיכה רגשית לבית, תפקידים שבמבט תורני הם חשובים לא פחות, תפקידים שמחייבים אותה דווקא לא להיות ממוקדי מטרה, ודווקא לזרום ולהסיח דעת מדבר לדבר, לתת תשומת לב לדבר אחד, ותוך כדי קיום תפקידה היא נדרשת להסיח את דעתה, ומיד לעבור לתת תשומת לב לכאב של ילד למשל.

מסיבה זו חכמים אמרו מצד אחד שבינה יתירה ניתנה לנשים, כלומר נשים מצטיינות בבינה, שהוא הכשרון והיכולת להבין דבר מתוך דבר. יכולת זו נובעת דווקא מכך שיש לאשה תשומת לב לפרטים מרובים, ופרטים שמבט ראשון אין בהם חידוש, ולכן הגבר אינו מתייחס אליהם, האשה מתבוננת בהם, ומתוכם ניתן להבין מתוכם דברים נוספים.

אולם מצד שני אמרו חכמים נשים דעתם קלה, כלומר דעתם מוסחת בקלות, דוקא משום שתפקידם דורש זאת.

ומשכך נבין היטב מדוע נשים אסורות להניח תפילין, דווקא משום שמצוות תפילין דורש מאתנו להיות ממוקדי מטרה, ולא להסיח את הדעת כלל מהתפילין שעלינו, תפקיד זה מתאים רק לאופי שהשם חנן את הגברים.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. בודאי. יש דעות שהכוונה אפילו מעכבת. מלבד עצם הכוונה לצאת ידי מצות תפילין, יש לכוון למען תהיה תורת ה' בפיך, הכולל את שיעבודנו לה' יתברך ואת הזכר ליציאת מצרים כלשון הכתוב, למען תהיה תורת ה' בפיך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *