לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

מי יכול להפריש חלה?

בס"ד

מאמרנו השבוע עוסק במצות חלה, למי יש סמכות להפריש חלה, האם בעל העיסה לחוד, או כל אדם, האם צריך מינוי שליחות כדי להפריש חלה? ומהו שליחות? האם הלכתית העיסה שייכת לבעל, וכיצד יש לבעלת הבית סמכות להפריש חלה? האם לבני הבית יש סמכות להפריש חלה בלי אישור מפורש של ההורים? האם עוזרת בית האופה למען בני המשפחה יכולה להפריש חלה כאשר בעלת הבית אינה במקום? ומה הדין אם העיסה תקלקל עד שבעלת הבית תשוב הביתה? האם ניתן לכבד חברה להפריש חלה? והאם יש הבדל בין אבי המשפחה בעלת הבית או אחד מהילדים? מאיזה גיל ניתן להפריש חלה? כיצד ילדה בת 11 יכולה להפריש חלה? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע?

מי יכול להפריש חלה?

למי יש סמכות להפריש חלה?

בפרשה הצטווינו על מצות הפרשת חלה, במאמרנו השבוע נעסוק מי יכול להפריש חלה, מדעת בעל העיסה או שלא מדעתו.

במשנה (תרומות פ"א מ"א) נאמר שרק בעל העיסה או שלוחו יכול להפריש תרומות ומעשרות, אולם אם אדם שאינו בעל הפירות או שליח של הבעלים מפריש תרומות ומעשרות, ההפרשה אינה חלה. הלכה זו אמורה גם בהפרשת חלה שהיא חלק ממצות תרומות ומעשרות, וכך נפסק להלכה ברמב"ם (ביכורים פ"ה הי"ד) ובשולחן ערוך (יו"ד סי שכח סעיף ג) שאם אדם שאינו בעל העיסה או שלוחו הפריש חלה, לא חלה הפרשה החלה, והעיסה עדיין אסורה באכילה. [מכיון שדיני הפרשת תרומות ומעשרות ודיני חלה זהים בענין לגבי דין בעלים ושליחות, מכיון שהמאמר עוסק בחלה מטעמי נוחות כתבנו את כל המאמר לגבי הפרשת חלה, גם במקורות העוסקות בתרומה].

במאמר נעסוק במקרים שונים המצויים שבו יש לדון האם הדבר נחשב לשליחות ע"פ ההלכה, והאם חלה ההפרשה.

מהו שליחות ע"פ ההלכה?

ע"מ לבאר את הדברים נקדים מעט מהו מינוי שליחות, והאם היא נדרשת בכל מקרה.

ע"פ ההלכה בדברים שיש צורך שדוקא הבעלים יעשו אותם, ישנם דברים שניתן לעשות גם כאשר יש לנו ידיעה שהבעלים אינו מקפיד על כך, ויש דברים שונים שאף שידוע לנו שהבעלים אינם מקפידים שאדם אחר יעשה אותם, לא ניתן לעשות זאת אלא אם כן יש מינוי של שליחות, והאדם העושה זאת מקבל כח שליחות מהבעלים. במקרה ויש כח של שליחות, הדבר נלמד מפסוקים (קידושין מא.) ששלוחו של אדם כמותו, ויש כח לשליח לעשות דברים עבור הבעלים, ודבר שנעשה מכח שליחות, נחשב שהמשלח עצמו עשה.

[להמחיש את הדבר ניתן להבין זאת ע"פ המקובל בימינו בחוק האזרחי שיש דברים שניתן לעשות עבור האדם כאשר ידוע לנו שהאדם מסכים, או שניתן לשער בסבירות גבוהה מאד שהאדם מסכים לכך, אולם יש דברים שאין שום אפשרות לעשות אותם ללא יפוי כח מפורש מהאדם המאפשר לעשות דברים אלו בשמו. אף שדיני שליחות שונים מעט מדיני יפויי כח, ניתן להבין את ההבדל העקרוני, ואת הצורך לדון בכל דבר האם הלכה מחייבת רק שהבעלים לא יקפידו או שצריך מינוי שליחות].

ע"פ ההלכה מצינו 3 דרגות:

א. מינוי שליחות: במקרה ואדם התמנה לשליח ע"י הבעלים בצורה מפורשת, בודאי יש לו כח של שליחות. החזון איש (מעשרות סי' ז ס"ק טו) מוכיח שגם אדם האומר לחברו שהוא יפריש עבורו חלה, או כל דבר אחר המצריך שליחות, והבעלים מהנהן בראשו לאות הסכמה, הדבר נחשב ע"פ ההלכה למינוי גמור של שליחות.

ב. זכיה מטעם שליחות: יש מצבים שבהם ברור לנו שהאדם רוצה שיעשו עבורו מעשה מסוים, ודבר זה נחשב זכות גמורה עבורו, במקרה כזה נתחדש שניתן לפעול עבור האדם בדברים מסוימים. מצב זה נקרא בש"ס 'זכין לאדם שלא בפניו'.

ישנו מחלוקת האם כח זה הוא משום שהפועל מקבל כח של שליחות, והאם הוא מועיל גם במקרים שיש צורך בשליחות בדוקא, או שהוא דין אחר ואינו יכול לפעול במקרה וצריך שליחות בדוקא. ולהלכה נפסק שזכיה מטעם שליחות, ולכן במקרה והדבר נחשב ע"פ ההלכה ל'זכין' יש למפריש כח של שליח.

אמנם זכיה מטעם שליחות יכולה להעשות רק במי שיכול להיות ע"פ דין שליח, ולכן כשישנו אדם שמסיבה מסוימת אינו יכול להיות שליח אינו יכול לפעול ע"י כח זה.

ג. גילוי דעת שהבעלים אינו מקפיד שיפרישו חלה: במקרה ואין שליחות, אך הבעלים גילה דעתו בפירוש והודיע שאינו מקפיד שיפרישו חלה. לדוגמא אם אמר 'שמי שמפריש חלה אינו מפסיד', במקרה זה אין כאן שליחות, אלא גילוי דעת שאינו מקפיד. והשאלה היא האם מספיק גילוי דעת, ומי ששומע יכול להפריש חלה?

הלכות שליחות בחלה

שיטת התוספות (גיטין סו. ד"ה כל) והר"ן (גיטין לב: בדפי הרי"ף ד"ה הר"י) שבתרומה יש צורך במינוי שליחות גמורה, ולא די בגילוי דעת שאינו מקפיד. אולם ברמב"ן (הובא בר"ן שם) סבר שאין צורך בשליחות או זכיה אלא מספיק גילוי דעת.

אמנם דעת החזון איש (מעשרות סי' ז ס"ק טו ד"ה גיטין וד"ה נמצינו) שגם הרמב"ן מודה שצריך דין שליחות, וכוונתו שבאופן עקרוני כל הפרשת חלה אמור להחשב כזכות עבור הבעלים, ואין צריך רשות וניתן לפעול מכח הכלל של זכיה מטעם שליחות, אך מכיון שיש מצוה יותר שהאדם יפריש בעצמו את החלה מאשר ששלוחו יפריש עבורו את החלה אי אפשר להפריש מכח זכיה, אך די בגילוי דעת בלבד שאינו מקפיד לעשות את המצוה בעצמו, כדי שנדע שהוא זכות, ואז יוכלו להפריש מכח 'זכין'.

בדעת הרמב"ם נחלקו הפוסקים, הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (מעדני ארץ תרומות פ"ד ה"ה סוף אות ב) סובר שהרמב"ם סבר שדי בגילוי דעת, אולם הוא מסייג את דבריו כי האחרונים לא סברו כך בדעת הרמב"ם.

בנוסף מצינו מחלוקת מהו מינוי שליחות, לדעה אחת בתוספות הנ"ל ניתן למנות שליחות באופן כללי, ולומר כל מי שרוצה להפריש חלה יכול, ואז כל מי שמפריש נחשב שליח, אולם לדעה שניה בתוספות יש צורך לייחד ולברר מיהו השליח, ולכן אם הוא אומר מי ששומע את קולי יכול להפריש, כיון שהמינוי מצומצם רק לאותם אלו ששמעו את קולו של בעל העיסה חלה השליחות, אולם הודעה כללית כי כל מי שרוצה יכול להפריש לדעה זו אינה שליחות.

לסיכום: ישנו מחלוקת האם יש צורך במינוי שליחות להפרשת חלה, ומצינו כמה דעות: א. יש צורך למנות שליח, וצריך לפרט מיהו השליח, אולם ניתן להכליל קבוצה מסוימת כגון מי ששומע את קולי, אך אם אפשר למנות את כל מי שירצה. ב. יש צורך במינוי שליח, אך ניתן למנות את כל מי שרוצה בכך. ג. יש צורך במינוי שליחות, אך ניתן לפעול גם ע"י זכיה מטעם שליחות ודי בגילוי דעת שאינו מקפיד כדי שיחשב כזכיה. אך מי שאינו יכול להתמנות לשליח אינו יכול להפריש. ד. אין צורך כלל במינוי שליחות, ודי בגילוי דעת שאינו מקפיד. להלכה נפסק ברמ"א (יו"ד סי' קפח סעיף ג) כי גם במקרה ויש זכיה מטעם שליחות, ניתן להפריש חלה.

בעלת הבית

מכאן נשאלת השאלה כיון שע"פ ההלכה באופן עקרוני [בלי הסכמים מיוחדים] כל הרכוש שייך לבעל אלא שהוא מחוייב לספק את כל צרכי אשתו ולדאוג לה כפי שחייבו אותו חכמים, ורק במקרה של סיום הנישואין בפטירת הבעל או גירושין מתחלק הרכוש ע"פ הסכמי הכתובה או הסכמים נוספים הקיימים, ואם כן כיון שהלכתית העיסה היא של הבעל, כיצד יכולה האשה להפריש חלה בלי רשות מפורשת של הבעל?

התשובה לכך כי הגמרא (יבמות פו.) דורשת מפסוק שאשה נשואה יכולה לתת לאחר רשות לתרום [והוא הדין להפריש חלה]. ונחלקו האחרונים מה כוונת הגמרא. דעת החלת לחם (סי' ז סעיף ז ס"ק טו) שהתורה ריבתה שהבעל והאשה שווים בכח להפריש חלה מהעיסה, או להפריש תרומות ומעשרות מהמאכלים בבית, ובעלת הבית אינה זקוקה כלל לשליחות מהבעל, ולכן היא יכולה למנות גם שליח להפריש. ואילו דעת החזון איש (מעשרות סי' ז ס"ק טו ד"ה יבמות) שהתורה רק חידשה שבאופן כללי נחשב כאילו הבעל מינה את אשתו לשליח, כיון שבודאי מסכים, והחידוש הוא שאף שלא ידוע לנו מה טבע הבעל מותר לאשה בסתמא להפריש ולמנות אחר לשיח על כך. אולם אם הבעל לא רוצה מחמת סיבה כלשהו שהאשה תפריש, באמת אין לה כח להפריש.

בני המשפחה

יש הבדל גדול בין השיטות הנ"ל, לדעת החלת לחם הפסוק מחדש שלאשה יש כח מיוחד להפריש חלה, והוא מבאר זאת בכך שמצות הפרשת חלה מוטלת במיוחד על האשה. אך על שאר בני הבית יש צורך במינוי שליחות, או לפחות בידיעה חיובית כי אבי המשפחה לא מקפיד שהם יפרישו חלה. אך לדעת החזון איש וכפי שביאר בדרך אמונה (תרומות פ"ד הי"ב ס"ק קכד) דין זה אינו אמור דוקא לאשה אלא לכל בני המשפחה שתפקידם להתעסק עם הכנת האוכל, ולכן גם בן ובת החיים בקביעות בבית, כיון שגם הם מתעסקים בקביעות נחשבים כשלוחים של בעל הבית, ואינם זקוקים לידיעה חיובית שהם יכולים להפריש חלה. וכן נוטים דברי הרמב"ם.

על יש לאשה סמכות להפריש חלה

הרמב"ם (תרומות פ"ד הי"ב, ע"פ ביאור הדרך אמונה שם) פסק שאשה ובני הבית החיים בקביעות בבית יכולים להפריש חלה מהמאכלים שלהם. אך לא משאר המאכלים בבית. וביאר החזון איש (מעשרות סי' ז ס"ק טו) שהכוונה מכל המאכלים שהם מכינים ומבשלים לכלל בני הבית, והכוונה רק שאין רשות להפריש מאכלים שאין זה מתפקידם להכין, ועל מאכלים אלו הם צריכים שליחות מיוחדת.

אולם האור זרוע (ח"א סוף סי' רכה) סבור שלגבי מצות חלה יש סמכות מיוחדת לאשה, כיון שהמצוה מוטלת עליה [ראה להלן], ולכן היא יכולה למנות שליח אחר להפריש חלה, והוא אף נוטה שלכתחילה אין לבעל למנות שליח שלא מדעת אשתו. ומדבריו נוטה שאחריות האשה היא על כל מאכלי הבית [אך יתכן ודבריו אמורים רק בחלה ולא בתרומות ומעשרות עליהם מדברת הגמרא והרמב"ם].

על מי מוטלת תפקיד הפרשת החלה

אף שחיוב הפרשת חלה שייכת גם לאנשים וגם לנשים, כתבו הראשונים (אור זרוע ח"א סוף סי' רכה; הגהות מיימוניות סוף זרעים אות ל) שעיקר המצוה שייכת לאשה, וראוי לכתחילה להניח את המצוה לאשה בעלת הבית. ובכך ביאר האור זרוע שבכל מקום במשנה ובש"ס שנאמרו דיני הפרשת חלה, נאמרו על נשים, והביא את דברי המדרשים שהנשים הצטוו בשלש מצוות השייכות להם, נדה חלה והדלקת נרות שבת. וכן הביא את המדרש שהטעם בכך הוא משום שמצות חלה הוא תיקון של החטא של חוה אמנו, ולכן נמסרה לנשים. ולכן כתבו הראשונים שראוי שהבעל יניח מצוה זו לאשתו, ולכתחילה לא יפריש בעצמו אלא אם אשתו אינה יכולה להפריש בעצמה מאיזה סיבה.

בהגהות מיימוניות הוסיף כי חנה קרויה כך כיון שהיא הקפידה על שלשת המצות שניתנו לנשים חלה נדה הדלקת הנר שראשי התיבות שלהם היא 'חנה', ובזכות כך זכתה לבנה שמואל הנביא. וכי תרי"ג [613] הוא גימטריה של 'זו [13] היא [16] מצות [536] החלה [48]' לרמז שמדקדק לקיים מצות החלה שקול כאילו קיים את כל ה613 מצות שבתורה.

הפרשת חלה לכבוד יום ההולדת ה11

ישנו הלכה (תרומות פ"א מ"א) שקטן אינו יכול להפריש חלה, ואם הוא הפריש חלה ההפרשה לא חלה, אולם גדול יכול להפריש חלה, אמנם קטן בן 12 או קטנה בת 11 במקרה והם מבינים את המשמעות של הפרשת חלה, והם יכולים לבאר לנו שע"י הפרשת החלה הוא קדוש להשם, ולפיכך צריך לתת אותו לכהן שיאכל אותו בטהרה, או לחלופין בימינו לשרפו, הפרשת החלה שלו חלה. אולם אם אינן מבינים את המשמעות דינם כשאר קטנים והפרשתם לא חלה. קטן או קטנה בגיל זה [שנה לפני הבר מצוה או הבת מצוה] המבינים את ענין ההפרשה נקראים 'מופלא הסמוך לאיש', כלומר ילד חכם שהוא קרוב להיות בוגר. ונלמד מהפסוק שמופלא הסמוך לאיש יכול גם להפריש תרומות ומעשרות וחלה.

לאור הדברים נשאלת שהשאלה האם ניתן לכבד את הבת הנבונה המבינה מהו מצות חלה, לכבוד יום הולדתה ה11 שהיא תפריש חלה ותברך בפעם הראשונה בחייה, או שמא כיון שהעיסה שייכת להורים לא ניתן לכבד אותה שתפריש עבור ההורים, משום שגם אם יש לה אפשרות להפריש אין לה אפשרות להיות שליח, משום שיש הלכה שאי אפשר למנות קטן לשליח.

לדעת הראשונים הסוברים שאין צורך בשליחות כמובן שאין נידון, משום שדי בגילוי דעת של הבעלים שאינו מקפיד על כך, ואז בת ה11 הנבונה תוכל להפריש מעצמה. אולם לדעת הראשונים שיש צורך בשליחות, או זכיה הפועלת מטעם שליחות, כיון שפרשת שליחות לא נאמרה על קטן, הוא אינו יכול להיות שליח. אולם יש לדון האם מופלא הסמוך לאיש יכול להיות שליח לקיום המצוה שהוא כבר יכול לקיים בעצמו?

יש בדבר מחלוקת: המהרש"א (גיטין סה. תוד"ה ופדאו) ביאר בדעת התוספות שבדבר שיש לקטן מופלא הסמוך לאיש סמכות לעשות, ניתן גם למנותו לשליח, ולכן ניתן למנות את הקטנה בת 11 לשליח ללא חשש. אמנם המהרי"ט אלגזי (בכורות פ"ד אות נ סק"א ד"ה ואפילו אם) הסכים שכך שיטת התוספות, אולם הוכיח שם שרש"י נחלק על כך, וסובר שאין אפשרות למנותו לשליח, ולכן הוא יכול לתרום או להפריש חלה רק בדבר שלו, אך אינו יכול לעשות כן עבור אחרים. וכן הוא דעת המנחת חנוך (מ' תקז) והחלת לחם (סי' ז סעי' ד) שאין אפשרות למנותו לשליח, ולכן אינו יכול להפריש עבור אחרים. אך ההר צבי (או"ח ח"ב סי' א אות א) והגאון רבי שלמה זלמן אויערבך (מעדני ארץ תרומות פ"ד ה"ה אות ב) כתבו שבדבר שהוא מדרבנן הוא יכול להיות שליח, ולפיכך שמכיון שבימינו הפרשת חלה היא רק מדרבנן עד שכל עם ישראל ישובו לארצם, ולכן ניתן להקל בכך.

אמנם מי שרוצה לכבד את הבת 11 לכל הדעות יכול לעשות פתרון פשוט שההורים מקנים לה את העיסה, ומכיון שהיא בעלים על העיסה היא יכול להפריש בעצמה את חלה, והיא אינה זקוקה לשליחות.

אמנם במקרה זה יש לשים לב לכך שבמקרה והיא לא תוכל בסופו של דבר להפריש, כותב רבי שלמה זלמן אויערבך (מעדני ארץ תרומות פ"ד ה"ה אות ב) שלכל הדעות היא לא תוכל למנות שליח, משום שאף שיש נידון האם היא יכולה להפריש עבור אחרים מופלא הסמוך לאיש בודאי אינו יכול למנות שליח שאחרים יפרישו עבורו. ולכן כדאי שיקנו לה את העיסה רק ממש לפני הפרשת החלה, כדי שאם יקרה לה תקלה תוכל האם להפריש חלה מהעיסה.

עוזרת בית

התרומת הדשן (סי' קפח) כתב שבזמן חז"ל היה צריך מינוי שליחות, ולא היה אפשרות להפריש עבור בעל  הבית מדין 'זכיה מטעם שליחות' משום שבזמנם שתרומה והחלה היתה ניתנת לכהנים ונאכלת והיה שיעור כמה להפריש, והדבר היה תלוי גם בעין יפה ובעין רעה כמה להפריש, ולכן בעל העיסה הקפיד שרק אדם שמכיר אותו ואת הרגליו היטב יפריש חלה. אולם בימינו שמפרישים רק כזית, והחלה נשרפת ואינה נאכלת, אין הקפדה כל כך, ויש רק הקפדה של אדם שרוצה לקיים את המצוה בעצמו, אולם אם ידוע לנו שאינו מקפיד על כך והוא ממנה שליח, או שאנחנו משערים שבמצב הנוכחי בעל העיסה מסכים שיפרישו עבורו, לדוגמא אם עוזרת הבית רואה שהעיסה הולכת להחמיץ ובעלת הבית אינה באיזור, אף שתמיד האשה מהדרת להפריש ולברך בעצמה, יכולה העוזרת להפריש ולברך עבור בעל הבית, ולאפות את הבצק לפני שיתקלקל, ואף שאין מינוי שליחות מועיל מטעם 'זכיה מטעם שליחות'.

הרמ"א (יו"ד סי' שכח סעיף ג) פסק שאם בעלת הבית נוהגת לתת לעוזרת בית להפריש חלה, היא יכולה להפריש גם בלי שליחות, אולם הש"ך (שם סק"ה) נחלק וסבר שגם במקרה זה אין סמכות לעוזרת להפריש אלא אם קיבלה רשות להפריש בצורה קבועה.

הרמ"א שם הוסיף כי במקרה שבעלת הבית משתדלת להפריש בעצמה לכל הדעות אין לעוזרת בית רשות להפריש בעצמה. אך אם העיסה עומדת להתקלקל או סיבה אחרת יש סמכות לעוזרת בית או לאדם אחר להפריש חלה, כדי שיהיה ניתן לאפות את העיסה מיד.

האם אשה או בת יכולה לכבד את חברתה להפריש חלה

שאלה מצויה היא, כאשר ישנו אשה הזקוקה לישועה או שמתקרבת לדת, ובעלת הבית רוצה לכבד אותה במצות הפרשת חלה, וכן כאשר יש לבת חברה קרובה והיא רוצה לכבד אותה במצות הפרשת חלה, האם האשה או הבת יכולה למנות שליח אחר, למרות שהלכתית העיסה שייכת לאבי המשפחה.

לגבי בעלת הבית הדבר מפורש בגמרא שהדבר מותר, אולם לגבי הבת הדבר תלוי מהו הסיבה שמותר לאשה למנות שליח, אם הטעם הוא כדעת החלת לחם וכמשמעות האור זרוע שכל ההיתר הוא משום שכיון שהמצוה מוטל על בעלת הבית, ולכן התורה זיכתה אותה בסמכות להפריש חלה ולמנות שליח, שהיא אחראית על הכנת המאכלים, יש לה סמכות להפריש ולמנות שליח, לבת אף שהיא יכולה להפריש חלה בעצמה כיון שהיא נחשבת כשליח של האב, אין לה סמכות למנות שליח אחר.

אולם לדעת החזון איש וכמשמעות הרמב"ם טעם הדבר שבודאי אבי המשפחה נותן סמכות למי שאחראי להכין את המאכלים להפריש או למנות שליח, גם הבת האופה בבית יכולה למנות שליח.

סיכום

עיקר מצות הפרשת חלה מוטלת על האשה, וראוי שהיא תפריש את החלה בעצמה.

כדי להפריש חלה יש צורך במינוי שליחות מבעל העיסה, מינוי השליחות אינו צריך להיות בפה מלא, והוא יכול להעשות גם בסימן לדוגמא אם מי שרוצה להפריש מבקש רשות ובעל הבית מסמן בראשו לאישור, או שולח מייל או הודעה מאושר וכדומה, הדבר נחשב למינוי שליחות גמור.

בעלת הבית ובני הבית האוכלים קבוע בבית יכולים להפריש חלה גם בלי מינוי שליחות. על עיסה שהאשה אינה מכינה והיא גם לא מיועדת למאכל בני הבית, לדוגמא עיסה שהבעל מכין כדי למכור, גם האשה צריכה שליחות מבעלה כדי להפריש חלה.

בעלת הבית זכאית אף למנות אחרים להפריש חלה אף שהבעלות על העיסה של בעלה, ולכתחילה ראוי שהבעל לא ימנה שליח אלא יניח את הסמכות על הפרשת החלה לאשתו. אך לגבי בת הרוצה לכבד חברה יש בענין מחלוקת, וראוי שהבת תיידע את הוריה ותקבל מהם אישור לכבד את החברה.

עוזרת בית האופה בקביעות בבית, במקרה ובעלת הבית מקפידה לזכות בעצמה במצוה אין להפריש בלא רשות ממנה, אלא אם כן העיסה מתקלקלת וברור שבמצב זה היא מסכימה. אולם אם היא מניחה לעוזרת להפריש חלה בצורה קבועה, מותר לעוזרת להפריש את החלה. במקרה והיא מניחה לה רק לעיתים יש בדבר מחלוקת וראוי לכתחילה להחמיר.

בן או בת נושאים המבקרים בבית הוריהם, צריכים לקבל אישור מההורים קודם הפרשת החלה.

לכתחילה ראוי שבעלת הבית תמנה את השליח להפריש חלה ולא אבי המשפחה [אור זרוע].

ניתן להפריש חלה בת מגיל 11 או בן מגיל 12 בתנאי שהילדים נבונים ומבינים את משמעות הפרשת החלה. אולם במקרה כזה ישנו מחלקות האם ניתן למנות אותם לשליחים על כך. ולכן מי שרוצה לתת לבנו בן ה12 או בתו בת ה11 להפריש צריך להקנות להם את העיסה, וכאשר העיסה שלהם הם יכולים להפריש. אולם צריך להזהר משום שבמקרה כזה עם הם לא יוכלו להפריש בסוף הם אינם יכולים למנות אדם אחר שיהיה שליח עבורם, ולכן ראוי לעשות זאת בסמוך ממש להפרשה לוודאי שלא יהיה תקלה של הרגע האחרון.

אולם לאחר בר מצוה או בת מצוה האם יכולים להפריש חלה להתמנות לשליח או למנות שליח ככל אדם ללא הגבלה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *